" כאשר דוד בן- גוריון הכריז על הקמת המדינה, כמו בכל רחבי הארץ, גם אנחנו יצאנו לרחובות ורקדנו. המונים התרכזו ברחובות הרצל והחלוץ אך מהר מאד התאמנו את עצמנו למציאות, כאשר בחיפה החלו הקרבות, בעיקר בעיר התחתית בה שכנו הערבים" כך אשר עלמני, לשעבר כדורגלן נפלא במכבי חיפה בשנות החמישים והשישים, שהיה בן 13 בתש"ח. אחדים משחקני הנוער של מכבי חיפה שהתגייסו למערכה נפלו בקרבות. עלמני אינו זוכר אותם אבל הוא זוכר היטב את האווירה לפני 60 שנים.
" גרנו ברחוב סירקין ובקטע שלנו לא התחוללו קרבות. המהומות היו למטה, בעיר התחתית. שבועיים הסתגרנו בבית אך לאחר מכן, נמאס לנו וההורים הרשו לנו לצאת לרחוב אך הזהירו אותנו מפני הצלפים הערבים היורים לעבר העוברים והשבים ברחוב השמש הסמוך. " לאבי ז"ל היתה מכולת ברחוב השמש ואני זוכר שיום אחד צלף ערבי הצליח לפגוע ביהודי. איש לא ניגש אליו והזכרון החזק ביותר שלי מאותה תקופה היה כאשר אבי אזר אומץ ותוך חירוף נפשו זחל לעבר הפצוע, העמיסו על הגב וחילץ אותו" עלמני, כיום בגיל 73 ועדיין מאמן בהצלחה את קבוצת נערים ג' במחלקת הנוער של מכבי חיפה. כמי שעובד כבר עשרות שנים עם דור העתיד , גם במהלך הקרבות לא ויתר: " כל המגרשים בחיפה היו ליד תחנת אגד בעיר התחתית. ברור שלהגיע לשם לא יכולנו אבל המאמן דאז, אוטו שלפנברג ז"ל, כינס אותנו כעבור חודש מפרוץ הקרבות, אחרי שהערבים נמלטו מהעיר ושבנו לפעילות מלאה".
