אחרי 16 שנים מפוארות במכבי חיפה, בשבת הקרובה זה יקרה לרוני לוי. בפעם האחרונה ינהל משחק ביתי של מכבי חיפה ולמרות הניסיונון וההישגים, הוא מתרגש: " אחרי כל כך הרבה שנים כשחקן, כמטמן נערים ג', הנוער והבוגרים, ברור שעבורי זאת תהיה חוויה מיוחדת לנהל את המשחק האחרון בקריית אליעזר. מהמקום הזה אני לוקח המון דברים נפלאים ואותם לא אשכח לעולם". לוי מאמין שבשבת ימשיכו חניכיו להשתדל ולסיים את העונה בחיוב, מתוך מחויבות לעצמם ולמועדון והיו לו גם דברים לגבי ה"פרשה" עם יניב קטן: " יניב ומכבי חיפה זה כמו משפחה. הוא הילד שלה ואני בטוח שהכל יבוא על מקומו בשלום" אם פעם היו שואלים אוהד כדורגל ממוצע, מתי מכבי חיפה ניצחה לאחרונה את מכבי הרצליה במה שנחשב פעם מבצרה הביתי בקריית אליעזר, הוא היה צוחק עד כאבי בטן עזים. אלא שבשאלה אין שום סממן לראשון באפריל או לפורים. העובדה המוחשית היא שמאז 2000 לא הצליחה חיפה לזכות בשלוש נקודות מלאות מול קבוצה שעד לעונה שעברה (2007) לא ניצחה כאן מעולם. מכסימום תיקו. המפגש הפעם שונה במעט מכל אלה שהיו לפניו. חיפה סיימה מעשית את העונה, בכל הקשור למיקום בטבלה וחס ושלום, גם שני הפסדים במחזורים האחרונים, לא יזיזוה מהמקום החמישי.
היריבה, מכבי הרצליה במצב קריטי. רק נס יכול להצילה, מאחר ובמחזורי הסיום מתוכננים מאבקים בין המועמדות לירידה ולה רק 30 נקודות, בארבע פחות מהקבוצה שמעל הקו האדום. והיא זקוקה לניצחון דחוף בקריית אליעזר כי כל תוצאה אחרת, תוריד אותה ליגה ובקטע הזה, לחיפנים אין סנטימנטים והם הורידו כבר מספר קבוצות לליגה השנייה. חיפה תופיע ללא שלושה שחקנים בוודאות. רנאטו, קרוסה והשוער ניר דוידוביץ. לשני הראשונים מחליפים ראויים והמאמן רוני לוי יכול לבחור לעצמו הרכבים שונים של העורף. חרזי מגן ימני, מימון וקינן בלמים, מסיללה מגן שמאלי. או משומר מגן ימני, חרזי וקינן בלמים ומסיללה מגן. ישנן עוד קומבינות.
האבידה הגדולה- ניר דוידוביץ. למעשה הוא שוער העונה, אך נדירים המקרים שיבחרו דווקא בו כשוער העונה. מספיק פעמים היה כדי לא להיפגע. השנה נתו גושפנקא רשמית לקלישאה, שוער הוא חצי קבוצה. מה שנכון, נכון. 22 השערים שספג בקבוצה שנכשלה שווים לא פחות מה- 18 של אבי רן ז"ל בעונת 85/86 ומה- 19 של גיורא אנטמן בעונת האליפות השלישית (88/89). הרצליה ודאי תרצה ליהנות מהיעדרו של השוער המנותח, יהב יולזרי או גד עמוס יצטרכו לשמור שחודש מאי לא ייהפך לחודש שתמיד יזכרו אותו, ולא לטובה.
