שני שחקנים בלבד מתוך מאות שיצאו ממחלקת הנוער של מכבי חיפה מקום המדינה, אשר עלמני ואברהם אבוקרט, מעולם לא עזבו את קבוצת האם שלהם. התחילו וסיימו בירוק. על רקע החתמתו המחודשת של יניב קטן לחמש שנים, אחרי שהוא מופיע כמעט בקביעות בהרכב 11 שנים ברציפות, עולה השאלה אם בכדורגל המקצועני מודל 2009 עדיין יש מקום לשחקנים שיתחילו ויסיימו את הקריירה במועדון בו כף רגלם דרכה לראשונה. "במכבי חיפה שהוא מועדון המעניק לשחקניו את התנאים הטובים ביותר, החל מקבוצת טרום ועד לבוגרים, לא מן הנמנע שיימצאו שחקנים נוספים שיסיימו בו את הקריירה שלהם" קובע אברהם אבוקרט, אחד משני ה"מוהיקנים" שלא רעו בשדות זרים.
הדברים נאמרים על רקע ה"כיסאות המוסיקליים" ששחקני כדורגל חווים, בעיקר כאשר הדולרים אצל השכן קורצים יותר. רק לפני פחות משלוש שנים חיפה ויתרה על שלושה מעמודי התווך שלה, הבלם אריק בנאדו והקשרים עידן טל ומיכאל זנדברג שעברו לבית"ר ירושלים שקיבלה אליפויות על מגש של כסף, מבלי להתאמץ ומבלי להשקיע בשחקני הבית שלה. את אבוקרט אין צורך להציג. עלה לבוגרים בגיל 16, יותר צעיר מאייל גולסה ומוחמד גדיר, זכה בכל התארים האפשריים בכדורגל הישראלי (ארבע אליפויות כולל "דאבל") ותקופה ארוכה החזיק בשיא הופעות שנדמה היה שלעולם לא יישבר (396) אלא שבא אלון חרזי וטרף את כל הקלפים, תוך שהוא "גוזל" ממנו את השיא הזה ועוד אחרים ( נשאר רק שיא ההופעות בגביע המדינה) ובכלל זה את שיא העונות- חרזי כולל השנה 18 עונות בחיפה, אבוקרט "רק" עם 17. לפחות מבין שחקני הבית, "אמד" (כך כינויו) ראשון.
לא במקרה אבוקרט (11 שנים מאמן במחלקת הנוער) ואשר עלמני (40 !!) נחשבים לאגדות חיות בין שחקני המחלקה המעסיקה שחקני עבר רבים כאיתי מרדכי, עופר רווה, יוסי צרפתי, משה שושן, יורם בסר, ארז גוטמן וענבל נמני- כנפו, לשעבר שחקנית בקבוצת הנשים של המועדון אותה אימן...אבוקרט. את עלמני חובה ל"תלות" על הקיר כשמסגרת זהב סביב תמונתו. גדל בקבוצת הנוער המפורסמת שהוקמה בתחילת שנות החמישים , מכבי "שלמה" חיפה, וכשביקש לפרוש, אחרי שהקבוצה נשרה לראשונה לליגת המשנה (1965) התבקש להישאר שחקן ספסל כדי להקנות ביטחון לשחקנים הצעירים והסכים. בסך הכל שבעה שחקנים שהתחילו במחלקת הנוער, שיחקו בארץ רק במכבי חיפה ו"לחובתם" הופעות בקבוצות חוץ. יניב קטן קפץ לגיחה קצרה בווסטהאם האנגלית, רוני רוזנטל עזב לברוז' הבלגית וממנה הגיע לליברפול הגדולה עימה זכה באליפות האחרונה של ה"אדומים" (האם יוסי בניון שהגיע אף הוא לאירופה מחיפה יסגור מעגל ?) לפני 19 שנים. שמואל חדנס, קשר שנות השישים עזב לגרמניה ושיחק במכבי פרנקפורט, המגן מוטי לובצקי עזב ושיחק בהלניק קיפטאון (דרום אפריקה), הרבה לפני שפאנטיני ומסיללה נולדו ודני רום- שמולביץ יצא לאוסטרליה, שיחק שם אבל היבשת הזאת הייתה פעם אסורה מבחינת פיפ"א והוא נאלץ לשוב ארצה, למכבי חיפה.
