טמביסקוני פאנטיני, חלוצה של מכבי חיפה יחזור היום (שבת) לארצו ולא ישחק מול מכבי פתח תקווה. מנכ"ל מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק קיבל הבוקר הודעה מההתאחדות הדרום אפריקנית שהיא לא מאשרת לו להישאר בארץ, וגם המאמן קרלוס פריירה מבקש לראותו בתחילת אימוני הנבחרת המתכוננת למשחקי אליפות אפריקה. לגבי המגן פיטר מסיללה, תתקבל החלטה בשעות הקרובות אם יוכל להישאר עד אחרי המשחק. בשורה התחתונה יש למכבי חיפה את כל הסיבות להיות אופטימית לקראת משחק החוץ הקשה מול מכבי פתח תקווה. ולא רק בגלל המיקום העדיף בטבלה, למרות שלשתי הקבוצות מספר נקודות זהה (23). אותה מכבי פ"ת שתקעה מסמר שלישי, וכואב מכולן, כשהנחילה בסיבוב הראשון הפסד שלישי רצוף לחיפה שנותרה עם אפס נקודות לעומת שש של המנצחת, ראתה כמו שאר הליגה איך קבוצתו של רוני לוי מתחברת ועוקפת, מבלי לאותת, שמונה קבוצות בדרך למקום השלישי.
לפני הפגרה, ואין ספק שהיא פגעה בראש וראשונה בחיפנים שהיו בתנופה יוצאת מהכלל, וגרפו לכיסם את גביע הטוטו וצ'ק שמן, רבים כבר הצביעו עליה כמי שעדיין מסוגלת להעניק פייט למוליכה, בית"ר ירושלים לה יתרון עצום בן עשר נקודות. די משעשע לראות איך מנסים כיום להשוות את המצב הנוכחי לזה של עונת 83/84 כאשר חיפה הדביקה פיגור בן 13 נקודות מהירושלמים וחתכו ראשונים את קו הסיום בדרך לאליפות הראשונה. אין בכלל מה להשוות. ראשית, ירושלים היא ששמטה את היתרון ולא חיפה שהלהיבה. אלה שמנסים להשוות שוכחים שבאותו מאבק, חיפה של שלמה שרף ניצחה רק פעם אחת בשבעה מחזורים בשליש האחרון (!) וזה מראה על רמתן החלשה של שתי הקבוצות. עצוב גם להקשיב ליוצאי אותה קבוצה המעידים על עצמם כ"קבוצה דורסנית" והם בסך הכל כבשו 48 שערים ( ממוצע של 1.6 בלבד למשחק).
היום גם בית"ר מצוינת וחיפה החלה במרדף שאינו תלוי בה. היא חייבת לנצח נון- סטופ ולהמתין לכישלונות רבים של הירושלמים שלא נראים כמי שמתכוננים לוותר על התואר השני ברציפות. תחנת פתח תקווה עונה יפה למטרות החיפניות. ולא רק בגלל העדיפות היחסית ביחסי הכוחות. חיפה נותרה עם כל הסגל שעמד לרשותה ערב הפגרה, וגם השחרור הבינלאומי של טמביסקוני פאנטני, החלוץ הדרום- אפריקני, שלא יגיע כי מסרבים לאפשר לו להישאר עד אחרי המשחק, כאשר גם לא ברור אם פיטר מסיללה יישאר למשחק, יש לה את הכלים לשוב צפונה עם מלוא הנקודות. מהרכב פתח- תקווה ייעדר הסקורר עומר גולן שנמכר ללוקרן הבלגית. החלוץ שלא הרבה לכבוש מול חיפה (2 שערים) משנה את המערך של עופר פביאן וגם כך הגנתה האיתנה של חיפה (7 שערים) לא תאפשר חיים קלים לחלוצים שנשארו בארץ, ביניהם אוהד קדוסי, מי שאמור היה לשחק ב... מכבי חיפה ולבסוף נשאר בקבוצת האם שלו.
הבית השלישי של רוני לוי
המשחק הקודם בחיפה היה ה- 100 בהיסטוריה בין שני המועדונים הותיקים ( פתח תקווה הסתפקה רק בגביע מדינה אחד מאז קום המדינה- 1952). אין זה סוד שהמלבאסים אוהבים לשחק ולנצח בקריית- אליעזר אולם הם יודעים שישנו גם צד שני למטבע: מכבי חיפה אוהבת, מאוד אוהבת, לשחק במגרש באם המושבות. המספרים מדברים בעד עצמם. השתיים נפגשו 26 פעמים באצטדיון הנוכחי שנחנך ב- 1968 ( מכבי חיפה הובסה במשחק חגיגי 4:1 על ידי הפועל פ"ת) ולירוקים יתרון עצום: ניצחונות ב- 13 משחקים, שבעה הפסדים ( האחרון שבהם ב- 2001 שהיה הניצחון הראשון של גיא לוזון, שהחליף בתפקיד את אלי אוחנה) ושש תוצאות תיקו. הפרש השערים, כמה טבעי, נוטה בבירור לכוון חיפה (22:34).
עבור רוני לוי, מאמן חיפה, המגרש בו ישחק במוצאי יום ראשון משמש בית שלישי, אחרי הבית הפרטי והאכסניה בקריית אליעזר. הוא מחזיק במאזן מושלם של חמישה ניצחונות, אפס הפסדים ותיקו. קבוצותיו השונות מאז 2003 ספגו שער חובה בודד לעומת תשעה כיבושי זכות. מעבר למאזן זה ניתן להדגיש שחיפה ניצחה בכל ששת המשחקים האחרונים בפ"ת, כולם את גיא לוזון שהפסיד לה גם השנה, כמאמן הפועל תל אביב. אם מסתכלים עמוק יותר להישג החיפני- היא ניצחה ב- 10 משחקים מתוך 11 המפגשים האחרונים. ללא ספק, מאזן מדהים כשמדובר במשחקי חוץ מול אותה קבוצה.
מי שאוהב לכבוש מול מכבי פתח תקווה הוא יניב קטן (5), הכי הרבה מבין השחקנים הפעילים כיום. בשיא מחזיקים צמד כוכבי העבר, אברהם מנצ'ל וג'וני הרדי (9). קטן נמצא בחברה טובה, עם אשר עלמני, ישעיהו הלד, אהרן אמר וראובן עטר. לפתח תקווה הרבו לכבוש דורון רבינזון ואמנון כרמלי (7). הראשון הבקיע רביעייה במשחק בו פ"ת ניצחה בחיפה 2:5 את קבוצתו של ג'ק מנסל (1982).