הכוונה לשיא השלילי בתולדות המועדון- 8 משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון !! בפעם האחרונה זה קרה לפני 21 שנים, כאשר דרור קשטן אימן את מכבי חיפה ופתח את העונה (87/88) בשמונה משחקים ללא ניצחון. הקרח נשבר במחזור התשיעי בבלומפילד- 1:5 מול הפועל תל אביב. מלבד עונה זו היו עוד ארבע עונות, מאז קום המדינה, שחיפה לא ניצחה בפרק זמן כה ארוך- 56/57, 70/71, 73/74, 82/83. מעולם לא קרה שה" ירוקים" סיימו את העונה ברצף כל כך לא מחמיא.
במבט שני, ועם כל ההבנה למצבה האנוש של הרצליה שתשקיע הכל בחיפה ותרוץ להקשיב מה קורה במגרשים האחרים, עדיין חיפה שגילתה התאוששות מסוימת במשחק ההתקפה שלה מול שתי התל- אביביות, עדיפה. צירוף מקרים שבשורות הרצליה משחק תומר חמד, חלוצה המושאל של חיפה שמר על מסורת המשחקים המוצלחים מול מכבי הרצליה הנערכם בחודש מאי. אשתקד במחזור הסיום הבקיע צמד בניצחון 0:2 והעלה את המאזן הכללי בין השתיים ל- 0:5 במאי. האם חמד יהיה זה שיפר את מאזן הכוחות ? אחרי הניצחון 0:4 בליגה ובגביע הטוטו 2:4, הרצליה לא תוריד את הרגל מהדוושה, חיפה צריכה רק לנתק לה את אספקת הדלק...
שלושה חודשי מאי הכי מפורסמים בתולדות מכבי חיפה, אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה היו: מאי 84' כשחיפה סגרה את הפער מבית"ר ירושלים, מה שכולם ציפו שתעשה גם העונה, וניצחה בזה אחר זה את מכבי יפו(1:3), מכבי פתח תקווה(1:4), הפועל יהוד(0:1) ומכבי רמת עמידר(0:1) שהכתירו אותה לראשונה, תוך ניצול מכסימלי של הנפילה הירושלמית. במאי 1988 חיפה ניצבה בסכנת ירידה (עם קשטן) והיא ניצלה תודות לשלושה ניצחונות על בית"ר ירושלים 2:4, מכבי תל אביב(0:10) והפועל לוד(0:4). והזכור וההזוי מכולם, הדו- קרב הצמוד בין מכבי חיפה למכבי תל אביב בעידן יצחק שום. אי אפשר להבקיע יותר שערים מאשר שחיפה הבקיעה בחצי חודש- 0:5 על הפועל פתח תקווה בחוץ, 1:5 מול כפר סבא בבית ותוצאה זהה במשחק באשדוד. שני שערי החובה היו הפער בין שתי הרצות וה"צהובים" זכו בהפרש שערים.
בשתי עונות (75/76 ו- 76/77) חודש הסיום היה קריטי לחיפה. בראשונה ניצלה בזכות ניצחון במשחק חוזר מול שמשון שהתקיים ב...יוני ועונה לאחר מכן נשרה לליגה השנייה. בשתי העונות לא ניצחה בכל ארבעת המשחקים בחודש מאי. עדיין, ללא דוידוביץ, רנאטו וקרוסה, לחיפה יש קבוצה מספיק טובה לנצח את הרצליה. חרזי, קינן, מסיללה, כיאל, בוקולי, פאנטיני, קטן, אפק, רפאלוב, רוסו ואחרים אינם קוטלי קנים. כולם מאוכזבים מהתפוקה השנתית הקטנה, אך מול שתי התל- אביביות ניתן כבר היה לראות הרבה יותר התקפות "קשות" על שער היריב, וכמובן ההחטאות מסמרות השיער. בשבוע הבא באשדוד, בלי דוידוביץ, קרוסה, רנאטו, רוסו ( צהובים), מסיללה ופאנטיני ( יוצאים למשחק נבחרת דרום- אפריקה, למרות שחיפה ביקשה מאופ"א לשחררם ונענתה בשלילה), כבר סיפור אחר. ושוב, לא מרימים ידיים ורגליים. תמיד יהיו מי שימלא את מקומם.
