" אני שמח להיות בישראל, התרשמתי מהמתקנים של במועדון המזכירים את אלה באירופה ובמיוחד אני מרוצה שנחתתי בקבוצה ממנה יצא איגביני יעקובו לקריירה גדולה באנגליה. תמיד הערצתי אותו ואני מקווה להצליח וללכת בדרכו. מלחמה ? אני רואה רק שלום ואהבה"- כך ווסט אנדרסון, הבלם הניגרי בן ה- 19 , שהגיע למבחנים תחת עינו הפקוחה של אלישע לוי שהחליט שהוא מעדיף בעמדת הזר החמישי דווקא שחקן עורף. בלי דאווינים, בלי הצהרות של "באתי לעזור לקבוצה לזכות באליפות" שמוכנסות לפיהם של שחקנים זרים על ידי יחצנ"ים, ינסה אנדרסון גבה הקומה (1.86) להרשים את החיפנים במטרה שיוחתם.
אנדרסון אינו מכיר את ההיסטוריה של "פגרות החורף" במכבי חיפה. וגם אם כן, במובן של צירוף שחקנים, זרים או ישראלים, לסגל השחקנים באמצע העונה, חיפה "קמצנית" ולא בגלל הכסף הדרוש להשקעה. אם היא חייבת להביא שחקן נוסף, וזכות זאת נשמרת למאמן בלבד וכמובן לנשיא המועדון המממן, היא תבחן אותו בזכוכית מגדלת. את מספר הזרים שה"ירוקים" הנחיתו בעיר הכרמל ניתן לספור על אצבעות שתי כפות הידיים. ולא צריך להביא שחקנים רק כאשר "רע בנשמה". כל השחקנים שהובאו בפגרות ינואר נועדו לשדרג את הקבוצה או להכין את סגל השחקנים לעונת המשחקים של העונה הבאה, בעיקר בזירה האירופית. סמוך ובטוח שאלישע לוי לא מביא בלמים למבחנים רק בגלל שהוא מבקש להצליח עם ארבעה שחקנים זרים בלבד...
הזר הראשון שהובא למכבי חיפה בפגרה, וילפרד מוגאיי מזימבבואה. כמה קיתונות לעג ספג הכדורגלן המוכשר הזה. בשנים האחרונות, כאשר שחקנים בכירים מישראל יוצאים לאירופה וחוזרים באותה עונה או מעדיפים לשבת על ספסל המחליפים בנכר, ניתן להעריך את מוגאיי ש"היה לו את הכבוד" שפרשן שלא מסוגל להבין שאי אפשר להחליף יותר מארבעה שחקנים בגביע הטוטו, יקרא לכלבו השחור על שמו. גם הגעגועים למשפחתו 'הרגו' אותו אך גם כך גילינו שחקן אינטליגנטי שהשתלב לא רע ליד איל ברקוביץ וחיים רביבו. מה לעשות וחיפשו מישהו בדרגה אחת מעליהם ? אז לא היה. עונה לאחר מכן (95/96) חיפה חיפשה מחליף לבלם הנפלא רומן פץ שלא הצליח לחזור מיכולתו המלהיבה, לפני "פגישת העונה" עם מאיר מליקה שניפצה את רגלו לרסיסים. הגיע ירוסלב קינטוש הצ'כי שהתגלה כבלם מצוין, אנרגטי וחסר פשרות. בחלוף עשרה משחקים נאלץ לארוז את המזוודות ולחזור לארצו עקב פציעה קשה שקטעה אולי קריירה גדולה בחיפה.
אחרי שמכרה את נכסיה האטרקטיביים, ראובן עטר להפועל חיפה, איל ברקוביץ לסאותהמפון וחיים רביבו לסלטה ויגו, נאלצה מכבי חיפה להיפרד בכאב לב מאחד הזרים האיכותים שלה, סרגיי קנדאורוב שנמכר לבנפיקה ליסבון. הנשיא שחר נקלע לסיטואציה לא קלה וניתן היה להבחין ש"קנדא" ממשיך להשקיע כבעבר אבל הראש שלו באירופה. הפור נפל ולנעליו הגדולות, שנותרו גדולות גם כאשר הוחתמו איציק זוהר וולדימיר נידרגראוס למילוי החסר. ואיזה מסכנים היו האוהדים שקבוצת החלומות נעלמה לה במרחבי היבשת. הפנצ'ר הגדול של אם כל הפגרות התרחש בינואר 1999. במכבי חיפה ספרו כל רגע כדי לפגוש ברבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע את לוקומוטיב מוסקבה ואלון מזרחי, אחד הברגים החשובים במכונה, אם לא החשוב שבהם, נכנס לחדרו של שחר וביקש לא פחות ולא יותר שחרור לקבוצת ניס הצרפתית מהליגה השנייה.
