דעה פופולרית בקרב אוהדי הספורט היא שמי שעוזב את מכבי חיפה, לא רק שמתקשה לשוב ולשחק בירוק, כמעט בלתי אפשרי לשחק ולכבוש שערים לזכותה. אושרי גיטה וג'ובני רוסו, שהבקיעו מול מכבי תל- אביב ניפצו במשהו את התיאוריה הזאת, למרות שעדיין לא קל לחזור הביתה ובאמת, רק הטובים חוזרים גם אם המדובר לשבת על ספסל המחליפים. איך אמר השבוע אושרי גיטה ? "שער אחד שכובשים במכבי חיפה שווה לעשרה במקום אחר". תרגום מיותר.
המספרים המדוייקים מספרים שאחד מכל שמונה שחקנים שלהם הופעת ליגה אחת לפחות, שב למכבי חיפה. עד היום שיחקו בה 50 כדורגלנים שבאו והלכו, נולדו ולא נשארו ושוב באו, אך התופעה המעניינת מתמקדת בשחקנים שנולדו במחלקת הנוער, הופיעו בשורות הקבוצה הבוגרת, עזבו מכל מיני סיבות, חזרו ולא סתם- גם הבקיעו לזכות מועדון האם. וכאלה ישנם רק 13 בלבד. אושרי גיטה הוא האחרון שבהם.
בין "יחידי הסגולה" הללו נכללים שחקנים מהשורה הראשונה בחיפה ובכדורגל הישראלי בכלל. חלוץ ה"עובר ושב" היה הקשר זכריה בן- צבי באמצע שנות החמישים. מכבי תל אביב חשקה בו, ובניגוד למצב הנוכחי ששחקנים בצהוב חולמים ומתפללים להגיע לכפר גלים, אז מכבי ת"א נחשבה לאימפריה. הספיקה לבן- צבי עונה אחת בלבד (56/57) כדי להבין שהכי טוב בבית. שב והבקיע לזכות קבוצת האם 17 שערים נוספים.
השני ברשימה, יואב לוי, נושא הספרה 10 בתחילת שנות השבעים. בשלב מסוים "נגמר" לשני הצדדים זה מזו והוחלט על חילופים עם מכבי נתניה. לוי עבר לעיר היהלומים, את מקומו מילא יהושע (יאשה) גל שלא הציל את חיפה מנשירה לליגת המשנה בפעם השניה בתולדותיה. אחרי שנה לוי חזר הביתה וכבש לזכות קבוצתו המקורית 10 שערים. בין 1974 ל- 1987 השנה בה עזב הבלם יוסי קרמר את מכבי חיפה, אחרי ששלמה שרף ודרןר קשטן לא חפצו ביקרו, לא נרשמו מקרים נוספים, ואם כן, לא כאלה שיצריכו תשומת לב. קרמר הספיק לקחת גביע עם מכבי תל- אביב על חשבון... מכבי חיפה שהפסידה בגמר 87' בפנדלים אבל לא ויתר על הזכות לחזור הביתה. אמציה לבקוביץ שהגיע, הזעיק אותו, קרמר הבקיע שער אחד וחיפה נטלה אליפות שלישית.
יחד עימו שבו גם הבלם דוד לוי (מהפועל חיפה) והחלוץ צדוק מלכה (ממכבי יפו) ושניהם הסתפקו בשער בודד לזכות האלופה החדשה- ישנה. גם ירון גבעול שב מ"סיבוב הופעות" בקבוצות מהליגות הנמוכות דוגמת מכבי עפולה, תופקד כקשר ולא טמן רגלו בצלחת - 6 שערים. בסוף שנות ה- 80 נאלץ גם המגן הימני, איתן אהרוני, ליטול את מקל הנדודים בעקבות סכסוך כספי, ולעבור בהשאלה להפועל כפר סבא. שם פרח, סייע לה לזכות בגביע המדינה ובמשחק ליגה הבקיע לרשתו של גיורא אנטמן, שוער חיפה. כששב לחיפה פיצה אהרוני ב- 4 שערים נוספים למאזנו לפני ההשאלה. שנות התשעים הפכו את מכבי חיפה לקבוצה הרבה יותר תובענית. אחדים מכוכביה הגדולים העדיפו לראות בשדות זרים, לשוב הביתה ולגרוף הצלחות, שערים, תארים והופעות בנבחרת הלאומית.
לפני שהושאל לבית"ר ירושלים לשנתיים, לא הרבה לשחק, שימש כבלם חירום אך עם שובו קשה היה להזיזו מההרכב הראשון ומעמדתו במרכז העורף הבקיע 9 שערים. שחקן יותר צנוע, המגן גולן דרעי, שיחק ועבר למכבי עכו אך כשחזר, זכה בתהילה פרטית. גם כבש את שערו היחיד במכבי חיפה וגם היה שותף לזכייה בגביע האחרון ב- 1998. כל אלה הקדימו את "רעידת האדמה" שחולל מעברו של ראובן עטר ליריבה העירונית, הפועל חיפה. מעברים של סטארים בסדר גודל כזה, אפילו בשוק פתוח, זכו לתהודה עצומה. עטר הצדיק בהפועל את רכישתו כשכבש בעונה את 21 שערים, כמות שמעולם לא זכה לכבוש "אדום" אחר. אבל הגעגועים הביתה 'הרגו' אותו. כששב בפעם הראשונה טרם שיכנע אבל בעידן אברהם גרנט, ודווקא מהספסל, הבקיע 13 שערים נוספים, המספר הכי גבוה של שחקן ששיחק, הושאל וחזר הביתה. שלוש הדוגמאות האחרות, האחרונות עד להודעה חדשה: יניב קטן שחזר מווסטהאם ומאז הבקיע 11 שערים, דקל קינן שרעה בשדות סכנין ונתניה והשנה כבש צמד חמד ואחרון חביב, אושרי גיטה ששיחק בשש קבוצות מאז הושאל, ושב להרעיד את רשת מכבי תל אביב.
