בארוחת צהריים מסורתית בה אירח נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר והנהלת המועדון את נשיא צסק"א וחברי משלחתו, במלון שרתון מוריה בתל- אביב, הסתיימו ההכנות האחרונות למשחק המכריע בבלומפילד. המכנה המשותף היחיד למכבי חיפה וצסק"א מוסקבה, ערב המשחק הגורלי ביניהן- צעיף מיוחד במחיר 79 ש"ח שהודפס על ידי האלופה הישראלית לציון האירוע. כי לציין את הקרב של השתיים, והולך להיות קרב "חסר רחמים", כאשר כל קבוצה תנסה לכופף את התוצאה לכוון המטרות שלה, כהיסטוריה, כמוהו כעשיית עוול. גם לרוסים שכבר זכו בגביע אופ"א לפני שנתיים ואפילו לחיפה, שהייתה כבר פעמיים במעמד של שמינית. מול פארמה שם הודחה בפנדלים, אחרי ניצחון ענק על אדמת איטליה (0:1) ב- 1993 וכעבור שמונה שנים מול ס.ו. ריד , האוסטרית הקטנה. איך תסתיים הדרמה השלישית ?
והיא חייבת להסתיים, כאשר הפעם לולארי גזאייב ורוני לוי מטרות שונות לחלוטין. חיפה מוכרחה לנצח כדי לעבור הלאה. גם תיקו אפס, ורק הוא, אחרי 120 דקות לא רע. מניסיון העבר, לא כדאי לחיפה להסתבך עם פנדלים וההיסטוריה ארוכה כאורך הגלות. לרוסים מתאים לכבוש שער חוץ ולשמור עליו בשיניים. כל תיקו שווה להם כרטיס עלייה, והם גם יודעים שחיפה תשחק אחרת. זה מה ש ה ם י ו ד ע י ם !! מה דעתכם על תסריט שבו חיפה משחזרת את יכולתה מולאדיקווקז ובדקת הסיום רוברטו קולאוטי כובש שער ? אז מה אם בשבעת משחקי הליגה האחרונים רגליו בבצורת ? מתישהו, יתאפס.
החיפנים ראויים לשבחים, לא רק בגלל יכולתם המעולה והצבת הטאקטית בה רוני לוי לכד את הרוסים. מי שבונה על ההצהרות של שחקנים ומאמנים ערב המשחק, לא ימצא ביניהם את ה"ירוקים". כי הם מזמן, ומדובר בשנים, כבר 'החליטו' שנקודות ותארים מושגים על המגרש ולא בקשקשת. הפעם, האווירה סביב המשחק שונה לחלוטין. רק במחנה הרוסי. שם לא האמינו שחיפה מסוגלת לייצר כדורגל משובח. גם גזאייב יודע לקרוא טבלה ישראלית וכל הדיבורים על זלזול וחוסר תשומת לב, בטלים בשישים. אפילו הם לא האמינו לסיבות שהביאו לכך שקבוצה רוסית חזקה, הכי חזקה, לא מאיימת על נציגה מזרח תיכונית. צסק"א התכוננה כראוי למשחק והופתעה. העובדה ששחקניה לא הגיעו כלל למצבי הבקעה בביתם, אינה מלמדת על זלזול. על הפתעה- ועוד איך. נימת ההתייחסות שלהם, מיד בבואם ארצה, מראה עד כמה חיפה מאיימת. היתרון המקצועי, נותר כביכול של הרוסים ולו בגלל איכות שחקניהם. אלא שבמכבי חיפה נוהגים דרך קבע לא להתייחס, או לנסות לא להתייחס לשמות ומקומות. די נעים להזכיר שוב ושוב ערים כמו פארמה (שוב היא !), מנצ'סטר, פריס, אתונה, מוסקבה, ולנסיה ואם נשכחה מישהי, איתה הסליחה. אחרי 61 משחקים באירופה, מתחילים מעט לשכוח את כולם.
חוסר המזל עם הפציעות נמשך
חיפה מגיעה עם יתרון הביתיות שקנה לו שם בזכות הצלחותיה השנה בבלומפילד. טפו, טפו, חיפה אוהבת את בלומפילד בגביע אופ"א, להבדיל ממשחקי הליגה הלא מוצלחים העונה ( שני הפסדים להפועל תל- אביב ובני יהודה ותיקו מול מכבי תל- אביב). עדיין לא הצליחו לנצח את חיפה באצטדיון היפואי. דנייפרו פטרובסק האוקראינית הפסידה כאן לפני שלוש שנים (1:0), מאלמו סחטה תיקו 2:2 בעונה שעברה ואילו אוקזר (3:1) ופרטיזן בלגרד (1:0) הביטו בעיניים כלות על לוח התוצאות ו- 14 אלף האוהדים הצוהלים. ושחקני חיפה שותקים ולא מפחד. הם כבר מזמן חדלו לחשוש מקבוצה אירופית אך הם דרוכים כקפיץ. נכון לעכשיו, אחרי אובדן גביע הטוטו והפער הגדול מהפסגה בליגה, הצלחה באירופה תהווה מזור כלשהו.
