כצפוי, קשה להוציא את אלישע לוי משלוותו. גם משחק פחות טוב של קבוצתו לא מגרד אצלו את קצה קור הרוח. מכל משחק, מצוין או בינוני, הוא לוקח את הנקודות הטובות. תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה ומתמודד עם הבעיות הנוצרות, כאשר אין לו שליטה עליהן. דוגמת מצבת הפצועים המתארכת שלו. עד היום, וחיפה הפסידה רק פעם אחת בישראל מאז חודש יולי (למכבי נתניה) לא נשמעה מפיו טענה שקשה לו בגלל היעדר שחקן כזה או אחר: " הנתון העובדתי הוא שניר דוידוביץ חסר זמן רב ודקל קינן יושב ביציע כבר שבועיים. " הכי אידיאלי להופיע כל הזמן עם הרכב שגיבשתי במהלך העונה אבל המחליפים ברמה מצוינת. משום מה, נוטים להחשיב את אלה שלא פותחים בהרכב כנערי פוסטר וזאת טעות. לכל שחקן יש משמעות עצומה. " במשחק מול בני יהודה התמודדנו מול קבוצה מהירה, בעלת התקפה טובה שמצליחה לכבוש, לפחות בחודש האחרון. ההגנה שיחקה בהקרבה גדולה וזה מה שמייחד אותנו וגם הקהל העצום שמלווה אותנו לכל מקום, התחבר לתופעה. לקחנו שלוש נקודות חשובות ומהמשחק לקחתי, מעבר לנקודות גם את המשחק הטאקטי הטוב. " שוכחים את המשחקים הטובים שלנו מול הפועל פתח תקווה, אשדוד ואת המחצית השנייה מול הפועל תל אביב. הפגנו שם רמה טובה מאד. מכאן ולבוא ולהסיק שמשהו קרה לנו בבלומפילד, לא רציני".
" לכאורה, היו לנו שחקנים שסוחבים פגיעות כאלה ואחרות אך לא העליתי שחקנים פצועים. אלון חרזי סובל כבר זמן מה מפציעה טורדנית. הוא מספיק מנוסה כדי לדעת מתי הוא יכול לשחק במאת האחוזים או לא לשחק בכלל. חרזי לא היה עולה לשחק אילו ידע שאינו מסוגל לתרום את המכסימום. קרה שנאלץ לפרוש לפני המחצית. העיקר שנתן כיוון מסוים". גם לגבי מצבו של המגן באגף הנגדי, פיטר מסיללה, למאמנו ישנה דעה מגובשת: " מדובר בשחקן מעולה שאין קשר בין פציעתו במפשעה לבין טעות פה ושם שהוא מבצע. הוא עושה עבודה טובה באגפו, ממלא את ההוראות וכל ה"עליהום" עליו מיותר ולא רציני. באשר לליאור רפאלוב, לוי קובע שלא עלה לשחק פצוע והוחלף אך ורק בשל סיבות טאקטיות".
בשורה התחתונה, אלישע לוי מרוצה ומרחיק מעליו את הסברה שבגלל מעמדו החדש, כמאמן קבוצה הנמצאת מאז תחילת העונה בצמרת, וגם עבורו זאת חוויה לא רגילה, הלחץ מתחיל לתת את אותותיו ואולי חלק 'התגנב' למשחק האחרון. " למה אני או השחקנים צריכים להיות לחוצים ? אנחנו נהנים מהמצב ומהמעמד. טבעי שמצפים מקבוצה במקום הראשון לתצוגות כדורגל מצוינות מדי שבוע. עד היום סיפקנו פחות או יותר את מה שקבענו לעצמו. " אנו עומדים ביעדים, חזרנו להיות קבוצה בקדמת הבמה, צעירים רבים משולבים ואנחנו באמת קבוצה צעירה מאד, אנו מחוברים לקהל הנפלא שלנו, המועדון נמצא בתקופה טובה. גם אני לא לחוץ. אני נהנה מהאווירה, מהיחס לקבוצה ומהשחקנים. למה תמיד מאמן במקום הראשון צריך לשדר לחץ ?"
אלישע לוי גם לא ממהר לשלוף מהמותן והוא עובד על פי תוכנית עבודה שהוא קבע לה את סדר היום. על העדפתו של גוסטבו בוקולי על פני אייל גולסה ישיב בהיגיון: " כל דבר בזמנו. אם לי יש סבלנות, שגם האחרים יתאפקו. גם כאן, שוכחים שגוסטבו היה טוב נגד הפועל תל אביב". על העובדה שהפסיק לשכנע שחיפה זקוקה למספר 9 קלאסי, למאמן תשובה מקצועית: " למה לדבר כל הזמן ? קבענו את ינואר כחודש בו תתקבלנה החלטות כמו אם אנו זקוקים לחלוץ נוסף או אולי לקשר ולשחקן בחלק האחורי. הרבה יותר קל לנו לשקול במצב הנוכחי ולא באווירת פאניקה". גם על השאלה אם לא הגיע הזמן לחשוב על הזירה האירופית אליה חיפה שואפת לחזור, אחרי שנת היעדרות, המאמן מציע להתאזר בסבלנות: " לאיפה אנחנו צריכים למהר ? אנחנו כל הזמן חושבים קדימה ואני בטוח לכשיבשילו התנאים והליגה תתקדם, נחשוב גם על זה. לרשותנו קבוצה ברוכת כישרונות, הזרים פחות או יותר סגורים, אז מה הבהלה ?" הקואץ' צודק. מדוע לרתום את העגלה לפני הסוסים כשאפשר ליהנות מהישיבה על פסגת הליגה.
