באיזשהו מקום, קשה להתרגש אחרי למעלה מחמישים שנות אהדה. אולי אם אוהדים קבוצה "קטנה" שזוכה פה ושם באליפות מקרית או גביע שבו החוקים הם מגדל דומינו. ולמרות הכל, אי אפשר שלא להתרגש ממכבי חיפה מודל 2009. ולא כל כך בגלל המקום הראשון בו היינו למעלה מ- 300 פעמים. עדיין מרטיט אבל אני מודה שבמוצאי יום ראשון ובבוקר יום שני, הייתה תחושה של כמעט ניצחון על אנטיוכוס. דניאל זילברשטיין, מנחה התוכנית בגל"צ "היום שהיה" באחת עשרה בלילה 'התחנן' שירושלים תנצח. למחרת, נסים משעל ב"רדיו ללא הפסקה" כל כך רצה שירושלים תזכה בשלוש הנקודות. שניהם, לא בגלל אהדה לשחקני המנורה. לפתע, מנחים שלא מגיעים למשחקי כדורגל הפכו לבעלי עניין בגורלה של ליגת העל ולא הסתירו שהם לא מעוניינים "ללכת לים" כבר בדצמבר, ולא בגלל הקור העז. הם "שקשקו" שחס וחלילה חיפה לא תברח לליגה.
צמד המנחים את התוכניות בעלות הרייטינג הגבוה לא עיינו במקומון חיפני שריסס כתובת ענק בירוק, ערב פתיחת העונה ולא במדור הספורט. בעמוד השער: " אליפות ? הצחקתם אותנו !". התהום הפעורה בין הכותרת המצחיקה, ועורכיה מחפשים דרך לבנות במהרה בונקר נוסח בן לאדן, לבין תפילות/ תחינות שדרי הרדיו, רק ממחישה עד כמה ההצלחה של מכבי חיפה עד כה אדירה. מה יהיה עם חידוש הליגה, איש לא יכול לנחש. מתחילת העונה נולדו המון "נביאים" ואת הפתגם תמשיכו לבד... בין אם תזכה באליפות או שתסתובב סביב הכתר, את העובדה שחיפה השיבה לעצמה את כוח ההרתעה, לא יקחו ממנה. כבר מחדש אוגוסט, קשה היה לנצח את ה"ירוקים". במשחקים רשמיים הם הפסידו רק פעם אחת בלבד (!) למכבי נתניה. בגביע הטוטו הם הקבוצה היחידה מבין קבוצות ליגת העל שלא הפסידה ובסך הכל 21 משחקים עם הרבה הנאה, שערים וקהל.
הסגל הנוכחי, ולמכבי חיפה כבר היו נוצצים ממנו בהרבה, קבע עובדת יסוד אחת, שיא מועדון: מעולם לא הגיעו 14,000 צופים לארבעה משחקי בית עוד לפני שחתכנו את קו אמצע הליגה. אין הסבר אחיד. מכבי חיפה כבר לקחה עשר אליפויות, לקחה גביעים, הגיעה לרמות הכי גבוהות של קבוצה ישראלית בגביע אירופה ובשורותיה שיחקו הכדורגלנים הטובים בישראל, דווקא את התהילה קוצרים אלישע לוי וחניכיו. שחקני בית ? גם בסרט הזה היינו בשנות השמונים ואז לא הגיעו כל כך הרבה אוהדים שלא מחפשים את הניצחון בלבד. לאיש אין הסבר מוצק, כולם נהנים מתופעת הטבע. בסיס לכוח ההרתעה המחודש שאבד בשנתיים החולפות.
רצוי לא להתייחס ברצינות לקלישאות המבטאות רצון להנחות דעת קהל. אולי הליגה אינה משובחת כפי שהייתה בשנים 1993-1995 כאשר מכבי חיפה ומכבי תל אביב הפגינו כדורגל אחר, אבל בכל עונה יש את הצמד- חמד שלה הפורץ קדימה ונופל ל"כיס אוויר" בשלב כזה או אחר של הליגה. המשחקים מול בני יהודה ובית"ר ירושלים הסתיימו ב"אסון"- חיפה לא הפסידה, לא ספגה שער והגדילה את פער הנקודות. בשנתיים האחרונות, הם היו מסתיימים בהפסדים בטוחים. אל תשאלו מדוע, כל הסבר מניח את הדעת. נכון, לא לנצח בארבעה משחקים רצופים, לא נעים. יותר נעים לנצח בחמישה מתוך שבעת משחקי החוץ. כאשר במחסן עדיין נמצאים עוד תשעה משחקי חוץ, מכבי חיפה כבר הדביקה את שלל שתי העונות האחרונות עם רוני לוי- חמישה ניצחונות חוץ.
