" חצי שנה מינימום, זה מה שזקוק שחקן זר כדי להתאקלם בקבוצה חדשה במדינה זרה"- כך קבע ארסן ואנגר, מנהלה הכל יכול של ארסנל. והמנג'ר הצרפתי יודע על מה הוא מדבר. איש מלבדו לא היה מעז להעביר בתעלת למאנש 15 כדורגלני םצרפתים ב"מכה אחת" ועוד לאנגליה, שאינה בדיוק המקום שם בעבר לא סימפטו, בלשון המעטה, את השכנה ממול. בישראל ישנה דוגמה אחת למהלך "חצי דומה", ודווקא אצל היריבה העירונית מהליגה השניה. גיל אופק, אסי אברהמי, יוסי ג'אנח, ערן לוי ועדן בן- בסט מאיישים את הרכב הפועל חיפה. חצי הרכב.
טמבינקוסי פאנטיני, חלוצה הדרום- אפריקני של מכבי חיפה, חודש בישראל, מגלה סימני התאקלמות מהירים בקבוצתו החדשה. שער הגביע באם המושבות שהבקיע מול מכבי פתח תקווה, כבר מכניס אותו לקטגוריה של "חלוצי הקוויקי", אבל הלחם והמרגרינה, משחקי הליגה, יאפשרו לו בקרוב להוכיח שלא במקרה שמו יצא לפניו. בניגוד לחלוצים ישראלים, המכירים את המנטליות המקומית, ולא סובלים במיוחד מחבלי קליטה מסובכים, ל"זרים" יש אלף ואחת בעיות לפתור, עם עצמם, לפני שחיפה נהנית מהם. תמיד אפשר לפנות לדוגמא הקיצונית, גיורגי גחוקידזה הגרוזיני, שכבש רק שער אחד אחרי 11 משחקי ליגה ונגד... בית"ר ירושלים. רמז לפאנטיני לקראת השבת הקרובה ?
ומנגד, החלוץ היחיד שלא סבל כלל מבעיות "עליה", סרגיי קלשצ'נקו ממולדובה. לקח לו 9 דקות בלבד ( עונת 99/00) כדי להכניע את שוער ראשון לציון, וגם בשני המחזורים אחר כך הבקיע. פתיחה חלומית לחלוץ זר שבתום העונה הבקיע 22 שערים וכבש את מלכות השערים בליגה, יותר מכל חלוץ אחר ששיחק בישראל. ספק גדול אם יקום מישהו ויגנוב ממנו את השיא הנדיר. כמובן שאי אפשר להיתלות בשתי הדוגמאות הקיצוניות הללו, כי הן יחודיות, בפרט כאשר חלוצים נמדדים בתפוקת שערים. ולא תמיד פתיחה סוערת או עקרה, מלמדת על טיבו של החלוץ ותרומתו למאמץ ה'מלחמתי'. הדוגמא הטובה ביותר, שאול חייק שהגיע למכבי חיפה ב- 1976 וכבר במשחק הבכורה במדים הירוקים, נגד הפועל כפר סבא "דפק" שלישייה. בסיום העונה מכסת השערים שלו עמדה על שבעה שערים בלבד.
ושוב דוגמא הפוכה, זאהי ארמלי, גדול חלוצי מכבי חיפה בכל הזמנים (90) שלא הגיע מחו"ל, רק משפרעם הסמוכה ולקח לו ארבעה משחקים (320 דקות) כדי להבקיע שער חוץ ביהוד. כאמור, לשחקנים מחוץ לישראל קשה יותר והעובדות אינן מותירות פתח לספקולציות. כמה סימני שאלה פיזר רוברטו קולאוטי כשהגיע מארגנטינה ? שלושה משחקים חלפו מבלי שפגש את הרשת ורק ברביעי, כבש את שער הניצחון מול הפועל תל אביב (0:1). מהחלוצים הזרים הבולטים ראינו שערים מסאבא ג'ורג'יוס הקפריסאי, חלוץ שנות החמישים במשחק השני ( מול הפועל חדרה), איבן גצקו אחרי 129 דקות ולרשתו של... גיורא אנטמן ב"דרבי". אגב גצקו, כשהוא הגיע, כולם התרכזו בתפוקתו לעומת הכסף שהוצא עבורו. על פי ה"עליהום" שהתקשורת החיפנית ערכה עליו, הפריע להם שהנשיא יעקב שחר "הוציא עליו" 400 אלף דולרים, לדבריהם. הנשיא חייך ושתק, כפי שהוא נוהג לעשות תמיד בנושאים כספיים. הרי רק הוא וצמרת המועדון יודעים את המספרים האמיתיים, וכל מה שאתם מקבלים בתקשורת, חסר ידיים ורגליים. רק אחרי שגצקו עזב, בתום שתי עונות, ועם מאזן מצוין של 23 שערי ליגה ב- 53 משחקי ליגה, חלקם כשחקן מחליף, שאל הנשיא במסיבת עיתונאים: " היה שווה להביא חלוץ כזה ב- 250 אלף דולר ?". והנוכחים הסמיקו ושתקו יותר מהדגים בכינרת...