קפצו מהנוער לקבוצות בוגרים בפריפריה ושבו בגדול
מלבד "13 המופלאים" נמצאים ברשימת הייחודים גם בוגרי קבוצת הנוער שלא הספיקו לשחק תחילה בבוגרים אלא עשו סיבוב בפריפריה ואחרי שנה שבו ותרמו את חלקם. לא רבים, שישה בסך הכל. שלמה בנאדו, אבא של, נשלח למכבי חדרה, שנעזרה רבות בשנות השישים והשבעים בחיפה, חזר והבקיע 6 שערים. חברו, משה אגמי הגיע ממכבי נווה- שאנן כדי לכבוש 35 שערים, שמעון שלפנברג- שנהר כבש שער אחד כששב מגלות חדרה, דניאל רום- שמולביץ לא עבר לקבוצה אחרת אבל אחרי שהודיע על פרישה משדה המשחק, שב בגיל 33 (הצחקתם את אלון חרזי וג'ובני רוסו...) כדי לכבוש שער נוסף על העשרות שנרשמו במאזנו וסייע להציל את הקבוצה מירידה לליגת המשנה. והיה גם את הקשר גבה הקומה, שלום לוי שהעדיף להתחיל מלמטה, הפועל מגדל העמק מליגה א' ולהגיע "מבושל" להרכב שזכה בשתי האליפויות הראשונות.
אך הסיפור בה"א הידיעה הוא כמובן איגביני יעקובו. כשנחת ב"קצף", איש לא הבין מה הזדרזה מכבי חיפה להביא נער בן 17 מינוס. אחרי מספר הופעות בקבוצת הנוער בשורותיה כבש שער בודד, ראו כולם שהמסגרת צרה עליו והחלוץ הושאל להפועל כפר סבא. אחרי שנה שב מהשאלה, הבקיע 24 שערים בשתי עונות וחצי, ושאר הקריירה שלו כבר נכנסה לדברי ימי הכדורגל האנגלי. על משקל דבריו של אושרי גיטה, קליעת ה"בול" עם החלוץ הניגרי האימתני, תרתי משמע, שקולה להצלחה פחותה יחסית עם עשרה אחרים...
וכמובן יש את שחקני הרכש שבאו, הלכו ושוב חזרו למכבי חיפה ועצם התופעה הנדירה מלמדת על עוצמת המועדון. מדובר שביעייה שכל אחד מהם קאליבר בזכות עצמו. הראשון, הילל קפלו, שהגיע מבית- שאן, עזר לחיפה לחזור לליגה הראשונה עם 10 שערים, עבר לבני יהודה ושב לחיפה כדי להבקיע צמד ולעזוב. הבא מפורסם, הכי מפורסם, זאהי ארמלי, אחרי כותרות בומבסטיות שגררו לתוכן את כל מי שקשור לכדורגל, וגם את מי שלא. מכבי שפרעם לא רצתה לשחררו, נאותה לבסוף להשאילו לעשרה מחזורים (82/83) אך בעונה שלאחר מכן, ארמלי הטיל חתיתו ובכל אחת משש השנים ששיחק במדים הירוקים, כבש בכמויות דו- מספריות. אפילו בתואר מלך השערים זכה בתום עונת 87/88 עם דרור קשטן כמאמן.
השני, אלון מזרחי, המחזיק בזכות שנשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, לא מעניק לכל אחד. הוא בא והלך, שוב בא ושוב הלך ובפעם השלישית בא כדי להניף כקפטן את גביע המדינה האחרון. בפעם הרביעית הלך/ ברח לניס הצרפתית, ומאז יש לו רק דברים רעים לספר על חיפה. והיא בסך הכל אפשרה לו לכבוש 35 שערים נוספים, על ה- 28 ב"נאגלה" הראשונה, כולל זכייה נוספת במלכות השערים. בלי 63 השערים בחיפה הוא היה עובר את עודד מכנס ? גם משה גלאם נמצא ברשימה המכובדת. הגיע מבית"ר נתניה בעידן שרף, המנג'ר גיורא שפיגל החליט שהוא לא מספיק טוב, אבל אחרי עונה אחת הבין שטעה והחזירו. גלאם גמל ב- 11 שערים, הפך למגן השמאלי הטוב בארץ והוזמן לנבחרת.
אלון חרזי, 17 עונות בחיפה, לא יכול היה לסגור 37 חורפים במקום אחר. גם כך, נדמה היה שהקריירה שלו בכרמל נקטעה ב- 97' כאשר הושאל לעונה לבית"ר ירושלים עקב גחמת שפיגל שנשלח הביתה במהלך העונה עקב כישלונו הצורב. כששב עם תואר נוסף כאלוף, הוסיף למאזנו 15 שערים ואל תנסו לסכם לו את הקריירה. עוף החול לא מנסה. גם קייסי בא, הלך וחזר כדי להבקיע 3 שערים נוספים מתוך ה- 23 בסך הכל ואחרון בקבוצה הזו, ג'ובני רוסו. לפני שעבר למכבי תל אביב היו לו כמו לקייסי, עכשיו 25 אבל רוסו קבע שיא מועדון שמעולם לא החזיר לשורותיו כדורגלן בגיל 34 פלוס.
