מדוע הקהל אינו מגיע ? שאלת מיליון הדולרים שכבר אינה נחלתה הבלעדית של מכבי חיפה. גם בסן- סירו לא מלא וכך גם במגרשים ידועים אחרים. מותר לחיפה להיתלות במקרה זה באילנות גבוהים, בעיקר כאשר רווחת אגדה ש"תמיד קריית אליעזר היה מפוצץ באוהדים". לא דובים ולא יער.
גם הפעם מותר להדגיש את דבריו של נשיא המועדון שהזכיר למי ששכח ש"גם בעונות האליפויות האצטדיון לא היה מלא". והאגדה, אותה מספרים כוכבי העבר למי שמעוניין לשמוע, חסרת בסיס וחבל שאוהדים תמימים ובעיקר הצעירים שבהם, יגדלו על ברכיה החלשות. מי שהיה במגרשים בעונת 1983/84 ישמיע לכם את המשפט הסטנדרטי הבא: " אין, אין, כל משחק באנו חמש שעות לפני המשחק. לא היה מקום לשבת". יש צדק בדברים אלה. לשבת לא היה מקום- לשכב לרוחב, ועוד בכייף. ואז גם חולקו כריות לאוהדים שיוכלו גם לשבת עליהן וגם ל...הניח את ראשם הטרוד.
רק במשחק הנעילה מול מכבי רמת- עמידר שהכתיר את חיפה כאלופה בפעם הראשונה, אי אפשר היה לתחוב סיכה. בין 18 ל- 20 אלף צופים, רבים מהם לא אוהדים אלא כאלה שרצו לרבוץ לפתחה של ההיסטוריה. הפרדוכס לגבי אותה עונה, רק שבועיים קודם לכן כאשר לחיפה עדיין היה סיכוי לזכייה בתואר והמרדף אחרי בית"ר ירושלים ריתק כל ברבירב, התקבצו ובאו לקריית אליעזר בקושי 9000 אוהדים אופטימים. רק מול מכבי מכבי תל- אביב (רבבה) האלופה מהעונה הקודמת (מכבי נתניה)- 14 אלף והפועל תל- אביב "חביבת הקהל החיפני" (13 אלף) היה מעט עמוס. בכל שאר המשחקים מול הכח, שמשון, יבנה, יפו, יהוד, בית"ר ת"א, באר- שבע, לוד ובני יהודה המספרים נעו בין 5000 ל- 8000 ואז לא היו שערים אלקטרונים ורבים נכנסו חינם אין כסף. נסו לפתוח גם היום את השערים לכל מי שחפץ, קריית אליעזר יתמלא על גדותיו.
בעונת האליפות השנייה (84/85)- שנת ההכרות של יעקב שחר עם הירוקים, כספונסר ראשי, חיפה לא שיחקה בקריית אליעזר. עברה רחמנא ליצלן לקריית- חיים, לביתה של היריבה העירונית. סוף- סוף עדנה לאצטדיון שמעולם לא ראה ולא יראה אלופה דורכת על מדשאותיו. למעשה, עד היום קשה לדעת כמה אוהדים הגיעו למשחקי מכבי חיפה באותה עונה, האליפות השנייה הרצופה. היציעים לא מסומנים, יציעי דשא ומקומות עמידה. מכאן נולדו אגדות ומספרים, חלקם ודאי הזויים. בשלושה משחקים, מול בית"ר ירושלים במשחק הכי מפורסם (0:2 לחיפה), ב"דרבי" ובמשחק ההכתרה נגד הפועל כפר- סבא (1:5) נכחו במגרש בין 18 ל- 22 אלף צופים. הערכה בלבד , מדויקת פחות או יותר להערכות של 400-500 אלף מפגינים בכיכר כזאת או אחרת, ואין בישראל מקומות כאלה... גם מול מכבי נתניה, הפועל תל- אביב ומכבי פתח- תקווה הגיעו רבבה לכל משחק ולשאר המשחקים 6000-7000. בעונה זו הרכב האוהדים הושתת על ניצול מכסימלי של מגבלות החומה בקריית חיים. מי שרצה- נכנס. אפילו עבדכם הנאמן, פחדן סדרתי מהסרטים, הרים רגל מעל ו...הופ, החבר'ה בירוק מולו.
