מי שאינו מצוי בנבכי הכדורגל הישראלי, עלול לקבל את הרושם שביממה האחרונה מכבי חיפה "הזדקנה" והעלתה את ממוצע הגיל של שחקניה עם שחרורם של חמישה משחקני הספסל שלה. מאור מליקסון(23), תומר חמד(20), תום אל- מדון(23), מוחמד שחבארי(24) ושלומי חנוכה(23). מי שמתמצא ואפילו יתאמץ במקצת, יגלה שחיפה הצעירה את גיל הסגל שלה, אם מוסיפים את שלומי ארבייטמן ופאוליניו (32) ואת זה מסתירים מכם במתכוון. כי יהב יולזרי(23), פיטר מסיללה(22), טמביסקוני פאנטיני(23) ורנה לימה(23) אינם בדיוק בוגרי בית גיל הזהב. אז אמרו וכתבו.
נשיא המועדון, יעקב שחר, המאמן רוני לוי והמנכ"ל איתמר צ'יזיק כבר אמרו, ואף פעם לא נמאס לשמוע כדי שאחרים גם יבינו, שבמכבי חיפה ישחקו רק הטובים ביותר שתוכל להציב, ללא קשר לגיל, מעמד (זר/ רכש/ שחקן בית) והעיקר שתמשיך ליהנות את הקהל ולעמוד ביעדים אותם היא מציבה לעצמה מדי שנה- אליפות, גביע, גביע הטוטו וכרטיס לאירופה. כל כך מסובך להבין ? אין ל"ירוקים" שגריר טוב יותר מאשר אברהם גרנט, בעל הצלחת 100 האחוזים במכבי וכיום, המנג'ר היחיד באנגליה המסוגל לזכות בארבעה תארים. אם גרנט יפגוש פעם נוספת את סר אלכס פרגוסון ממנצ'סטר ואת ארסן ואנגר מארסנל, והוא לא ישמח לעשות זאת כי הפסיד לשניהם, אבל יוכל לספר שבעיר הכי אירופית בכדורגל הישראלי, עדיין חושבים במושגים אסיאתיים, וישראל שייכת עד להודעה חדשה לאסיה... ואנגר בטוח לא יצחק כי הוא הצליח להביא 15 צרפתים לארסנל, והאנגלים לא פחות פטריוטים מאיתנו.
האקדמיות לכדורגל של צ'לסי, מנצ'סטר וארסנל מייצרות המון כישרונות ואיך לא רואים אותם בהרכב הראשון של קבוצות הבוגרים? כי גרנט, שפעם היה גרופי של שילוב שחקני בית בכל מחיר, הבין שהילדים חייבים ליישר קו עם מטרות המועדון, ועל זה הנשיא שחר מדבר. גם עתה, כאשר חסרים לו עשרה שחקנים בגלל פציעות קשות, אליפות אפריקה וכדומה, גרנט לא סובב את הראש לספסל אלא העדיף לרכוש. לא תמיד יושבי קרנות מבינים, לרוע מזלם הם מוצאים עצמם מדברים אל קירות ומי שמצליח הוא זה שחושב שלושה צעדים קדימה וגם משלם. הם בחיים שמעו על מור דהאן או לוטם ז'ינו אותם מסמנים כעתיד ? שלא לדבר על שורה גדולה של שחקנים מוכשרים במחלקת הנוער. אחריהם לא עוקבים, הרבה "יותר מעניין" להלהיט עם שחקן ספסל בנערים ג' העובר להפועל חיפה. אפילו סבתא של נפתלי מפהקת ומבינה שמועדון פאר בונים בשכל ולא מאותיות... עידן ההתבססות על תוצרת עצמית בכל מחיר- עבר מן העולם. אפילו בליגה הישראלית. ביום א' בבוקר קמתי מעט עצוב, לאור אובדן שתי הנקודות בקריית שמונה, ומי ששיפר לי את מצב הרוח, וסביר להניח גם את זה של אנשי המועדון, הוא פובליציסט בעיתון של המדינה. הוא, אוהד קבוצה תל- אביבית, ממש "דואג" למכבי חיפה ומצר שעם אזרוחם של רוסו ובוקולי יישארו "רק" ארבעה מקומות לשחקנים ישראלים. אמאל'ה, איזה תסריט נורא. כל ה- 11 בהרכב הפותח לכאורה, יוכלו לעמוד במעמסה של כ- 50 משחקים בעונה? זו באמת בדיחה עצובה וההחלטה היחידה לגביה: היכן לקטלג אותה, בפורים או באחד באפריל ?