לדניאל בריילובסקי, שהגיע ממכסיקו שם הוא מאמן גם כיום, לקח ארבעה משחקים עד לשער הראשון, לוילפרד מוגאיי, ממדינתו של פאנטיני, הספיקו 129 דקות (משחק שני) כדי להכניע את הפועל באר שבע, לרדובן הרומטקו רק 36 דקות ( מול בית שאן). איגביני יעקובו, החלוץ הזר בהא הידיעה, בכדורגל הישראלי, הגיע לאנגליה ולא מיהר לכבוש כפי שהוא עושה היום באברטון. כשחזר משנת השאלה מכפר סבא, הספיקו לו 38 דקות מול הפועל פתח תקווה (2:3) כדי להיכנס לפנתיאון המבקיעים החיפני. ג'ובני רוסו הבקיע כבר במשחק השני, גוסטבו בוקולי בשלישי והיו גם פחות פוריים כמו וסילי נובוחותקי, ג'רי וואוורה, ג'יירמו ישראלביץ ( אפס שערים ב- 18 הופעות), גוראן זאקיץ וההולנדי של שלהי שנות השמונים, אריק חרוליקן שרק במשחקו התשיעי שלח "בומבה" לרשתו של שוער צעיר במכבי תל אביב, שביט אלימלך.
זה כל ההבדל מול ישראלים מסתגלים
ומי שעדיין מפקפק, ותוהה אם חלוצים, והדגש על חלוצים הנמדדים בשערים, בניגוד לשוערים, מגנים וקשרים, ממדינות זרות חייבים לזמן כדי להכיר את חבריהם החדשים, לא צריך ללכת רחוק עד לשוער אלכסנדר (שורה) אובארוב. כשזה הגיע לארץ, ספג שערים מצחיקים ולכולם אמר: "בישראל לא משחקים אותו כדורגל. ההגיון של שחקניכם עובד כאן הפוך. כשאני חושב שהם מגביהים, הם בועטים ולהיפך". איזה שוער היה למכבי תל- אביב אחרי שהתרגל, כולנו יודעים. בגללו, חיפה הפסידה שתי אליפויות באמצע שנות התשעים. הוא היה ההבדל, ולא שלחיפה היו שוערים גרועים. חלוץ כמו אלון מזרחי הגיע למכבי חיפה שלוש פעמים. הזוי בכל קנה מידה, אך בחיפה נתנו לו צ'אנס ועוד צ'אנס, בעיקר בגלל שנחשב לחלוץ רחבה מצוין. ב- 93/94 לקח לו בדיוק 34 דקות כדי לכבוש בטדי, נגד בית"ר ירושלים. ההצלחה הגדולה והזכייה במלכות השערים (28) מחד, והבאתו של חיים רביבו מאידך, גרמו לעזיבתו. אחרי סיבוב קצר במכבי תל- אביב שם נכשל בגדול, נרכש מחדש על ידי שחר שהשאילו לאשדוד, וב- 95/96 כבר נאלץ להמתין ארבעה מחזורים עד שהבקיע בבלומפילד לרשת הפועל ת"א. יצר הנדודים גבר עליו, הוא שב לשכונת התקווה, אבל מי שמשחק פעם אחת במכבי חיפה, לא שוכח את הטעם המתוק. כעבור שנה חזר על עקבותיו, מיהר לכבוש בחלוף 62 דקות מול הפועל פתח תקווה והסוף ידוע.
פתיחות חזקות היו גם לחיים רביבו- שער בכורה אחרי 47 דקות מול מכבי הרצליה, עופר שטרית שכבר במשחק הראשון מול צפרירים חולון כבש את שער הניצחון, השער היחיד במשחק, חזי שירזי שהגיע מהפועל תל אביב ומיד הבקיע מולה צמד בבלומפילד (1:3) ואז לא חשבו במונחים פרימיטיביים של "נקמה", כפי שניסו להכשיל את שלומי ארבייטמן ולא חילצו ממנו הצהרה כזאת. גם רפי כהן, היום חלוץ באום- אל- פאחם העושה דרכה לליגה הארצית, הגיע לחיפה וכבר אחרי 53 דקות השכין כדור ברשת ראשון לציון. ומה עם מנור חסן ? ארבע דקות בלבד ( מול צפרירים חולון) הספיקו לו לכבוש את שער הבכורה של חיפה בעונה הראשונה של אברהם גרנט בחיפה.
אפילו ארבייטמן לא חיכה יותר מדי זמן. 19 דקות בסך הכל, מול בני סכנין (05/06) כדי לחגוג שער ראשון. לאליניב ברדה היו חמישה משחקים להתכונן, כי בשישי הבקיע צמד לרשת... הפועל באר שבע (2:4). שלא לדבר על מיכאל זנדברג, קשר ששיא ההבקעות שלו בעונה עמד על 4-5 ובחיפה, מיד כשהריח את הדשא של כפר גלים, כבש במשחק השני ובסך הכל שדרג את מכסת השערים שלו ב- 300 אחוזים (!!). הנה ההבדל בין קליטה מקומית לקליטה "זרה". פאנטיני בדרך הנכונה
