הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, מכבי חיפה יצאה למשחק בגביע אירופה, ללא החיוכים וההבטחות שהורגלנו אליהן. לא רק אובדן האליפות, אחרי חמש שנים מדהימות ואיכותיות משפיע על המוראל. גם לא ההפסד בטדי, אם כי אינו מוסיף אך גם לא גורע מהמוראל כי בחיפה כבר "החליטו" ללא יד מכוונת, שהעונה הזאת היא 'משהו מהסרטים' ובסופה, לא ירצו להסתכל לאחור בהנאה. צירוף מקרים נדיר שלא זכור, לא רק במכבי חיפה אלא בקבוצות גדולות ממנה. אין זה אומר שרוני לוי וחניכיו מניפים דגל לבן, בטרם דרכו על כר הדשא באצטדיון האולימפי בברצלונה. אדרבא, בגלל הכישלון הטוטאלי בליגה הרצון להישאר בכותרות, לשם שינוי החיוביות, יריץ את השחקנים קדימה ואין בכלל ספק שבתשעים הדקות ( או 120 במקרה של 0:0 ) הם יתנו את הכל ולעזאזל העייפות ביום ראשון בערב, מול הפועל תל- אביב.
הספרדים חוששים משער חוץ חיפני. לא משער כבוד או ניחומין אלא משער בומבסטי, כפי שחיפה יודעת לכבוש וגם הוכיחה זאת בעבר. לא בכדי שחקני חיפה רגועים והסברה ש" אין להם מה להפסיד" מוטעית מיסודה. מה פירוש אין להם מה להפסיד ? יש ועוד איך, את רבע גמר גביע אופ"א. לחיפה זיכרונות מעונת 98/99 כשהגיעה למעמד דומה בגביע למחזיקות גביע, ולמרות הכל, השנה הכל שונה. גם בגלל שחיפה הוגרלה לגביע האלופות מול ליברפול, אלופת אירופה לפני שנתיים וכמעט הדיחה אותה, וגם עקב הצלחתה להדיח את מחזיקת גביע אופ"א מלפני שנתיים, צסק"א מוסקבה. בדרך חיפה נתקלה בקבוצות קשות כרינג'רס הסקוטית, פרטיזן בלגרד, ליבורנו ואוקזר, ויכלה להן. לא פשוט לרדת מאוכזבים בגלל שער בדקת הסיום באנפילד ואובדן ביתיות, לעבור בשלום את שלב הבתים ולהגיע לשמינית הגמר. לפי שעה, רק חיפה הצליחה במשימה והיא תמיד הראשונה שמציבה רף חדש בפני הקבוצות הישראליות.
חיפה לא אמורה לסבול יתר על המידה מחסרון של שחקן כזה או אחר. באירופה כבר הוכיחה שלא חשוב מי משחק אלא איך. לרוני לוי, בכיר המאמנים בליגת העל, היו השבוע בעיות קשות עם ובלי קשר לכדורגל. העובדה שעזב את משפחתו האבלה ויצא עם הקבוצה, מלמדת שהמאמן הצעיר והמצליח מבקש להיות עם חניכיו. קשה להוסיף היסטורי, כי עצם ההופעה בשמינית הגמר אחרי שלב הבתים, זו כבר היסטוריה בפני עצמה. כשהוא והשחקנים משננים ש"מכבי חיפה שווה שער מול כל יריב, בארץ או באירופה"- זה הזמן להיזכר באותם שערי חוץ חשובים ומכריעים שהרימו את חיפה לפסגות ולכותרות. ה"ויכוח" מי מהשערים הוא החשוב מכולם, כבר הוכרע מזה חמש שנים. שערו של המגן אדורם קייסי על אדמת אוסטריה, מול שטורם גראץ במצב של 3:1 לחובת חיפה, הוא הכי- הכי ובזכותו חיפה נכנסה בגאון לבית האלופות. אחרי 0:2 במשחק הראשון, לגראץ ( עם אלן מסודי) היה חסר שער כדי לחלוף על פני המשוכה הירוקה ואז הגיח קייסי ובעקבותיו באדיר שסגר 3:3 מדהים, וכל השאר היסטריה.