המדיניות של הנשיא יעקב שחר שירדה למאמן אלישע לוי, ולא כל מאמן היה מאמין בחניכיו הישראלים שיוכל ללכת עימם כברת דרך כזאת, היה לו אומץ לפתוח את העונה עם שלושה זרים בלבד.פאנטיני ומסיללה כבר היו, ג'ון קולמה הגיע ומדובר בתופעה שלא נראתה במכבי חיפה מאז 1993 עת הותר לשלב שלושה זרים. אז היו אלה הבלם רומן פץ והקשר סרגיי קנדאורוב והחלוץ איוון גצקו שהגיע עונה לפני כן. שלא לדבר על ההחלטה לשחק עם בלמים ישראלים, אחד חדש ולכאורה בלתי מנוסה, ליאוניד קרופניק. מתי קרה כדבר הזה ? לפני כעשר שנים כשאלון חרזי ואריק בנאדו לקחו על עצמם להיות הבלמים. מאז שיחקו כאן בלמים טובים, אוסטרובסקי, אג'יפור, גונזאלבס, אולארה, כולם חזרו לארצם עם תארים. קרופניק פחות טוב מהם ? אלישע לוי סמך עליו בעיניים עצומות, מסר דו"ח רק לממונים עליו והנה קרופניק כבר עם רזומה מספיק טוב בחיפה כדי שיחשוב על תואר ראשון בחייו.
ההפוגה במשחקים באה לחיפה בזמן הכי טוב. אין קבוצה בישראל, לא "גדולה" ולא "קטנה" ( באנגליה ובספרד מתפוצצים מצחוק מהחלוקה הישראלית הזאת) שסבלה מכל כך הרבה פצועים כמו מכבי חיפה. יהיה מטורף אפילו להעלות על דל השפתיים שאמיר אדרי הצליח ל"השכיח" את ניר דוידוביץ. המחליף נתן הופעות גדולות במשחקים חשובים ביותר, אבל העובדה שאיש לא חשב לרגע שדוידוביץ חסר בגלל שאדרי חלש, זה הניצחון של הקבוצה הזאת. היא זקוקה לדוידוביץ ועוד איך, בעיקר לקראת מחזורי הסיום. כשהוא ביציע, איש מהשחקנים, הצוות המקצועי והאוהדים לא חושש שאדרי ניצב בין הקורות. עם עובדות לא מתווכחים. גם הוא הרוויח מההופעות הרצופות בשידורי הטלוויזיה המרכזיים, מהיציעים המלאים, מההמולה סביבו והתנהג בהתאם- הופעות מצוינות.
מערך ההגנה שאלישע לוי הציב בלית ברירה נגד בית"ר, היה שיאו של מאבק בלתי מוצלח בפציעות. לוקסוס לכל קבוצה לראות זה ליד זה את דוידוביץ, חרזי וקינן מושבתים. בפרט כשלקינן גם נשבר האף, פעמיים הורחק ובסך הכל, כשהוא במגרש הוא מצוין, כשלא- האחרים עושים מלאכתם נאמנה. כל כך מהר שכחנו את הניתוח שמסיללה עבר בברכו ואת הניתוח שמצפה לו ? את הניתוח שעבר מוחמד גדיר ? אלה לא פציעות שמתיזים עליהן ספריי וגמרנו. מנוטרלים טוטאלית. כשהכריז נשיא המועדון במסיבת העיתונאים הטרום- עונתית ש" העונה הנוכחית היא שנת הכנה לבאות" נשמעו צחקוקים ואמירות שהנה מדובר ב"עונה פיננסית" שבמרכזה שילוב שחקני נוער מתפתחים.
איש מהנוכחים לא שם לב או שרצו לשכוח, שאייל גולסה, מוחמד גדיר ואחרים שיקבלו צ'אנס בעתיד הקרוב, בני גילם של ראובן עטר, איל ברקוביץ ויוסי בניון שנזרקו למים הקרים ולמדו לשחות היטב. ראובן עטר, איל ברקוביץ ויוסי בניון יוכלו ביום מן הימים לשבת עם נכדיהם ולספר להם היכן הם זכו בתארים. כסף גדול עשו במקום אחר אבל אליפויות, גביעים והישגים באירופה- רק עם מכבי חיפה !! אז בבקשה, אוהדי מכבי חיפה, יש הרבה סיבות למסיבות. מי שמבקש לטחון טיעונים נגד ה"התנחלות" בפסגה, שיבושם לו. הם חייבים להביא פרנסה לביתם. עוד סיבה שחיפה צריכה להצליח. העיקר שזילברשטיין ומשעל יכולים לישון בשקט שחיפה לא ברחה. עד מתי ? תלוי רק בחיפה. מישהו האמין?