אם יניב קטן אכן ישלים את הקדנציה בגיל 33 וכוחו יהיה במתניו כדי להמשיך הלאה, הוא עלול ל"איים" על מעמדם של חרזי ואבוקרט. לא רבים השחקנים במכבי חיפה שהצליחו לשרוד מספר שנים דו- ספרתי. 23 מתוך 404 ומגיעה להם מילה טובה. כאמור, מלבד אבוקרט ועלמני בן ה- 74 הממשיך לאמן את דור ההמשך, חבריהם בדורות השונים משכו, חלקם התפתה לסיים את הקריירה במקום אחר, למטרות פרנסה או דחיית סיום הקריירה. הנבחרים לפי סדר העונות: אלון חרזי(18- עונה אחת עבר לבית"ר ירושלים)), אברהם אבוקרט(17), אשר עלמני(15), ישעיהו הלד (14- סיים בבית"ר חיפה מליגה א'), יוסי קרמר( 14- עזב למכבי תל אביב והפועל חיפה), ברוך ממן (14- עזב לבני יהודה ודווקא במשחק מול מכבי חיפה שבר את רגלו), איתן אהרוני (14- עזב לכפר סבא עמה זכה בגביע וסיים בהפועל חיפה), מרקו בלבול (14- עזב למכבי ת"א בה הוא משמש כיום עוזר מאמן),ניר דוידוביץ(14- עדיין פעיל) אברהם מנצ'ל (13), ישעיהו שווגר (13- עבר לקריית שמונה מליגה א'), דני רום- שמולביץ (13), אהרן גרשגורן (13- עזב להפועל נהריה וחזר שנקרא לדגל להציל את חיפה), אריק בנאדו(13- עזב פעמיים לבית"ר ירושלים), זכריה בן- צביז"ל (12- עבר לעונה אחת למכבי תל אביב) ראובן עטר( 12- עזב להפועל חיפה, בית"ר ירושלים והפועל פתח תקווה), רפי אוסמו (11- עזב להפועל חיפה), אדורם קייסי (11), יניב קטן(11), אהרן אמר (10- סיים במכבי קריית ים מליגה ד'), שמואל חדנס(10), משה אדלר (10- הגיע ממכבי פרדס חנה), יצחק אהרונוביץ(10- עזב להפועל ובית"ר חיפה), משה סלקטר(10- עזב לבית"ר ירושלים וכפר סבא).
ברור שקל יותר היה לשחקנים בשנות החמישים, השישים, השבעים והשמונים לצבור שנות וותק בחיפה. ולא בגלל שלא היו כוכבים. הבעיה שהם נולדו מוקדם מדי וקשה להעביר לדור שגדל על ראובן עטר ואיל ברקוביץ רשמים על אהרן אמר, אשר עלמני, אברהם מנצ'ל, ג'וני הרדי וחבריהם. גאוני כדורגל. לאבוקרט יש את התשובות המתאימות והוא נסמך על ניסיונו הרב: " גדלתי בתקופה שונה שבה הערך של המועדון היה מעל לכל. חינכו אותנו בנוער ש'מכבי זה מכבי ואין משהו אחר' והמילים חלחלו לתוכנו. " גם קו המחשבה של השחקנים היה שונה. אמרנו שאם אנחנו טובים ומתנהל לפי הכללים במחלקת הנוער, אין לנו בכלל מה לחשוב לכוון אחר. מחלקת הנוער דאגה לייצר שחקנים לבוגרים והיה ברור לנו שלא ישחררו אותנו כל כך מהר. ההנהלה עמדה על הרגליים האחוריות והיו מקרים שברוך ממן, משה סלקטר, רוני רוזנטל ואבי רן ז"ל היו על סף הדחה, בגלל מאמנים שלא רצו אותם, וההנהלה סרבה בתוקף".