חיפה כבשה עד היום 37 שערים ב- 31 המשחקים שהתארחה במגרשי יריבותיה. ממוצע לא מרשים, אך יחד עם זאת מבליט שערים עם הבזק מדליק. אפילו ה- 0:1 בדידילאנג', לוכסמבורג נכנס לרשימת החשובים, כי עד אז חיפה רק שמעה על אירופה. שערו של אלון מזרחי במשחק הבכורה של ה"ירוקים" ביבשת, שם אותם על המפה, הרבה לפני שחלמו שיהפכו לשגרירה האולטימטיבית של הכדורגל הישראלי. באותה עונה (1993) איש לא העלה על דעתו שחיפה תצליח לנצח קבוצה איטלקית גדולה, ופארמה אכן הייתה אז גדולה. כשראובן עטר, אז בחיפה, דיבר בשדה התעופה על " אנחנו הולכים לנצח את פארמה בביתה ולבטל את ניצחונה בחיפה", רבים הנידו ראש ועוד יותר הרבה ריחמו עליו. חיפה הצליחה לא רק לנצח את פארמה 0:1 משער של אלון מזרחי, היא גררה אותה להארכה ולדו- קרב פנדלים, והנקודה הלבנה מעולם לא הייתה הצד החזק בצד הירוק.
פריס בערה, ועוד איך בערה
מעברו של עטר לקבוצות "קטנות" הקפיץ לכרמל ווינר מזן דומה. יוסי בניון. גם הוא, כשיצא עם מכבי לפריס, למשחק מול פריס סן- ז'רמן המפורסמת, הבטיח וברצינות: " חברים, אנחנו לא מפסידים שם". אמר וביצע. ניר דוידוביץ תפס יום ענק, המקומיים עלו ליתרון לקראת הסיום מפנדל אבל יוסי ביצע סלאלום, השכיב חצי הגנה והחזיר את חיפה ארצה עם שער חוץ יקר מפז לקראת הגומלין הבלתי נשכח (2:3). ושוב, באותה עונה (98') , בשמינית הגמר, חיפה נסעה בהרכב חסר מאוד למשחק מול קבוצת ס.ו. ריד האלמונית מאוסטריה, כבשה שער חוץ מהיר (אלון מזרחי) וגם הפסד בסיום (2:1) לא מנע ממנה את חגיגות ההעפלה לרבע הגמר.
מישהו שמע על סלביה מוז'יר מבלארוס לפני המפגש עם מכבי חיפה (2000)? היה לה יתרון משמעותי על חיפה בזכות היותה מארחת ראשונה ובזכות העובדה שהליגה בארצה הייתה באמצע וחיפה רק התחילה. שערו של יניב קטן בחוץ, היה משמעותי ובגומלין חיפה הצליחה לסחוט 0:0 שהקפיץ אותה הלאה. גם שערי החוץ של חיפה באתונה, מול אולימפיאקוס בצ'מפיון- ליג (3:3) נכללים בקטגוריית החשובים, כי בזכותם חיפה דורגה שלישית בבית עם מנצ'סטר יונייטד ולברקוזן. לכבוש שלישייה באתונה מול קבוצה מספר אחת- שתיים בכדורגל היווני הולך ברגל ? אותו קטן הבקיע שער חשוב ביותר מול פובליקום הסלובנית (2003) במשחק ביתי ב"גלות" (1:2) ורק בגומלין, בעונה הראשונה של רוני לוי כמאמן, כולם הבינו את חשיבותו. המארחים כבר הוליכו 0:2 בדקה ה- 62 ואז הצליחו עידן טל(63) וג'ובני רוסו(84) להשוות ולמנוע הארכה בלתי נעימה.
שערי חוץ שייכנסו להיסטוריה הם השלישייה בלובץ' הבולגרית מול ליטקס ( דירסאו, מסודי וקולאוטי) כשחיפה הגיע לגומלין כשגבה לקיר, מ"משחק בית" בהולנד (1:1). הפריע לבולגרים לשחק על תיקו אפס ? לחיפה הפריע. והשער האחרון החשוב, שערו של רוברטו קולאוטי(90) במשחק בליבורנו שהבטיח לקבוצתו את המקום השני בשלב הבתים, מבלי לסמוך על שרותם של קבוצות אחרות. שלא לדבר שחיפה עדיין בלתי מנוצחת בארץ המגף !!! לצד כל השערים שנותרו בזיכרון, אי אפשר להתעלם מבודדים שחיפה הבקיעה ורק חוסר מזל מנע ממנה להגיע רחוק יותר. שערו ההיסטורי של יניב קטן לרשת מנצ'סטר יונייטד ב'אולד טראפורד' שהחזיק מעמד דקה בלבד, בגלל ההתרגשות וחוסר הניסיון, השער ברוזנבורג שאמור היה להספיק לעלות לבית האלופות בפעם השנייה , צמד השערים במאלמו שהעניק לחיפה יתרון עצום וגם הוא נמוג בגומלין בדקת הסיום והשער בליברפול, דקה לסיום כשחיפה הפסידה 2:1 ואולי גם את האפשרות להשתלב שוב בצ'מפיון ליג. האם נוכל לצרף את אספניול לאוסף שערי החוץ ההיסטוריים ? תשובה ביום חמישי אחרי חצות.
