...ורוני לוי לא הפסיד את הפסטיבל. ביג דיל, פסטיבל ריו. יממה פלוס אחרי שנחת בישראל, האמין המאמן המצליח שכלום לא השתנה בהווי החיפני. מין תמימות ילדותית. בשעה שש עלה למגרש, ביקש מצבא העיתונאים להזדרז ולשאול ומיהר למרכז המגרש כדי להכין את חניכיו ל"קריעה היומית", עוד אחד מהאימונים שמאמן הכושר, דידי חממי 'מת' עליהם והם שונאים, בלשון המעטה.
כל אותו הזמן, והרבה לפני שהכדורגלנים בלבן- ירוק עלו למשטח הדשא, ניתן היה להבין שאם האימון יעבור בשלום, לא פסו נסים ונפלאות מעולמנו, בלי או עם אורי גלר . הכל נראה כל כך פסטורלי. חיים ואן- מגרלשווילי הגיע במכנסיים מנומרים כדי להיפרד מהחברים לפני יציאתו לארץ הצבעונים, קולאוטי, בוקולי ו...דירסאו, ניגשו בזה אחר זה כדי לברך נער ונערה לקראת חגיגה פרטית שלהם ובעברית צחה (!), בפנים שיחקו שש-בש. מפגן האהדה והאהבה של אוהדי מכבי חיפה גנב את ההצגה. כן עומר גולן, לא עומר גולן, כן קדוסי, לא ג'ובני, את איש מהצופים לא עניין היום מי בא ומי ישחק. הם באו לחגוג... אליפות שאולי תקרום עור וגידים. משול למשפחה הקונה זוג נעליים מספר 45 לתינוק שטרם נולד ואיש לא יכול לנחש את מידת כף רגלו...
חמשת האוטובוסים, מבאר שבע, חולון, בת- ים והמרכז, גרמו אפילו למנהל הקבוצה, מיקי דסה לצאת מגדרו: " תראה, תראה, איפה יהיה מקום לכולם. כל הכבוד להם". גם המגן הותיק והקשוח, אדורם קייסי הביט בתדהמה על ניידת השידור של ערוץ הספורט ומלמל: " בחיי, הביאו לכאן את הבי.בי.סי, איזו חגיגה". מי שלא ידע שמדובר אך ורק באימון שגרתי, כי האימונים כבר החלו לפני שבועיים, עשוי היה לחשוב שמדובר במשחק גמר הגביע בכבודו ובעצמו.
דגלים ענקיים, זמבורות, צעיפים ומצעד תלבושות ירוקות, שלטים עם תכנים שונים ובעיקר, המון התלהבות שככל הנראה הצטברה במהלך החודש האחרון, אחרי שהחבר'ה הבינו שאת האליפות צריכים להחזיר לעיר הכרמל ובמהירות. כמו שאמר אלון חרזי שהזכיר לעדת הכתבים: " לא חשוב מי משחק כאן, וגם אלה שיגיעו אלינו בקרוב, מבינים שבכל שנה מכבי חיפה הולכת על האליפות". צודק אלוני, היום רביעי ביולי ושתי עובדות בלתי ניתנות לערעור: יום העצמאות של ארה"ב וכוונת האליפות של חיפה. קשה לשנות הרגלים.
האיש הכי מודאג במגרש היה ציון ביטון, מנהל המתקנים הנפלאים של מכבי חיפה בכפר- גלים. קשה היה לו להוציא חיוך, ומבחינתו הפסטיבל הפך טראומטי. קודם בגלל שמאות ה"ירוקים" עשו דרכם מבעד לכרם הענבים שטיפח בשולי המגרש ("אוי ואבוי, הלכו לי הענבים"), אך מהם אשכולות ירוקים, ברור שירוקים, לעומת מה שארע מספר דקות מאוחר יותר. בשעה 18.17 כמו ניתנה פקודת "צאו לדרך", השתלטו כוחות האוהדים על מתחם כפר גלים, ללא קרבות, ללא פצועים ועם המון צבע.
את פעולת ה"ריכוך" החלו מחוץ למגרש. חזיזים, נפצים, אבוקות, זיקוקים וכל מה שבימים כתיקונם עולה לנשיא שחר מאות אלפי שקלים, הפעם נראה נפלא ו...בחינם. בתקווה שהיום חיסלו את המלאי ולמשחקים הרשמיים יגיעו ללא האמל"ח המסוכן. כנראה שבזבזו את דמי הכיס שלהם לשבוע הנוכחי ויספרו לחברות שההורים לא נתנו להם כסף. שלא יאמינו להם. החבר'ה ה'מתודלקים' במצב רוח מעולה חיכו רק לאות להיכנס למגרש. וכשזה הגיע משום מקום, דילגו מגבעת הצופים, כשבט אינדיאנים, חדרו למגרש ורוני לוי כבר לא סימן "וי" ליד האימון הראשון לאחר חזרתו.
כי אימון לא היה או בלשון העם- "פוצץ". והרבה יותר נעים היה להקשיב לפיצוצים שאפפו את כפר- גלים מאשר את קולות הנפץ אשתקד. שנה אחרי, חיפה צהלה ושמחה. השחקנים התמימים ניסו לעבור למעמד של סטטיסטים מהצד, וחשבו לתומם שניתן יהיה לעבור את גלי האהדה ללא "נפגעים". אז חשבו. האוהדים, כאילו לא בלעו אליפויות בזו אחר זו עד לפני שנה, התקרבו לעבר השחקנים, הניפו אותם על הכתפיים וחנקו אותם מאהבה. "יש אליפות" הם זעקו ועכשיו רף הציפיות של אליליהם עלה מדרגה. הולך להיות 'חם' בעונה הקרובה.
ציון ביטון לפת את שערות ראשו כלא מאמין ומחר יחזור ללטף כל פיסת דשא במגרש שבין רגע הפך לזירת שעטה לבאפאלו שנתקלו באריות. וגם בעל הג'יפ השחור שהגיע עם רכבו מצוחצח למשעי ( " עבדתי עליו כל היום כדי להגיע מבריק"), יוכל להתנחם שדרך הכורכר המאובקת הוליכה אותו להשתתף אישית בסיפתח של עונה מרתקת. מאמצע אוגוסט, כל "גאוני הפירוטכניקה" ייאלצו לצחצח גרונם כדי שאלה שירוצו עבורם בליגה, יזכו לפחות לשחזור המופע של היום. וגם כדי שבסוף העונה יהיה כיסוי לחגיגה האמיתית. יאללה, גלוריה ביסטריצה, אנחנו באים !
