אחרי שקריית- אליעזר חדל, לפי שעה, להמשיך ולהיות מבצר ביתי אמיתי, נקרית בפני מכבי חיפה הזדמנות להשיג נקודות ושערים ראשונים, דווקא כאורחת מול מכבי תל- אביב. לפני 20 שנים, תופעה כזאת, ששתי הקבוצות הכי מעוטרות בכדורגל הישראלי, נקלעות לדו- קרב תחתית קלאסי, נראתה באור שונה. לת"א היו 10 אליפויות ולחיפה רק שתיים. בדומה לבאר- שבע, הכח ואחרות שמצאו מלוכה.
אלא שמאז 1987 משהו בכל זאת קרה בכדורגל הישראלי. אמנם, לת"א נוספו ארבעה תארים נוספים אך ל"ירוקים" מעיר הכרמל הייתה עדנה והם עיטרו את ארון הפרסים שלהם בשמונה (!!) אליפויות ובסך הכל מניין. ע"ע הכוכב המוזהב מעל סמל המועדון בסט התלבושות. משמעות הדבר, שבשבת תעמודנה זו מול זו שתי הקבוצות שבטור הזכיות שלהן באליפות, מספרים שבמקומות אחרים ניתן רק לחלום על מאזן דומה. ולא רק בארץ. רק לפני ארבע וחמש שנים היריבות הותיקות שיחקו בבית האלופות בגביע אירופה. לת"א אין יותר במה להתגאות אבל חיפה כבר הספיקה להגיע לרבע גמר גביע המחזיקות, לשמינית גמר באותה מסגרת ולשמינית הגמר בגביע אופ"א.
וההצלחה בו מוליכה את שתי המכביות ל"זירת הקרב" שלכאורה אמורה להעניק יתרון כלשהו לתל- אביבית המארחת. עד כמה שיישמע מפתיע , אצטדיון בלומפילד אהוב במידה רבה על שחקני מכבי חיפה. מההבט הבינלאומי, די להיזכר שבכל המסע האירופי אשתקד, קבוצות כפרטיזן בלגרד, אוקזר, צסק"א מוסקבה ואספניול לא הצליחו לנצח את חיפה שהדהימה בהגיעה לשמינית הגמר. מסע הקסם חיסל לחיפה את העונה בארץ אך הוא ייחקק בספר הזהב הישראלי. ולא רק האירופאיות נוכחו לדעת שחיפה מצליחה יותר באצטדיון היפואי. אבי נמני ושות' אולי לא שמו לב, גם מול מכבי תל- אביב המאזן החיפני מצוין ומלא השראה ותקווה לקראת המשחק בשבת. חיפה ניצהה את מכבי ת"א בבלומפילד 9 פעמים והפסידה 6 משחקים בלבד. היו גם 11 תוצאות תיקו.
פירוט המשחקים מלמד שת"א ניצחה בבלומפילד רק פעם אחת בהפרש בן שני שערים (0:2) בשעה שחיפה הביסה פעמיים את מארחתה בתוצאה זהה (0:3) באוקטובר 2000 ובינואר 2004 וצמד ניצחונות נוסף בפער שני שערים (0:2). וכמובן הניצחון האחרון אשתקד- 0:1 משער של שלומי ארבייטמן. ואם בלומפילד וה"צהובים", מעטים שמים לב שמכבי חיפה אינה זוכה ל"פנדלים" לזכותה בליגה. בפעם האחרונה זה קרה בנובמבר האחרון (לפני 10 חודשים!!!) ב...בלומפילד ומול... מכבי ת"א. יניב קטן הכניע את קאלה טאבנקו. סיבה לאופטימיות ?
זה יהיה מפגש הליגה ה- 119 בין שני המועדונים היוקרתיים. מכבי ת"א היא הקבוצה היחידה מליגת העל שמאזנה מול חיפה עדיף: 47 ניצחונות, 36 הפסדים, 35 תוצאות תיקו וגם הרשת החיפנית חשה וזזה 167 פעמים, המספר הגבוה ביותר שקבוצה ישראלית החדירה לשועריה. חיפה כבשה "רק" 155 שערים. עם כל הכבוד לסטטיסטיקה ולמסורת, צילה של התחתית מרחף מעל המפגש המסקרן ולא חשוב אם יצפו בו 15 אלף צופים או פחות. משקל רב מונח על כתפי שחקני שתי הקבוצות העוברות מהפכים בסגל השחקנים שלהן. לעומת מכבי ת"א שמעולם לא נשרה לליגה השנייה, חיפה ' הצליחה' ליפול שלוש פעמים. בשנים שהיא סיימה בשני המקומות האחרונים, לפחות במשחק אחד באותה עונה לא נכבשו שערים. ב- 64/65 וב- 76/77 בבלומפילד וב- 73/74 בחיפה. גם מכבי תל אביב נקלעה שלוש פעמים למצוקת נקודות וחיפה לא חסה עליה. בעונת 61/62 חיפה הביסה את ת"א 1:4 והפסידה 1:0 בבלומפילד בגומלין. כעבור שנה, ת"א הגיעה אופטימית לעיר הכרמל, הוליכה 0:1 וסיימה בתבוסה קשה- 1:6. וגם בעונה זו הגומלין הסתיים בתוספת של שתי נקודות (אז השיטה הייתה אחרת) ובניצחון מינימלי 0:1.
את הפעם האחרונה ששתי הקבוצות שיחקו כשחבל לצווארן, לא ישכחו גם בעוד אלפיים שנים. הן נקלעו לבית התחתון ובאמצע חודש מאי החמים ניתך "גשם" של ממש- גשם שערים עם ה- 0:10 המפורסם והבלתי נשכח. ולא מפתיע לראות היום, בטווח של עשרות שנים, את גיבורי הכמעט ירידה של אז, מייעצים למכבי חיפה כיצד לנהוג במצבה.
בלומפילד אחרון ודי
ואם מישהו חושב שחוסר ההצלחה הנוכחי "מיוחד", הוא מוזמן למנהרת הזמן בדרך ל... בלומפילד, כן שוב בלומפילד. פתיחת עונת 87/88 מוצאת את דרור קשטן מוליך את חיפה לשמונה מחזורים נטולי ניצחון. ועם ארבעה שערי זכות בלבד. איש לא נתן לחיפה סיכוי מול הפועל תל- אביב שדהרה לאליפות וקיבלה חיזוק בדמותו של משה סיני, לו זו הייתה הופעה מחודשת אחרי קריירה קצרה בבלגיה. ואז הגיע ה"בום" בדמות 1:5 של חיפה שמחצה את ה"אדומים" והוציאה עצמה מהחושך לאור, עמום יחסית אבל הוליך אותה לחוף מבטחים. האם גם הפעם בלומפילד יאיר פניו לחיפה ? התשובה במוצ"ש.
