שחקני מכבי חיפה התפנו הבוקר (שלישי) לשעה קלה מעיסוקיהם הספורטיביים וארחו 180 ילדים מאזורי נפילת הגראדים והקאסמים בדרום ובעוטף עזה. ההפסד אמש בבלומפילד בגביע הטוטו כלל לא הועלה וכל השחקנים עשו מאמצים להרים את המוראל לילדים שיצאו למספר ימים מהאזור הסופג אש בתדירות גבוהה. הם הסתובבו בין הילדים, ניהלו עימם שיחות נפש, שאלו אם ניתן לסייע והעניקו להם שי מטעם המועדון וחתימות לכל דורש. מתחם האימונים בכפר גלים הפך למקום בו הכדורגל הופך למשני בעדיפות ההווי הישראלי.
כל שחקן חיפני סוחב עימו "תיק ביטחון" ולכן ההזדהות העמוקה עם אורחיהם הייתה גדולה פי כמה. כך המאמן אלישע לוי שבילדותו בעיר מגוריו, בית- שאן, נאלץ לספוג אש ירדנית ולפני שנתיים אולץ למצוא מקלט מהקאטיושות של החיזבאללה כמאמן סכנין: " כשאני רואה את הילדים מחייכים, אפילו לזמן קצר, הביקור שוו הכל. " זה המעט שאנו יכולים לעשות במציאות הקיימת. כולי תקווה ותפילה שיחזרו בזמן הקצר ביותר לשגרת חיים במקום מגוריהם יחד עם בני משפחתם. הניתוק מהסביבה הטבעית קשה מאד ואני מאמין שנוכל בעתיד לארח אותם בנסיבות משמחות יותר".
הקפטן אלון חרזי שחווה בעבר פעמיים אירועים ביטחוניים קשים, אחת במלחמת המפרץ הראשונה (1991) כשהגיע מרמת גן , העיר הכי מופגזת בסקאדים עיראקיים ולפני שנתיים במלחמת הלבנון השנייה שאילצה אותו להרחיק את משפחתו מטווח טילי החיזבאללה, הסתובב בין הילדים ובנימה אבהית הרגיע את המשוחחים עימו. " הלב מתחמם כשרואים כיצד הילדים הנפלאים הללו נושאים בשקט את מראות השבועיים האחרונים. יחד עם זאת, כולנו כבר רוצים שהמלחמה תהיה כבר מאחורינו כדי שהם יחזרו לביתם. עם כל החום המועטר עליהם, ברור לי שמשפחותיהם מתגעגעות אליהם" אמר חרזי.
גם לשוער ניר דוידוביץ שהופעת הבכורה המחודשת שלו הפכה לשולית נוכח האירועים הביטחוניים ניסיון ממלחמת לבנון השנייה. עדיין זכורות התמונות שהוא וחבריו העבירו את בני המשפחה לאיזורים המרוחקים מטווח הטילים והיום שמח לארח את הדרומיים: " חבל שהם מגיעים לכאן בנסיבות הקיימות אבל נשמח לארח אותם כאשר ישרור שקט. " אחרי שמונה שנות סבל וסיוטים מירי הקאסמים מעזה, במהלך סבלו ומהלך חייהם שובש אני בטוח שיגיעו להם ימים שקטים שבהם יוכלו להסתובב ללא פחד ברחובות ולעשות ככל העולה על רוחם ללא פחד. " אני בטוח שאחרי המלחמה הם ירגישו בהבדל העצום כי לכולם קשה אבל לילדים הרבה יותר. בגילם יש המון פעילויות וחברויות וכאשר אלה מוגבלות או מצטמצמות למינימום מחשש לפגיעות גופניות ואחרות, לא נהנים. הם ישלימו את החסר ברגע שיקבלו אישור לכך, רואים את האור בקצה המנהרה"