...וזה, פחות מחצי יממה אחרי שרוני לוי שיתף לא פחות משבעה (!!) שחקנים, מיוצאי מחלקת הנוער. לא ישראלים דוגמת חרזי ואלירן דנין, אלא את ניר דוידוביץ, שי מימון, בירם כיאל, ליאור רפאלוב ויניב קטן, פלוס שני מחליפים ירוק- לבן, אושרי גיטה ותומר חמד. האם יש מחשבה עקומה מזאת, אלא אם נעשה כאן ניסיון לעוות את המציאות ולשכתב את ההיסטוריה. חיפשתי במדורי הספורט מה קורה בשאר הקבוצות, אלה שאין להם אבא ואמא ש"ידאגו" להם כל מיני פרשנים בטורים הזויים. נתרכז בחמש קבוצות הצמרת: בית"ר ירושלים (ברוכיאן ובן- שושן), מכבי נתניה (קלמי סבן, יחיאל צגאיי, דלה ימפולסקי ואלמוג כהן), קריית שמונה ( יניב לביא וויאם עמאשה) ובני סכנין, שמשום מה מסווגים אותה כקבוצת מיעוטים ( חאלד חליילה באסם גנאים). איך זה נראה עכשיו בלי כל ה"עבודה בעיניים" ?
עכשיו נחזור לנושא החשוב מכל- שחרורם של שחקני בית במטרה שישובו טובים ומנוסים יותר מהגלות הספורטיבית. אפשר היה להסתפק בדוגמאות מעטות כמו אריק בנאדו שהושאל לבית"ר ירושלים לשנתיים ושב לעשות קריירה נפלאה בחיפה. או דקל קינן שנסע על קו ראש הנקרה- סכנין- נתניה וכעת הדרך התקצרה לו. ומה נאמר על יעקובו איגביני העושה חיל באברטון ובנבחרת ניגריה ? אם נזכיר רק אותם, נעשה עוול לאחרים. המספרים הרבה יותר בעלי עוצמה: אל בין קורות השער שב רק שגיא שטראוס. אחרי שהבין שסיכוייו להתחרות בכוחות שקולים מול ניר דוידוביץ, קלושים (כמו דודו אוואט שהיה בנוער במכבי), נענה למצוקת השוערים ב- 99/00' בעקבות פציעת דוידוביץ וחזר. למען הדיוק, נזכיר גם את יחזקאל גרשוני ז"ל בשנות השבעים, אך הוא שב מפרישה ולא מקבוצה אחרת.
הכי הרבה מושאלים שייכים לחלק האחורי.הבלם דוד לוי עבר באמצע שנות השמונים להפועל חיפה, עלה עימה לליגה הראשונה וחזר למכבי כדי לנגן כינור ראשון בהגנה שזכתה באליפות השלישית (88/89). גם אלירן אלקיים הסתובב וחזר כמו גולן דרעי, איתן עזריה, דקל קינן ושי מימון- כולם יצאו אחרי שובם עם תואר אליפות או גביע. בקישור, לא היו שמות גדולים שחזרו מהקבוצות הנמוכות אליהן הושאלו. ירון גבעול, שלום לוי ודני מלכין זכו בשתי אליפויות ולהבדיל, שלמה בנאדו, אבא של, נפל בתקופת בוסר של חיפה ושיחק במשחק גמר גביע אחד (1971) בו חיפה הפסידה להכח. בקישור יש לנו את אושרי גיטה ויעקובו איגביני, איש איש והצלחתו. העובדה שגיטה נשאר בסגל הסופי, מדברת בעד עצמה.
