15 פעמים יצאה מכבי תל אביב מקריית אליעזר עם מלוא הנקודות. עוד כמספר הזה סיימה בתוצאות תיקו ורק ב- 24 מפגשים הניפה דגל לבן, לעתים עם סרט שחור, עדות לתבוסות שספגה עוד בצומת אולגה. אלא שכולם נהנים להתרפק על אותה עשירייה מיתולוגית, לה חוגגים כיום 20 שנים. ושוכחים שבכלל, באותה שנה, 1988, שתי הקבוצות הכי מעוטרות בכדורגל הישראלי, נאבקו על...הישרדות בליגת העל. אז קראו לזה פליי- אוף תחתון. לדעתי, ה- 0:5 הקלאסי, המשחק הכי מדהים של מכבי חיפה בליגה מאז האליפות הראשונה, עולה אלף מונים על העשירייה בגארבז'- טיים שהפך לציון דרך ותו לא. שום פרס לא היה בצידו, מלבד כרטיס ההישארות בליגה. עצוב אבל אמיתי.
החמישייה ב- 94' היא אחת משתי הפעמים שמכבי תל אביב ומכבי חיפה היו זקוקות לנקודות כאוויר לנשימה, וחיפה ניצחה. הפעם השנייה, במחזור ה- 29 של עונת 85/86 כששתי הקבוצות נאבקו על הפסגה, חיפה ניצחה בביתה 1:3 וכתמיד, כששתיים רבות, באה השלישית , הפועל תל אביב וזכתה באליפות. בשאר הפעמים, מכבי תל אביב, ושוב פעמיים כאשר השתיים נאבקו "ראש בראש" הצליחה להגיע לכאן, לנצח ולזכות ברכוש גדול. הפעם האחרונה (03/04) במחזור האחרון, אחרי שחיפה הבטיחה את האליפות הראשונה בעידן רוני לוי. האורחים היו זקוקים לניצחון כדי להבטיח לעצמם את המקום השני ואת כרטיס ההשתתפות השני למפעל גביע אירופה לאליפות.
והם ניצחו 0:1 משער של לירן כהן. שנה מוקדם יותר, כאשר ליצחק שום טרם נרשם ולו תואר אחד בכדורגל שלנו, מכבי חיפה ארחה את מכבי ת"א כשהיא מוליכה בפער בן תשע נקודות(!). זה היה משחקו האחרון של יעקובו יעקובו בישראל. זה היה גם המשחק ששינה את מהלך העונה. תל- אביב של ניר קלינגר ניצחה 2:3 ובסיום אותה עונה, פוטו- פיניש בהפרש שערים לזכות ת"א שהקנה לה אליפות שלא הגיעה לה. באותה צורה שלא הגיעה לה האליפות של 94/95 ואולי גם לא זו של 95/96. גיבור ה- 0:10, דרור קשטן שאימן בחיפה, ניצב מעברו השני של המתרס ל" משחק העונה" מול חיפה שהוליכה 0:1 ונכנעה בסיום 3:1 ל" צהובים" שזכו בדאבל.
לעומת שאר המשחקים שהוזכרו, ועוד רבים אחרים מ- 54 משחקי הבית של חיפה, מעולם מכבי חיפה לא הגיעה למשחק מול מכבי תל אביב ביכולת ובמוטיבציה כה אנמיים. בעונה הנוכחית חיפה "מצליחה לשבור" שיאים שהחזיקו מעמד עשרות שנים. בסיום העונה ניתן יהיה לאמוד טוב יותר את הנזקים. מעל פני השטח צפים הבולטים שבהם. שחקני מכבי חיפה לא כבשו שער זכות לאורך ארבעה משחקים רצופים. בפעם האחרונה זה קרה בליגת העל לפני 31 שנים, כאשר חיפה צנחה לליגה השנייה. שלוש פעמים נוספות בשנים 71/72, 70/71 ו- 51/52. אם חס ושלום גם הפעם לא יבקיעו, העונה הזו תיכנס ל" מוזיאון" ככתם.
חיפה חייבת לחזור ולנצח, מה שלא עשתה כבר ארבעה מחזורים, מאז הניצחון על קריית שמונה (1:2). גם אשתקד לא ניצחה לאורך תקופה דומה ( מחזורים 21-24) ובפעם האחרונה שנתקלנו בתופעה דומה, בעונת 96/97 - שישה מחזורים רצופים. נתון שלישי שחיפה מחויבת לו, מעבר למועדון- מספר הפסדי הבית. לקבוצתו של רוני לוי כבר נרשמו חמישה הפסדי בית, תמונה לא מרנינה שנעדרה מקריית אליעזר מאז עונת 92/93 העונה בה רוני לוי הגיע למכבי חיפה כשחקן מרכזי. גם מספר הניצחונות בבית אינו מרשים. פחות מ- 50% הלחה, שבעה ניצחונות מ- 15 משחקים ושוב, רק עונת 96/97 הסתיימה במפח נפש דומה. במקרה הטוב ביותר, ניצחונות בית על מכבי ת"א ומכבי הרצליה ( בעוד שבועיים) מאזן הניצחונות ידמה לזה של העונה שעברה. ונתון בולט אחר, חיפה כבשה בבית 15 שערים בלבד, ממוצע של שער למשחק, וצריכים להפליג לאחור שחלפו 37 שנים מאז שההתקפה היתה עקרה כל כך (11 שערים בעונת 70/71).
בשני המשחקים הקודמים, מכבי חיפה כבשה שלישיות. 0:3 בבלומפילד ו- 1:3 בקריית אליעזר. מעולם לא קרה שמכבי חיפה ניצחה את מכבי תל אביב בכל המפגשים בעונה אחת. כן קרה שחיפה ניצחה בשלושה משחקים בעונה אחת, מתוך ארבעה (2000/01). זה יהיה המשחק ה- 121 בין שני המועדונים הותיקים. בשורה התחתונה חיפה עדיין מפגרת במספר הניצחונות ( 47 לת"א מול 38 לחיפה) אבל לאט לאט הפער הולך ונסגר. עובדה: בהפרש השערים 161-168 לת"א החלה התקרבות משמעותית. ה" צהובים" כבשו את מספר השערים הגדול ביותר לרשת חיפה, יותר מהפועל פתח תקווה (157 ב- 116 משחקים בלבד). מי אמר שאין עניין במשחק ביום ראשון ?
