לא צריך להיות מבין גדול בכדורגל כדי להבין, שמכבי חיפה לא תוכל למנוע מבית"ר ירושלים לשמור על מקומה הראשון, בו היא מחזיקה ברציפות 46 שבועות. מעבר לכך, עם כל הכבוד לבית"רים, הם יצטרכו עוד להגיר הרבה זיעה כדי להתקרב להישגי מכבי חיפה בעידן רוני לוי: * 82 שבועות רצופים במקום הראשון * שלושה ניצחונות בעונה אחת ( חיפה עשתה זאת עם רוני לוי כשחקן, בעונת 93/94 כשניצחה 2:3 בטדי, 0:4 ו- 1:5 בקריית אליעזר) * 30 משחקי חוץ רצופים ללא הפסד, הישג פנטסטי. כי אחרי ההפסד הביתי לסכנין (1:0), בית"ר לא תוכל ליצור רצף של 46 משחקי בית ללא הפסד, כפי שהאלופה הגדולה ביותר בתולדות המדינה, מכבי חיפה (93/94) עשתה. אגב, בהפסד שקטע את השרשרת הירוקה, לאשדוד 3:2 כבשו את השערים, אלון חרזי ורוני לוי, שני המוהיקנים האחרונים מאותה תקופה.
בדיוק בסעיף השלישי, כישלון במשחקי חוץ, לחיפה יש על מה להילחם בשבת , מעבר ליוקרה ולנקודות החשובות במאבק על המקום השני. כי ירושלים לא הפסידה בליגה בחוץ לטדי מאז 21 בינואר 2007 למכבי הרצליה (2:1). ח"י משחקים מבלי לנסוע הביתה עם אפס נקודות. חיפה תרצה לקטוע לירושלמים את מסע ההצלחות וזה לא הולך להיות קל. מה יותר קל מאשר לשאול את... יצחק שום, מאמנה של בית"ר, שיצליח ככל הנראה, לקטוף תואר אליפות ראשון בקריירה הארוכה שלו. שום אימן בחיפה לפני רוני לוי, הקבוצה שלו רצה מצוין והפסד אכזרי (1:0) משער עצמי מרגלי אלון חרזי, בהפקתו של השוער דודו אוואט, הרס לחיפה את האליפות האחת עשרה.
מעבר ליוקרה, בית"ר תרצה להישאר עונה נוספת ללא הפסד למכבי חיפה. אמנם, גם אשתקד, כשבית"ר ניצחה פעמיים ופעם סיימה בתיקו, ה"ירוקים" העיפו אותם מהגביע בפנדלים. במו השנה, בחצי גמר גביע הטוטו. חיפה- IN ירושלים OUT . כשחיפה זכתה באליפויות, מלבד עונת 93/94 בה ניצחה כאמור, בכל שלושת המשחקים, הייתה לה עונה טובה גם בעונת 2000/01 עם אברהם גרנט, ואז נערכו ארבעה משחקים בעונה, שני ניצחונות לחיפה ושתי תוצאות תיקו, אבל ייחודם של המשחקים היה בכך שהירושלמים לא הצליחו להבקיע את שער חיפה במהלך 360 הדקות.
בעידן רוני לוי, בשתי האליפויות האחרונות אליהן הוליך את מכבי חיפה להישגים יוצאים מהכלל, בארץ ובגביע אופ"א, מתברר שעם כל ההצלחה הירושלמית דהיום ( 51 נקודות בסיום שני שליש מהליגה), חיפה הצליחה הרבה יותר. בעונת 04/05 ניצבה בראש עם 55 נקודות כשאחריה, במרחק 18 נקודות, מכבי פתח תקווה ובית"ר שמינית במינוס 28 נקודות. שנה לאחר מכן, שוב חיפה ברחה לליגה- 56 נקודות במחזור ה- 22 בפער בן 16 נקודות מהפועל תל אביב. בית"ר כבר היתה שלישית אבל רק עם 38 נקודות, יותר ממה שיש כיום לחיפה.
הפעם המשחק באווירה שונה. היו מי שדאגו שלא יגיעו אוהדים. הם מגיעים, גם אם נדמה שהמשחק "לא חשוב". אין מושג כזה, בדברי ימי המפגשים בין השתיים. אילו המשחק היה נערך בימי בר- כוכבא, ללא רדיו וטלוויזיה, גם אז היו מתכנסים וממלאים את היציעים. עם אבוקות מגבעה לגבעה היו מעבירים מסר שמתקיים משחק... לשתי הקבוצות מצפים באמצע השבוע, שני משחקי גביע. חיפה תרצה את ה"דאבל" אותו מנעה פעמיים מחיפה. על הנייר, לירושלים משחק קל יותר ( נגד אחי נצרת) וחיפה תתעמת עם מכבי נתניה. בית"ר לא תרצה להפסיד לראשונה בחוץ, ודאי לא למכבי חיפה. זו מצידה, למרות פציעה במפשעתו של גוסטבו בוקולי באימון המסכם שתשבית אותו לתקופת מה, תשאף לחזור ולנצח את הירושלמים בבית, אחרי שלא עשתה זאת מאז דצמבר 2005 (0:3).
אין מצב ששתי הקבוצות תוותרנה על הנקודות עבור הגביע. חיפה מפגרת בחמש נקודות מהמקום השני ( מכבי נתניה) והיא לוטשת עיניה אליו. גם מהמקום השלישי מגיעים לאופ"א אבל קבוצה בסדר גודל של חיפה, תמיד מביטה למקום הכי גבוה אליו היא יכולה להגיע. גם המאזן בין השתיים בקריית אליעזר (10-17 לחיפה) מוסיף פלפל למשחק. בקיצור ולעניין, זה המשחק שפותח את הישורת האחרונה, בליגה ובגביע. בית"ר מגיעה עם היתרון בטבלה, חיפה עם האתגר- תיקו ? לא משהו שחיפה רוצה כרגע.