תשאלו, זה הכל? מה פתאום. אלה החיילים האלמונים אבל חיפה השאילה עשרות שחקנים, שגם חזרו, ולא רק בגלל הגיל. למען הסדר הטוב, 3 שוערים, 15 מגנים ובלמים, 10 קשרים ו- 9 חלוצים. תוצרת בית ורכש, ישראלי או זר. כמות מרשימה לקבוצת צמרת. בעולם קשה למצוא אימפריות המחזירות לשורותיהן שחקנים שעזבו. במכבי חזרו מכל מיני סיבות, כלכליות ומקצועיות. הרשימה מגוונת. המגן איתן אהרוני לא הסתדר כלכלית ועזב לשנה לכפר סבא, הבלם יוסי קרמר עזב למכבי תל אביב, כך גם מרקו בלבול. רפי אוסמו ה"גדול" וליאור רוזנטל להפועל חיפה, כמו דוד לוי, ראובן עטר הלך אחרי הכסף הגדול להפועל חיפה, אהרן גרשגורן, יואב לוי, זכריה בן- צבי לכל מיני, יניב קטן לווסטהאם, משה סלקטר לבית"ר ירושלים, צדוק מלכה למכבי יבנה.
ועוד משהו שמייחד את מכבי חיפה בנושא חזרת שחקנים, ולא כאלה שנולדו אצלה. המסגרת גורמת למי ששיחק אצלה ל"שוב הביתה"- בוני גינזבורג שהגיע בפעם הראשונה אחרי מותו הטראגי של אבי רן ז"ל ופעם נוספת באמצע שנות התשעים, כאשר המנג'ר שפיגל חשב שדוידוביץ עדיין לא בשל לעמוד בשער. אחרים בולטים: אלון חרזי שאותו מנג'ר שלח לבית"ר ירושלים ולא מבין עד עצם היום הזה, איך הבלם הותיק שב עם כתר האליפות משם. כך גם המגן אדורם קייסי שחזר להפועל פ"ת וחזר, משה גלאם שהיה, חזר למכבי נתניה ושוב צפונה, נג'ואן גרייב שעבר למכבי פ"ת, הגיע להפועל חיפה ממנה לאסטון וילה ול.. מכבי, רביד גזל שלא מצא מקומו וחזר מהפועל פתח תקווה, אלון מזרחי שלא הצליח בשום מקום מלבד בחיפה (הגיע שלוש פעמים) והבולט מכולם, ג'ובני רוסו, השחקן הזר הכי מעוטר בכדורגל הישראלי (שלוש אליפויות וגביע), כמו לאלכסנדר אובארוב, שלא במקרה מדגיש שבמכבי חיפה הוא מרגיש הכי טוב מכל הקבוצות בהן שיחק. ויש לו סיבה טובה: רק אותו, מכל 397 שחקני הליגה שהופיעו במדים הירוקים, הנשיא שחר הסכים להחזיר בגיל 34 פלוס.
מחלקת הנוער של מכבי חיפה אינה זקוקה ליועצי אחיתופל כדי לדעת מה טוב לה. היא תמשיך לגדל, לקלוט, להעביר ולשדרג על פי מדיניות המועדון הנקבעת בחלונות היחידים הדולקים 24 שעות ביממה, אצל נשיא המועדון, יעקב שחר. אלמלא הראייה לטווח ארוך וניווט נכון, היום היינו מביטים לאחור, פושקים אצבעות כף יד אחת וסופרים שלוש- ארבע אליפויות בלבד, רובן ככולן חסרות סטייל. הופעות גרנדיוזיות באירופה ? עם כל הכבוד לטעם של פעם, עם ההרכב של שנות השמונים אי אפשר היה להצליח באירופה. מכסימום באינטרטוטו, עד שלב מסוים. שורה תחתונה: מכבי חיפה תמשיך לנסות להישאר באירופה, תמשיך לשלוף בפינצטה את המובחרים שבבחוריה, ואת הביקורת תשאיר לאלה שהצליפו וסנטו בבוקולי, פראליה, יעקובו, רוסו, בניון, קנדאורוב, פץ, רנאטו, מסיללה ורבים אחרים. לכולם הדביקו תווית של "נכשל" עוד בטרם בעטו בעיטה ירוקה ראשונה.
ובחודש מאי אמורים לחזור מאור בוזגלו, ירו בלו, תום אל- מדון, תומר חמד ואחרים. מה יהיה ? יהיה ירוק יותר !
