יומיים לפני מפגש הליגה המסקרן בין מכבי חיפה למכבי נתניה, הגיעו לאימון האלופה בכפר- גלים, לביקור נימוסין, יהודה בוארון ובנו אפיק, על פי הזמנת החיפנים. צרוף מקרים מעניין. כי בוארון, ששיחק בשתי הקבוצות, הוא השוער הנתנייתי האחרון שיצא משערי אצטדיון קריית אליעזר כשכל שלוש הנקודות בכפפותיו. וזה קרה אי שם במאה הקודמת, או ליתר דיוק ב- 16 בינואר 1993 כאשר בהרכב החיפני שיחקו רוני לוי, שהוחלף כבר בדקה ה- 15 עקב פציעה, וראובן עטר, מאמני שתי הקבוצות.
קריית אליעזר אינו אהוד, בלשון המעטה על שחקני מכבי נתניה לדורותיהם. מלבד נקודת הציון לגבי ניצחונם האחרון, הגנתם ספגה כאן שערים רבים ב- 15 ההופעות האחרונות. מתי לא ספגה ? במחזור האחרון של עונת 90/91 לעיני 18,000 צופים שהגיעו כדי לראות 0:0 שהבטיח לחיפה את האליפות הרביעית וה"דאבל" הראשון. למה לא ספגה ? כי בהגנת נציגת עיר היהלומים שיחקו... רוני לוי ועוזרו כיום, סלובודאן דראפיץ'. נתניה מעולם לא הוותה יריב קל לפיצוח, ולא חשוב היכן נערכו המשחקים. למעט משחק אחד שבו החיפנים ריסקו אותה לרסיסים 0:7 (מרס 2000) ואת אחד השערים הבקיע לא אחר מאשר ראובן עטר.
חיפה רוצה ניצחון שלישי ברציפות
אחרי שהשאירה מאחור שתי תל- אביביות המומות וחסרות נקודות להמשיך את מאבקן בצמרת, לחיפה יש בעיות משלה. צבירת 38 נקודות שהן פחות מחמישים אחוזי הצלחה, מאלצת את האלופה היוצאת ללחוץ על הדוושה ומעתה והלאה לא יהיו לה חיים קלים , ובכלל, השנה הכל הולך קשה יותר. בסוף העונה, כשחיפה תביט לאחור היא תראה שהשאירה במאזנן של קבוצות התחתית לא פחות מ- 17 נקודות, מתנות חסרות תקדים כשמדובר בקבוצות השואפות לאליפות. שחקניה יכולים רק למרוט את שיער ראשם, כי עם לפחות חמישים אחוזים מהנקודות האבודות, המאבק על המקומות 2-3 שלא לדבר גבוה יותר, היה נראה אחרת. הבעיה הדחופה של חיפה כרגע, חיבור מספר ניצחונות יחד. מאז 1993, השנה בה רוני לוי החליף בין צבעי נתניה לחיפה, לא קרה שה"ירוקים" לא יזכו לפחות בשלושה ניצחונות רצופים. היום כולם רק יכולים להתגעגע, וחלקם אפילו לבקש סליחה, כשאשתקד חיפה ניצחה ב- 11 משחקים רצופים וקמו עליה לגנותה. תמונות הזויות.
העובדה שנתניה מדורגת מעליה, וזה קרה מלבד בעונה הנוכחית, רק במחזור הפתיחה של עונת 2000/2001 כאשר נתניה הביסה את הפועל ירושלים 0:4 וחיפה ניצחה "רק" 1:2 , מלמדת שמצפה לנו משחק עמוס בשערים. גם בגלל המסורת ובעיקר, תיקו לא משרת אף קבוצה ורק יסבך את מאמציה להתקרב עוד יותר לשתי התל- אביביות הממוקמות במשבצות המטיסות לאירופה, ולא בחופשה. כרגע, רק נתניה באירופה. המקום הרביעי מבטיח לה השתתפות באינטרטוטו, ואסור השנה לזלזל במפעל הזה, כי גם דרכו, אם חס ושלום חיפה לא תצליח להדביק את הפער ממכבי והפועל ת"א, ניתן להשתלב בגביע אופ"א. מעט יותר קשה אבל לא בלתי אפשרי. השקט המקצועי ששני הניצחונות היוקרתיים הביאו ימשיך להקרין על חיפה. סוף- סוף המאמן רוני לוי אינו צריך להתחבט בבעיות של מורחקים ופצועים ( מלבד מאור מליקסון שצילומי ה- MRI שלו הועברו היום למומחה לפציעות כף רגל בבית החולים "מאיר" בכפר סבא) ויכול לבחור לעצמו את מי שהוא רוצה ולא את מי שעומד לרשותו. ומצב דומה קרה לו השנה רק פעם אחת בלבד, וזו עוד הוכחה שכל הניסים והנפלאות קרו לחיפה בעונה אחת. בעוד רוני לוי ידע ימים יפים כמאמן מכבי חיפה, לראובן עטר שתהילתו ככדורגלן נראתה על כר הדשא המטופח, עדיין כמאמן אין לו ניצחון אחד לרפואה בקריית אליעזר. הפעם הוא יכול לסמוך רק על שחקניו ומקומם בשולי הצמרת רק מלמד שלחיפה צפוי משחק קשה מול קבוצה שתבוא לנצח ולהפגין כדורגל חיובי, ברוח מאמנה.
