יש אליפות, אין אליפות, את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. אולי נשיא המועדון, יעקב שחר, זרע את הזרעים הראשונים לתרבות כדורגל שונה בישראל. " אוהדים אמיתיים, כמו בברצלונה, לא שואלים מי משחק ואם ניקח אליפות. קודם כל, בתוך שלוש שעות הם מחסלים את מלאי המנויים ואחר כך מתכוננים לעונה" אומר שחר בכל הזדמנות. דומה שגם בברצלונה הגדולה היו מתגאים היום באוהדי... מכבי חיפה. אלה שבו והוכיחו שלא במקרה הם רבים יותר מאשר יש לכל קבוצה אחרת, ושיפסיקו לבלבל לכם את המוח עם מחנות אחרים.
ישנם סקרים, ישנון עובדות בשטח ובמכבי חיפה לא עובדים על פי עונה כזאת או אחרת, חריגה שבה מוכרים לפתע רבבת מנויים וכעבור שנה, צניחה חופשית. פחות או יותר, גרף המנויים מזכיר מוניטור של חולה לב קשה, כמעט קו ישר. אבל ה"חולה הירוק" בריא כמו שור. אחרת איך להסביר תופעה באמת חריגה בנוף האהדה הישראלי. מאות, והדגש על מאות אוהדים מרחבי הארץ, פנו למשרדי המועדון ודרשו/ ביקשו סיוע בהגעה לאחד האימונים הראשונים. בשעה שמחירי הדלק מאמירים, ורובם ככולם ללא רישיון, הם מוכנים לשלם, רק שיקחו אותם מארבע כנפות הארץ.
ומדובר במבצע לוגיסטי לא פשוט. אם לאימון בית"ר ירושלים מגיעים אוהדים מהסביבה ולשתי קבוצות התחתית הכמעט קבועות בשנים האחרונות, מכבי והפועל תל אביב, מרבית האוהדים "קופצים" מהמיטה היישר לקריית שלום ומתחם חודורוב, תוך הבטחה שיחזרו עד מועד ארוחת הערב, במקרה שלנו מדובר בהיערכות שונה. עשרות אוהדים מבאר שבע שמילאו את האוטובוס כבר בתחנה השלישית של הקו, ועוד ממודיעין, ראשון לציון ואשקלון ובסך הכל מאות, ויתרו על יום חופש כדי לצפות באליליהם. ולא רק. הם התכוננו יותר מאשר למשחקים עצמם. מצוידים בתרמילים עם אוכל ושתייה, הכבודה המכובדת הגיעה לכפר- גלים.
מכירים הרבה אוהדים שמוכנים לנסוע כ- 600 ק"מ ביום ועוד לשלם 15-20 ש"ח עבור הנסיעה, לוותר על עשר שעות מחשב ופגישה עם החברה, לא לראות ניצחון ולחזור הביתה כמו אוהדי ספרד? אל תחפשו כי אין. הדרומים התחברו לצפונים ויחד הרימו וואחד תפאורה שלא היתה מביישת את גדול התפאורנים בהוליבוד. לראות את ליאור רפאלוב "בורח" ממסך עשן ירוק, לא בכל יום צופים בתמונה מרהיבה שכזו. בימים האחרונים מנסים למזער את שחקני מכבי חיפה. יעני, רוצים למכור לאוהדים ש" אל תצפו לגדולות, בסך הכל הביאו לכם את ג'ון קולמה וליאוניד קרופניק". חחחחחחחחחח
את ההמון הירוק שמות כבר לא עושים להם את זה. קרופניק וקולמה, וכל מי שילבש את החולצה הירוקה, יקבל ממנו את הכבוד הכי גדול. הם בשורה אחת עם "גדולי האומה", יעקובו, בניון, רוסו, פראליה, באדיר, זנדברג, בנאדו, עידן טל ( השלושה האחרונים יודעים בדיוק איזה קהל נאמן יותר אבל לא יגידו) ורבים טובים ואחרים שהפכו לנו את המילניום החדש לכוורת דבש שופרא דשופרא. האוהדים האלה לא הגיעו במטרה ל"פוצץ" את האימון. הם באו לחנוק מאהבה ולפעמים, כמו בחיים, המטרה מקדשת את האמצעים.
והשחקנים התמסרו להם באהבה. שלשום עוד לעגו לאלה שחששו שהנה, אוהדי חיפה יזניחו את יקיריהם בערבות כפר- גלים אותם מטפח בנאמנות ציון ביטון, היום חייכו מאוזן לאוזן כשראו את המאות הרבות מסתערים עליהם בשקיקה לגעת, לחבק, להניף, לגנוב פיסת חולצת אימון ולנסוע הביתה בהרגשה של " נגענו בכוכבי הדור החדש". למי שנמצא כבר שנים ב"מטחי כבוד" דומים, כבר לא חושש ולא רץ להגדיל את ביטוח החיים. החדשים והצעירים ממש, יוצאי קבוצת הנוער, התרגשו כי רק אתמול- שלשום הם היו מצדו השני של המתרס. מי שהסתובב כחתן ביום חתונתו היה המנכ"ל איתמר צ'יזיק. מבצע ההסעה עבר בשלום, כל הכוחות שבו בשלום לבסיסם וכאשר אלישע לוי שאל " מה יהיה", הבין המנכ"ל שלא על האימון לא אימון הזה, ההצלחה בליגה תיפול.
כמו במשחקים עצמם, הפתיחה היתה מהוססת ומלאת גישושים. השחקנים עדיין לא חשבו שייאלצו לוותר על מקלחת, האוהדים תכננו כיצד לפרוץ. המשטרה עדיין האמינה בסתר ליבה שתישאר שוב ללא עבודה. ההמתנה ארכה מספר דקות. הגדרות עמדו לקרוס, השער נפתח ולמגרש המטופח פרצו עוד ועוד, ואיש לא ניסה לעצור בעדם. נראה שיס"מניק יבלום מישהו שספר כל קילומטר מאז שעלה לאוטובוס בתחנה בבאר שבע ? רימוני עשן, חזיזים והרבה אקשן, ציון ביטון התכווץ וחלק מהשחקנים נישא על ידיים ו...נותר עירום כי גנבו להם את גופיות האימון. את המכנסיים והנעליים הבטיחו לחזור ולקחת בסוף העונה, אם וכאשר...
אחרי דקות ארוכות של הילולה, התפנו החבר'ה ליציע המערבי ומשנדמה היה שסוף- סוף אלישע לוי יצליח לסיים אימון כלבבו, הבין מהר מאד שהיום יש לו מאות "בוסים" על הראש. הפעם, ללא אות מוקדם, המגרש הוצף בירוקים, השחקנים נמלטו על נפשם לחדר ההלבשה, והאוהדים בעקבותיהם. מחזה סוריאליסטי לכל מי שהיה זקוק להוכחה שחיפה נותרה המועדון מספר אחת בארץ, גם ללא כתר על הראש. אלישע לוי, למרות שחירבו לו את האימון, לא הצטער שעשה 200 ק"מ מכפר סבא לחיפה לחינם. לפחות היה שותף לחגיגה גדולה והבין שאלה שיעודדו מהיציע, לא סופרים כמה תארים יש לו ברזומה. הם מחשיבים אותו ואת הצוות החדש כבני בית מקדמא דנן.
חיפה, חיפה, קבוצה עם עתיד