עונת האליפות השלישית (88/89), אחרי ארבע שנות יובש, לא העירה את הקהל מתרדמת הבית. למעט משחק אחד- "משחק העונה"- מול הפועל פתח- תקווה (1:1) שהבטיח ל"ירוקים" את האליפות לעיני 15 אלף צופים (מלא) ועוד משחק נגד בית"ר ירושלים ונתניה (12 אלף) הירידה במספר הצופים היתה חדה. 4000-6000 ולא יותר. בפליאה יש לראות את משחק החוץ האחרון שנערך ב... חיפה. המארחת, בית"ר תל- אביב קיבלה אישור מיוחד להעתיק את המשחק למעוז החיפני כדי שאוהדי מכבי יוכלו לחגוג בגדול את השבת התואר. באו בקושי 3000. אפילו במשתה של אחשוורוש היו יותר...
ועכשיו, גבירותי ורבותי, עונת ה"דאבל". איזה שמות רצו- צ'אנוב, ברקוביץ, עטר, בנין ואחרים והם הצליחו למלא את קריית אליעזר פעמיים בלבד (!!). מול הסגנית הפועל פתח- תקווה בקרב על המקום הראשון ובמשחק ההכתרה נגד מכבי נתניה (0:0). בארבעה משחקים נוספים, הפועל תל- אביב, בני יהודה, הפועל באר שבע ומכבי נתניה, קצת למעלה משניים- עשר אלף צופים. רצו ל"דאבל", זוכרים ?
אפילו עונה מזהירה (93/94) כשהקבוצה נאבקה בכל משחק כדי לשמור על תואר בלתי מנוצחת ובמאבק חריף נגד מכבי תל- אביב, בקופות נותרו כרטיסים. למעט שני המשחקים בה"א הידיעה מול מכבי תל אביב. ל- 0:5 הקלאסי והמשחק הטוב ביותר שנראה כאן מזה עשרות שנים ושבועיים אחר כך, כשת"א המובסת הגיעה לשמור על כבודה ו"שכחה" לשמור על רגלי שחקני חיפה (רומן פץ) קריית אליעזר היה מלא עד אפס מקום. משחק שלישי, משחק הכרעה חסר חשיבות מול אשדוד, גרר לאצטדיון את האוהדים החוגגים- 16 אלף במספר. סולד אאוט.
התעוררות גדולה נרשמה אחרי "שבע השנים הרעות". בעונת 2000/01 הצליחו האוהדים להבין מה חשיבותם לשחקנים. לא פחות משבע פעמים היציעים היו דחוסים- מול הפועל תל אביב (פעמיים), בית"ר ירושלים (פעמיים), מכבי תל- אביב, הפועל חיפה וכמובן במשחק ההכתרה הבלתי גמור מול מכבי תל- אביב שהסתיים בטרגדיה הגדולה שבמרכזה אמיר רנד. לא רק זאת, בשבעה משחקים נוספים נכחו בין 10000 ל- 13000 צופים, מספרים שהריצו את החיפנים לזכייה מחודשת. רק במשחק ביתי אחד נרשמה נוכחות דלה של כ- 7000 צופים (מול ראשון לציון).
התואר 'הרגיע' את אוהדי חיפה שאילצו את אליליהם לזכות בתואר שני רצוף עם הרבה פחות אוהדים. שוב, רק בשני משחקים המגרש היה מלא עד גדותיו, נגד מכבי תל אביב והפועל תל אביב ב"משחק העונה". לדרבי באו 13 אלף וההכתרה הפעם הייתה צנועה- רבבה נגד ראשון לציון. אובדן האליפות בהפרש שערים למכבי תל- אביב (2002/03) לא הריץ את אוהדי חיפה לקופות. קריית אליעזר היה מלא רק במשחק אחד, מול מכבי תל- אביב. סה טו. גם בעונת 2004/05 מגמת הישיבה בבית מול הכורסא נמשכה וביתר שאת. אף לא פעם אחת לא היה מצב שהנהלת חיפה יכלה להודיע על קופות סגורות. משחקים אטרקטיביים כמו מול מ.ס. אשדוד, יריבת חיפה (0:6) משכו 7000 צופים בלבד. משחק ההכתרה נגד מכבי תל- אביב הביא רק 9000 חיפנים למגרש ולמשחק החגיגות נגד הפועל תל- אביב הגיעו בקושי 11000 צופים.
ואחרונה חביבה, האליפות האחרונה לפני שנתיים. שני מקרים של אצטדיון מלא (בית"ר ירושלים ומכבי פתח- תקווה בחגיגת האליפות) ועוד צמד של כמעט מלא- הפועל תל אביב ומכבי תל אביב.
שורה תחתונה: הנשיא הביא ומביא את הטובים ביותר, הותיקים מוכרים "לוקשן" והמועדון מקווה שההתעוררות תגיע השנה.
