לא במקרה רוני לוי זיהה פטריות שאננות ביער ההצלחות החיפניות. כי זה קרה לו גם בעונה שעברה, כאשר חיפה היתה זקוקה לנקודות היקרות מול הפועל כפר סבא, בא ג'יירמו ישראלביץ שלא כבש שער כל העונה ודווקא מול המועדון שהנחית אותו, הבקיע וה- 0:1 הרחיק את חיפה מגביע אופ"א. אין זה סוד שהמארחים הסימפטיים ממרכז הטבלה אינם מצליחים במשחקי הבית שלהם. נו, אז מה ? גם ה"ירוקים" לא מצליחנים גדולים בשתי העונות האחרונות במשחקי חוץ. עדיין, חיפה עם שני ניצחונות חוץ 'עדיפה' במשהו על כפר סבא עם ניצחון בית אחד ( על אשדוד החלשה לה חיפה הפסידה...).
השבוע נשמעו מכוון חיפה קולות של ... לחץ ירושלמי בעקבות צמצום הפער. עדיין, שבע הנקודות הן פער עצום גם אם נותרו ח"י מחזורים לסיום העונה. אבל, ורוני לוי מכיר את התופעה היטב, כאשר שימש כעוזר מאמן בעונת 99/00 לקבוצה הרודפת הרבה יותר קשה מאשר לנרדפת, זו שבמקום הראשון. באותה עונה ניהלו מכבי חיפה והפועל תל אביב דו- קרב צמוד על האליפות. לחיפה ניתנו לא פחות משש- שבע הזדמנויות לנצח בימי ראשון, אחרי שכבר ידעה את תוצאותיה של המתחרה האדומה. החמיצה את כולן בזו אחר זו והפועל זכתה באליפות היחידה שלה ב- 20 השנים האחרונות. לב טוב היה לה, לשגרירת עיר הכרמל...
הפעם, המצב שונה בתכלית. חיפה, הקבוצה שחוללה ומחוללת מהפכה עצומה בהרכבה, והוא ישא פרי בקרוב וללא ספק, בעונה הבאה, חייבת להתחיל לנצח וכפר- סבא הוא המקום הראשון. זה מלחיץ כי כל תוצאת תיקו נחשבת למיני- הפסד, אך צאו וחשבו מה יקרה אם במוצאי שבת הפער יקטן לארבע הפרש מבית"ר, לפני שזו תעלה לשחק באשדוד. לא מבטיח כלום, מלבד לחץ אטומי במגרש וביציעים הגועשים. מזווית שונה, כפר סבא היא קבוצה טובה למשחק שכזה. מאמנה, אלי אוחנה, חסיד המשחק ההתקפי, לא ירשה לעצמו לשחק על נקודה. כמו רוני לוי, גם הוא מודע לאפשרות שתיקו לא משרת אף קבוצה, אפילו מזיק. קבוצתו רחוקה רק ארבע- חמש נקודות מהמקום השני והשלישי, ואין הזדמנות טובה יותר להיצמד למקומות הללו מאשר להפתיע את מכבי חיפה.
והדגש הוא על להפתיע. כי חיפה טובה יותר, בתקופה מצוינת גם כאשר שניים משחקניה, פיטר מסיללה וטמבינקוסי פאנטאני באליפות אפריקה. לצ'לסי יש את אותה בעיה. מאמנה המצליח, אברהם גרנט, שראה בשבת האחרונה את חיפה דורסת את מכבי תל- אביב, שתי הקבוצות אותן אימן ועימן זכה בשתי אליפות עם כל אחת, מוצא את הפתרונות היצירתיים ומאתר את השחקנים המסוגלים להמשיך את שרשרת הניצחונות. רוני לוי לא השתמש ולו פעם אחת בהיעדרם כתירוץ. כבר אמרו ש"עצלנים חייבים ללכת אצל הנמלה בקיץ"- וזה מה שמאמן חיפה הכין. על כל תפקיד ישנם צמד שחקנים. אלירן דנין מגן מצוין ומהווה תחליף ראוי למסיללה. את פאנטני עדיין לא ראינו בליגה, כך שה"תחליף" שלו- רנאטו ( ברור שהוא שחקן הרכב בכל מצב) טוב לפי שעה מהמקור. משחק ההתקפה שהתעורר לחיים ואו-טו-טו חיפה מיישרת קו ולפחות תעבור למקום השני בהבקעות, אחרי בית"ר, נהנה גם משחקני ספסל כאושרי גיטה ותומר חמד, כך שעזיבתו של שלומי ארבייטמן להפועל תל- אביב לא תורגש. ממילא מיעט לשחק.
כפר סבא תנסה לקטוע את משחק הלחץ החיפני והנעת הכדור של כדורגלניה. בתחילת העונה, היריבות למדו את חיפה הניסיונית, כיום מסובך יותר. ליריבות יש יותר מדי מטלות שמירה ודי בעובדה זו כדי להטריד את מוחו של אוחנה. מאידך, החיפנים צריכים להביא למגרש את יכולתם האמיתית, ובהתמודדות חזיתית, זה צריך להספיק לניצחון. המשחק מול מכבי פתח תקווה חייב לרצד לשחקני חיפה לנגד עיניהם. לא מספיק לשלוט 80 דקות וכמעט להפסיד. הזכרנו את ההפסד אשתקד בכפר סבא. הוא לא צריך להפחיד, כי האצטדיון השרוני שנבנה ב- 1986 עדיין מהווה "מגרש ביתי" לירוקים האמיתיים ( מה פתאום קבוצת הפועל אימצה אף היא את הצבע הזה ?). 18 משחקים נערכו עליו בין שתי הקבוצות וחיפה ניצחה בתשעה מהם (חמישים אחוז). המקומיים ניצחו בחמישה וארבעה משחקים לא הוכרעו. והכי חשוב: עדיין לא נרשמה ולו תוצאת 0:0 אחת בתקופה הזאת. כבר מצית את הדמיון. בסך הכל, מאז קום המדינה נערכו 74 משחקים ושוב חיפה מובילה: זכתה ב- 34 ניצחונות לעומת 21 הפסדים ו- 19 תוצאות תיקו. הפרש השערים 82-126 לחיפה. ממוצע של ארבעה (!!) שערים למשחק- אם המסורת תימשך, חגיגה לעיניים.