ושוב רוני לוי ייאלץ ל"שבור את הראש" איך מבטלים את היתרון הרוסי שנראו מצוין, דווקא בבלומפילד, כאשר צסק"א גרפה מיליון דולרים בגמר טורניר הערוץ הרוסי הראשון. כי הוא ניצב באותן דילמות שמטרידות אותו בליגה. חיפה אינה מסוגלת להופיע השנה בשני משחקים רצופים בהרכב זהה, למעט פעם אחת. כשתסתיים העונה הנוכחית, קל מאוד יהיה להיזכר בה רק מזווית הפציעות, ההרחקות הנדירות והסיבות המוזרות. טרם הייתה עונה כזאת במכבי חיפה לדורותיה שמאמן אינו מסוגל להרכיב את אחד עשר הכי טובים שבסגל הקבוצה. לחיפה ישנם שחקנים מצוינים גם על הספסל. ולמרות זאת, כאשר יניב קטן פצוע בעינו, זאת מכה מקצועית. שחקן זה, כמו במחצית הראשונה לפני שבוע, מצליח להביא את איכויות המשחק שלו לרמה הגבוהה ביותר דווקא מול קבוצות אירופאיות. כי ביבשת אמנם משחקים 11 שחקנים כמו בכל מקום, אבל לקטן תמיד יש מרחב תמרון גדול.
עם כל הכבוד ל- 247 ההופעות שלו בליגה, את המשחקים הגדולים בקריירה נתן מול אולימפיקוס, מנצ'סטר, לברקוזן, שטורם גראץ ועוד. לא במקרה כבש עשרה שערים (כולל השלושער מול האקה הפינית, ניצחון שנפסל בשעתו ומנע מחיפה לשחק מול ליברפול) ומותר לרוסים לומר ולהרגיע, ששחקן אחד לא מנצח משחק אבל שחקן אחד, עם איכות וניסיון כקטן, מוסיף עוד כמה אחוזים. גם מחלתו של עבאס סואן משבשת לרוני לוי את התוכניות, אך הוא כבר השלים עם העובדה שבעונה הנוכחית כלום כבר לא מסוגל להפתיע אותו ועליו לחפש פתרונות חליפיים. שעתו היפה של מאמן מצליח.
חיפה חייבת- חייבת, ללמוד מה- 0:0 מול ולנסיה ב"מאסטייה". אמנם, אז בגומלין שנערך ברוטרדאם ההולנדית, חסרת האוהדים, קל היה לספרדים לנצח בקלות 0:4 ולא ליפול למלכודת החיפנית, וגם אז חשבו שתיקו בחוץ מבטיח חצי כרטיס. בקושי הספיק לשובל הביקורת. מי שמקשיב לדריכות במחנה החיפני, יהיה מסוגל לשמוע מעוף של חרק. ושקט היא מילת המפתח. לפני שבועיים, רוני לוי פנה לחניכיו וביקש מכסימום דריכות. עמדו פחות או יותר במשימות עד כה. ניצחו את הפועל פתח- תקווה, הטיסו ארצה תוצאה מכובדת ונאלצו להיגרר לטאקטיקה מכוערת במשחק מול מכבי תל- אביב, תוצאה שהרעה את מצב החיפנים בטבלה. בחמישי בערב, כל העיניים נשואות לצסק"א. לא בגלל שהיא תכתיב את הקצב בבלומפילד אלא בעיקר כיצד היא נערכת למשחק "אחר". ומעניין אם היא מסוגלת לשנות משהו. דווקא חיפה מסוגלת. ובגלל זה, כנאמר, אין משמעות ל"מלחמה פסיכולוגית". עברו הזמנים, לפחות בחיפה, שהמולת תופי טם- טם נשמעה במהלך כל השבוע שלפני המשחק. מכל ההו- הא הגדול, תישאר התוצאה והעיקר: להגיע לשמינית הגמר, בפרט כשיודעים שגם שם מצפה יריבה לא קלה, ליבורנו או אספניול שניצחה אותה 1:2 בחוץ.
