והרי עיקר החדשות השבועיות ממכבי חיפה: * ניר דוידוביץ יסע לביקורת בברכו השמאלית באיטליה * פאנטיני ישחק. לא ישחק ? כן ישחק ? לא ישחק! כן ישחק! ישחק ? * גולסה, גדיר וזגורי חזרו עם נבחרת הנוער ויעמדו לרשותו של אלישע לוי. * דקל קינן ישחק עם מסיכה ? כן, לא, כן, לא. ישחק עם מסיכה? ישחק בכלל? * שלומי ארבייטמן, רוני גפני ואייל משומר חילקו אוכל לנצרכים בראשון לציון.
מסעיר, הא ? ככה אפשר למכור עיתונים ? ככה מוכרים קבוצה, כמו בחוץ לארץ. חיים משבת לשבת, ובתווך מתאמנים בשקדנות וברצינות ומתפנים למעשים טובים. עכשיו ברצינות. בכמה מקומות קראתם ששחקני מכבי חיפה חילקו מזון לנזקקים לקראת החגים במרכז מיוחד בראשון לציון ? נו, בכמה ? תישארנה לכם תשע אצבעות מיותרות. אכן, מכבי חיפה ה"חדשה". מחזירה אותנו 50 שנים לאחור. לימים בהם מדורי הספורט היו מדווחים רק על המשחקים וחיפה, מטבע הדברים, בגלל שהייתה עדיין על תקן של פריפריה, זכתה לסיקור מועט.
מי היה מאמין שבשנת 2008, אחרי עשר אליפויות וים של אירועים, מסיכת פלסטית תמקד את כל תשומת הלב לקראת המשחק מול בני יהודה. חזון אחרית הימים. באנגליה, כאשר הבלם המצוין והאיש הכי אומלל באירופה, הקפטן ג'ון טרי (החטיא פנדל גורלי בגמר גביע אירופה) שבר את אפו וחבש מסיכה דומה, אנגליה לא יצאה מכליה. יפה דרש היום דקל קינן ב"מעריב: " מחליפים כאן ראש ממשלה ורק באף שלי מתעסקים כל הזמן". ציפי לבני הייתה מתחלפת (או שלא) בכייף עם אלישע לוי, מאמן הקבוצה, שצריך להחליט אם לאפשר לבלם הצעיר לשחק פצוע ומוגבל במשחק הראש, או להרכיב במקומו את שי מימון. החלטה מקצועית נטו ולא כדאי לזלזל בשיקול הדעת.
כי בבלומפילד, מול הפועל תל אביב, הייתה משמעות מכרעת לחילוף מוקדם שאולי מנע ניצחון חיפני. בניגוד לכדורסל, נוהגים לזלזל כאן בשיקול דעת המאמן באשר לחילופים. וזאת אמנות ייחודית. כי בכל דקה עלול מישהו להיפצע, אחרי ביצוע שלושת החילופים ונגד זה אין מה לעשות. אך ברגע שהחילוף כפוי- מתחילה הבעיה. וזה מה שיעבור בראשו של אלישע לוי עד פרסום ההרכב ביום ראשון בערב. האם לאפשר לקינן לפתוח ? מעבר לסוגייה הזאת, חיפה תגיע למשחק במוטיבציה גבוהה ובזהירות. היא 'סופגת' מחמאות מכל עבר, ולא מהשפה לחוץ, מתלהבים מרוח הלחימה שלה, מהמשחק הפתוח והשואף להכריע את היריב במהירות, ולשחקניה נותר רק להגשים את התחזיות.
לכאורה, היריב מוכר. בשני המשחקים שהשתיים נפגשו העונה, רגלה של חיפה היתה על העליונה. במשחק האימון הראשון בכפר גלים (0:2) ובגביע הטוטו בבלומפילד (1:3). בחיפה לא מסתכלים יותר מדי על סטטיסטיקה ולא תמיד פעם שלישית גלידה, אוטומטית. ה"זהובים" של גיא לוזון מגיעים רק עם נקודת ליגה אחת, אבל אסור לשכוח שרק נס מנע מהם תיקו מול מכבי תל אביב (2:1) וניצחון על הכח (2:2). בשני המקרים ספגו שערים בתוספות הזמן שמנעו מהם נקודות חשובות. בשלהי העונה שעברה, בני יהודה הגיעה לקריית אליעזר במצב נואש. הם לא ניצחו בחיפה לאורך 16 שנים והצליחו ל"גנוב" שער ולהמשיך במסע ההיחלצות ההירואי שלהם.
המאזן החיפני מול בני יהודה מצוין. ה"ירוקים" שיחקו מול יריביהם 97 פעמים (גם בליגה השנייה) וניצחו ב- 54 מהמפגשים. רק ב- 22 משחקים נוצחו ועוד 21 הסתיימו בתיקו. כדאי לשים לב להפרש השערים בין השתיים: 95-177 לזכות חיפה ורק הפועל פתח תקווה ספגה יותר מהחיפנים (202) אבל ב- 116 משחקים. הפירוש: הגנת בני יהודה ספגה מחיפה 1.82 שערים בממוצע- הכי הרבה בליגת העל מול קבוצות שמספר המפגשים ביניהן נע סביב מאה. בחיפה ינסו לא לקלקל...
