כשדייגו קרוסה, בלמה הארגנטינאי החדש נחת בנתב"ג ויצא לתקשורת חבוש בכובע וצעיף ירוק מונח על כתפיו, מיהר להצהיר: " אני רוצה שיזכרו אותי שנים רבות כמי שעזר למכבי חיפה לזכות בעוד אליפויות". בעלי הזיכרון הקצר ודאי סיננו לעצמם: "הנה עוד שחקן שמגיע ולא מכיר את ההיסטוריה. ובכלל, כל הזרים שמגיעים לכאן חוזרים על משפט זהה, גם אם הם מגיעים לאשדוד, הרצליה או נתניה".
עד כאן האגדה. עכשיו משחק זיכרון סימולטני. מה המשותף לויקטור צ'אנוב, רומן פץ, סרגיי קנדאורוב, איבן גצקו, אנדריי אוסטרובסקי, ננאד פראליה, ריימונדס ז'וטאוטאס, יעקובו איגביני, רדוסלב מיכאלסקי, וסילי איבאנוב, סרגיי קלשצ'נקו, ג'ובני רוסו, אריק אג'יפור, פאולו אלאבס, גוסטבו בוקולי, חבייאר דירסאו, רוברטו קולאוטי, ווסקלי גונזאלבס, רפאל אולארה, פרננדו לורפיסה, פאבל זאבדיל, גוראן זאקיץ', חורחה בריטס ודנטה לופז ?
יפה. שתים עשרה נקודות. כולם לא גדלו במחלקת הנוער של מכבי חיפה, כולם שחקנים זרים והכי חשוב: כולם זכו עם מכבי חיפה בלפחות אליפות אחת. כמו שדייגו קרוסה הצהיר. עכשיו מבחן קצר נוסף: מישהו שכח את סיריל מקאנקי, מייקל אמנלו, אלדו אדורנו, בלסינג קאקו, ז'רום לרואה, פבריס פרננדז, מזואה אנסומבו, תאמאש שאנדור, גאבור האלמאיי, איזיבוטו אוגבונה ועוד רבים, טובים אבל לא... אלופים !!
הפעם, כמו באגדות, פרי עטם של האחים גרים, גם הפעם הסוף טוב. רק במכבי חיפה הזרים מצליחים יותר מאשר כל קבוצה בארץ. עובדה: מתוך 46 שחקנים זרים שהופיעו במדים הירוקים במשחקי ליגה- 24 היו שותפים לאליפויות בצורה כזאת או אחרת. היו עוד שותפים לגביעים דוגמת וילפרד מוגאיי וולדימיר נידרגראוס ושות', אבל בגביע כל מטאטא יורה. בשפת המספרים: 52% הצלחה ולא במקרה נשיא המועדון, יעקב שחר התבדח במסיבת העיתונאים הטרום- עונתית כשאמר למאזיניו: " אתם מוכרחים להודות שבשנים האחרונות לא פיקששתי יותר מדי".
היתרון של מכבי חיפה בקליטת שחקנים זרים מדהים לעומת שאר הקבוצות בארץ. בבית"ר ירושלים שיחקו 43 זרים ורק תריסר ערכו הקפת אליפות (28%) וביניהם סרגיי טרטיאק, ולדימיר גרשנייב, סטפן שאלואי, אישטוואן פישונט, אישטוואן האמר, דרק בואטנג, מילובן מירוסביץ, כריסטיאן פביאני, ז'ואני פינטו, ז'וזה רומליו, קלבר שוונק וטוטו רושל. המצב במכבי תל- אביב גרוע יותר- 10 אלופים מתוך 42 שחקנים(29%) וקל לזכור את אלכסנדר אובארוב, אלכסנדר פולוקארוב, ויקטור בלקין, יורי שוקאנוב, ייבגני קשנצב, רודריגו גולדברג, מאוריסיו ארוס, ברונו ראיס, אנדריאס פרוחננקובס, וג'ון פנסטיל. ובהפועל תל- אביב הנועלת את מעגל "ארבע הגדולות" רק חמישה היו ברי מזל (דאבור רופניק, סבסטיאן סימרוטיץ', אישטוואן פישונט, דיאן ראצ'וניצ'ה ודניס אונישנקו) כאשר באדום הופיעו לא פחות מאשר 43 "זרים- 11% הצלחה.
אגב, רק שניים מהזרים זכו באליפויות בשני מועדונים שונים. בראש וראשונה ג'ובאני רוסו שעשה זאת שלוש פעמים במדי מכבי חיפה ופעם עם היריבה העירונית. השני הוא אישטוואן פישונט שזכה עם בית"ר ירושלים (פעמיים) ובמדי הפועל תל- אביב. בחיפה לא שוכחים גם כמה אי הצלחות אך לגבי שחקן אחד, דנטה לופז שהגיע צעיר מאוד מפרגוואי, אי אפשר שלא להביא מקבילה שלו מ...מנצ'סטר יונייטד, דייגו פורלאן.
היום, אחרי חמש שנים מההופעה הדרמטית ב'אולד טראפורד' כולם יודעים שפורלאן נחשב למבקיע מוכשר, אחד מהבולטים בליגה הספרדית. כשמכבי חיפה שיחקה מולו הוא נחשב לכישלון הגדול ביותר של אלכס פרגוסון, המנג'ר האגדי. הבחור קיבל אין ספור הזדמנויות ולא סיפק את הסחורה. כאילו שאיזה כישוף רבץ עליו. אם תסתכלו טוב- טוב בתמונה המצורפת, כאשר דיוויד בקהאם רוכב עליו, תבינו שהבחור המתוסכל הבקיע שער יוצא דופן. וזה היה שער מפנדל בדקה ה- 89 מול ...מכבי חיפה. 68,000 צופים ניצבו על רגליהם כדי לראות אם דודו אוואט יצליח למנוע מפורלאן את שער הבכורה שלו, אחרי שעונה שלמה לא פגע. והוא הצליח ורץ לספר לחבר'ה.
לפני שנה זה קרה לקולאוטי ולשבצ'נקו הגדול, לפני שנתיים לאדריאנו ובשורה התחתונה, דייגו קרוסה הגיע למקום הנכון כדי שגם אותו ירצו לזכור. אם הוא וחבריו יחפצו וישתדלו- אין זו אגדה.