" כשאני שומע את שחקני ההווה, זה מחזיר אותי שנים רבות לאחור"- ממשיך אבוקרט- "קטן הדגיש שמכבי חיפה זה חלק מהבית, חלק מהחיים ויש לו מחויבות למועדון. ככה חשבנו גם אז. לדוגמא, כשהתחלתי בבוגרים היתה תקופה שישבתי 13 משחקים בחוץ ואכלתי את הלב. לרגע לא חשבתי שעלי לחפש משהו אחר. אני זוכר שמנהל מחלקת הנוער, נועם רשף הרגיע ואמר לי כל הזמן לא להישבר והוא צדק. ברגע שנכנסתי להרכב, לא יצאתי ממנו 17 שנים". לאבוקרט ברור שהתקופה שונה והכסף משחק תפקיד ראשי : " אי אפשר להתעלם מהשינוי בתקופה. טבעי ששחקנים ירצו בתקופה הקצרה שיש להם לשחק להרוויח מה שיותר כדי להסתדר בחיים. " לא הרווחנו הרבה כסף וירקנו דם על כל חוזה שנחתם. אישית, ההנהלה ידעה על הקשר שלי למועדון וניצלה זאת למשא ומתן קשוח. היו לי בעיות קשות שלא יצאו לתקשורת. חברי הטוב, מיקי בן- שטרית שעזב את חיפה לטובת שמשון תל אביב דחק בי לעזוב ולהגיע לאזור המרכז. הוא הרוויח פי שלוש ממני ואני תמיד הרגעתי אותו עם ה'פה טוב לי. השקיעו בי ואני צריך להחזיר להם'. ההנהלה ידעה שלא אעזוב ולא נתתי להצעות מבחוץ להגיע אלי".
לגבי ה"שעמום" שעלול להיווצר בהופעה במדי מועדון אחד בלבד, לאבוקרט תשובה נחרצת: " ראשית, לא הכרתי משהו אחר. מכבי חיפה הייתה עבורי הכל. כל השחקנים היו חבריי והיה לי טוב. אני גם לא רואה שהשחקנים בהווה משתעממים. מה יש להם לחפש בקבוצות אחרות כאשר צורת העבודה והניהול במכבי היא כמו באירופה. "השחקנים כאן מוערכים, זוכים למכסימום התנאים ואיש גם לא יכול לבוא בטענות לגבי השכר. כולם מתוגמלים וזוכים ליחס הכי חם ששחקן יכול לקבל. אירופה זה כאן ואני לא חושב שבלגיה או מדינות עם כדורגל קרוב לשלנו, שוות עזיבה. "רק מי שמקבל הצעות כמו שיוסי בניון, איל ברקוביץ ואחרים, צריך להתקדם. השאר, רצוי שיישארו במכבי חיפה שנותנת להם הכל וגם האוהדים מפרגנים. אמנם, פעם האוהדים היו חמים יותר וקרובים אלינו, כי גרנו בשכונות שלהם, דלת ליד דלת, ישבנו יחד בבתי קפה, אבל גם היום אין לאיש מהשחקנים מה להתלונן. החשיפה במכבי חיפה הכי גדולה. "ואסור להם גם לשכוח שמכבי חיפה היא קבוצת צמרת כבר 25 שנים. אני שמח שהייתי בין מניחי היסוד לאימפריה ועוד יותר נהנה לראות שהמסורת נשמרת, גם כאשר שחקנים כאלה ואחרים באים והולכים. בניגוד למועדונים אחרים ששנה אחת למעלה ולאחר מכן במרכז הטבלה או בתחתית".
דבריו של אבוקרט והרשימה הייחודית שהובאה דלעיל מוחקים לחלוטין וסופית, את שאלת מיליון הדולרים: מי ראוי להיות סמל במכבי חיפה ? אין דבר כזה "סמל" מלבד נאמנות למועדון. כל השאר תעתועי לשון וחזיונות שווא, פרי המצאתם של חובבי מדע בדיוני.