" הבטיחו לי שמניס אוכל להגיע לרומא" המשיך אלון מזרחי ובחיפה לא ידעו אם לצחוק או לבכות. מזרחי לא קלט את גודל הנזק שגרם לחיפה. חיפה מיהרה להתחזק עוד קודם לכן ביז'י בז'צ'ק הפולני וכעת היה עליה לחפש חלוץ תחליף ברמה. ואיפה מוצאים דבר כזה בינואר ? בלית ברירה, חיפה התמקדה בויקטור פאצ'ה, האלבני של הפועל ירושלים וברונן חרזי שהקריירה שלו החלה להעלות קורי עכביש. עד ששניהם נכנסו לכושר מסוים העונה ברחה לחיפה. היא גם הובסה במוסקבה 3:0 ונוצחה בגומלין בחיפה 1:0 וגם שאיפות האליפות שלה התרסקו בארבעת המשחקים הרצופים אחרי הפגרה מול בית שאן, הפועל חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. שלושה הפסדים וברור שמזרחי לא הגיע לרומא. אולי בביקור פרטי...
חיפה הפסיקה להאמין בתחליפים- החלה לחפש פתרונות עתידיים. רדוסלב מיכאלסקי, אף הוא פולני בינלאומי, הגיע בעידן אלי כהן (99/00) לקראת פתיחת החצי השני של העונה, לא עזר לחיפה במאבק על הכתר מול הפועל תל אביב אבל היכולת הגבוהה שלו, כשחקן וכמנהיג לא נעלמה מעיניו של המאמן הבא, אברהם גרנט שהשאיר אותו וזכה בנכס מקצועני. אלמלא גילו המתקדם (32) מיכאלסקי (ששיחק יחד עם ז'וטאוטאס) היו הופכים את הקישור החיפני האחורי לרב- בריח אנושי. גם יעקובו איגביני צורף לקראת פגרת החורף של עונת 2000/01 ועליו אין להכביר במילים, די להציץ למשפטי המבוא של ווסט אנדרסון. מהלך עתידי נוסף התרחש בחיפה שרכשה את עידן טל ששב משהות בספרד ואנגליה ואת החלוץ אליניב ברדה. למרות שלא יכלו לשחק במסגרת גביע אירופה לאלופות, הם תרמו רבות לאליפויות הבאות עם רוני לוי. עד כמה ההרכב ה"ישראלי" של חיפה היה טוב ניתן ללמוד מהעובדה שחיפה ויתרה על חורחה בריטס ודנטה לופז ובמקומם הביאה את הצ'כי פאבל זאבדיל והקרואטי גוראן זאקיץ. שני האחרונים הפכו לשחקני ספסל רשמיים. מי שתרם רבות ולא המשיך היה מרכוס פאולו אלבס הברזילאי. כדורגלן מהזן של חבייאר דירסאו שהתחבר היטב לקבוצה, לא מספיק כדי שישרוד כאן למטרות של חיפה. לפחות את הסמבה שלו בחגיגות האליפות לא נשכח.
ואחרון חביב טמבינקוסי פאנטיני שהגיע אלינו אשתקד, כבש 12 שערים ב- 29 משחקים, תפוקה לא רעה וסביר להניח שעם החבר'ה הצעירים יותר, מוחמד גדיר, אוסיי ראנספורד ואייל גולסה, יגדיל אותה. עכשיו ווסט אנדרסון במוקד תשומת הלב. מי שמחפש את אלישע לוי ההיסטרי וחסר המנוחה, לא ימצא. אם חיפה נמצאת במקום הראשון אחרי שהגנתה עברה זעזועים ושינויים כה רבים, ניטרול השוער ניר דוידוביץ, ניתוח למסיללה, פציעה של דקל קינן ואלון חרזי, נותר מספיק זמן לבדוק בפינצטה את הבלם הבא, אם בכלל.
