אין שום סיכוי בעולם ששחקני מכבי חיפה יעלו למשחק שמינית הגמר מול הפועל בני- לוד מהליגה הלאומית, כשהם שאננים וזחוחי דעת. ולא רק בגלל הדרמה ההיצ'קוקית שעברה עליהם ביום רביעי מול בית"ר ירושלים. כבר נכתב כאן שמכבי חיפה היא קבוצת הגביע הכי טיפוסית בכדורגל הישראלי, לא כל כך בגלל מספר הזכיות שלה המסתכם בחמש בלבד, כמו מעורבותה בדרמות גדולות ותקצר היריעה מלתאר את כולן. על קצה המזלג: פיגרה 2:0 מול מכבי תל- אביב (1983), השוותה, פיגרה 3:2 והפכה ל- 3:4 כדי לספוג מבני טבק שער שוויון בדקה ה- 120 ועוד להפסיד בפנדלים כשהיא מוליכה 1:3...תסריט הזוי. או לחזור מפיגור (1971) 3:1 חמש דקות לסיום ההארכה מול בית"ר ירושלים, להשוות ולנצח בפנדלים. והרשימה ענקית, חלקה הסתיים במפח נפש גדול. עדיף להשאיר בבוידעם.
פעמיים בלבד בתולדותיה נכשלה חיפה בניסיון לחלוף על פני יריבות "קטנות" מליגה נמוכה יותר. לראשונה, ב- 1965 כאשר הפועל עכו מליגה א' (אז הליגה השנייה) הדיחה אותה כבר בסיבוב הראשון 0:2 ופעם נוספת, שנה אחרי הגמר הבלתי נשכח מול בית"ר ירושלים (1990) כשהפועל תל- אביב סיימה פעמיים בתיקו, 0:0 בבלומפילד ו- 2:2 בקריית אליעזר שהקנה לה יתרון בשערי חוץ. רפי שמואל (מכירים?) כבש צמד להפועל, איתי מרדכי ואברהם אבוקרט, שניהם מאמנים כיום את קבוצות הנערים בליגה הארצית, הבקיעו ולא הושיעו את קבוצתם.
אכלו מספיק חצץ
יחד עם זאת, לחיפה שהיא בוודאות, ספקית הסנסציות בליגה, והדברים אינם נאמרים בשבחה, רקורד מצוין שביום רביעי עמד בפני שינוי דרמטי: 42 שנים ברציפות היא מופיעה בשלב שמינית הגמר !!! שני הנתונים הנ"ל מתגמדים נוכח הסנסציה שהמאמן רוני לוי והסניור אלון חרזי כמעט והיו שותפים לה לפני 11 שנים. היריב בסדר גודל של בני- לוד, נס ציונה מתחתית הליגה הארצית( מקום 13). המשחק לא נערך בקריית אליעזר, עקב משטח הדשא הגרוע והועתק לאצטדיון נהריה. לא רבים הגיעו לצפות ב"ניצחון בטוח" של חיפה בשמש חורפית של יום שישי. גם כאשר רווה שרעבי האורח כבש שער ראשון(16). איש לא התרגש. בהרכב חיפה שיחקו אז השוער רפי כהן, מרקו בלבול, משה גלאם, אלון חרזי, חיים רביבו, אייל ברקוביץ, אלון חזן, חיים סילבס, אלירן אלקיים, עופר שטרית ו...רוני לוי. הסדר הוחזר לכנו כשעופר שטרית השווה, ברקוביץ העלה ל- 1:2 וגם החטאת פנדל של רביבו לא ריגשה. גם לא שער של שלמה אירים שחתם שוויון במחצית. ואז, משום מקום אייל חיים קבע 2:3 לאורחים, אופיר חיים האלמוני (היום במכבי נתניה) העלה ל- 2:4 וכולם בחיפה נכנסו לפאניקה. רוני לוי הוחלף (60) בצבר דניאל, שחקן נס ציונה הורחק דקה אחרי שנכנס וחלפה דקה נוספת וגם משה גלאם הורחק. רבע שעה לסיום נהריה עמדה להפוך ל"גיהנום" ומדובר במכבי חיפה שרצה לתואר אליפות. בדקה ה- 76 עופר שטרית, גם הוא לודאי, צימק וחלפה דקה נוספת וכבר 4:4 . חמש דקות לסיום שטרית הבקיע את הרביעי שלו ורביבו חתם בסיום- 4:6 מדהים. לקח לשחקני חיפה דקות ארוכות כדי להחזיר את הצבע לפניהם החוורים.
וזאת רק דוגמא, הבולטת מכולן, מה קורה במשחקי גביע. רוצים עוד ? בבקשה. בעונת 63/64 חיפה הלאומית שיחקה שלושה משחקים מול הפועל כפר בלום מליגה א'. הראשון הופסק בגלל גשם במצב 0:1 לחיפה, המשחק החוזר הסתיים בתיקו רב שערים 4:4 והגומלין בניצחון חיפני דחוק 2:3. בעונת 1988/89 בה חיפה זכתה עם אמציה לבקוביץ באליפות השלישית וגם הגיעה לגמר מול בית"ר ירושלים (3:3) אותו הפסידה בפנדלים, המסע החיפני התחיל צולע. בסיבוב הראשון בקושי 1:1 נגד בית"ר נתניה מליגה א'. בגומלין כבר הלך חלק (0:3) אבל בשמינית הגמר המון מזל. שוב שיטת בית וחוץ, הפועל בית- שאן מהליגה השלישית (א') ניצחה במפתיע בביתה 0:1 והדהימה בקריית אליעזר כשכבשה שער חוץ. גם יתרון חיפני 1:2 היה מעלה את האורחים ולמזלם של ה"ירוקים" הם כבשו בדקות הסיום ועלו לשלב הבא.
לחיפה, לה נותר המאבק על הגביע ועל מיקום טוב יותר בליגה, אין אשליות ושחקניה מטיבים לבטא את תחושתם, ולא לפרוטוקול בלבד: לא חשובה היריבה, חשוב כיצד חיפה מגיעה למשחקים. במצב הנוכחי, מרחב התמרון צר מאוד ולגביע חוקים משלו. ברחבי העולם, משחקי הגביע הם חגיגה להמונים, לאו דווקא בגמר עצמו. הנהלת המועדון הלכה לקראת האוהדים והוזילה את כרטיסי הכניסה למינימום. הלודאים מבטיחים לעשות הכל כדי להפתיע, וכדאי לעמוד על המשמר ולסכל כל הפתעה שבדרך. פרט מעניין: מאמן בני לוד, ערן קוליק אימן את מכבי חיפה בעונת 78/79 בליגה הארצית. גם הוא חווה על בשרו קשיים. חיפה בקושי ניצחה בסיבוב הראשון את הפועל קריית-שלום מליגה ב' 1:2. בסיבוב השני הפתיעה וגברה על הפועל ירושלים מהליגה הבכירה 1:2 משערים של ירון פרסלני ועודד בלוש ובשמינית הגמר, מול מכבי יפו , אף היא מהליגה הראשונה, חיפה נוצחה 1:0 משער שספגה ארבע דקות לסיום. בשבת, חיפה תשמח אם גם הפעם שמינית הגמר תהיה "תחנה אחרונה" של קוליק בגביע...
