פעמיים בלבד מאז הקמת המדינה נערכו מפגשים בין מכבי חיפה שרחוקה מצמרת הטבלה לבין הפועל פתח- תקווה שנמצאה מתחת לקו האדום המוליך לליגה השנייה. בעונת 81/82 מכבי חיפה סיימה את העונה במקום השביעי (מוכר?) והמלאבסים במקום האחרון, וגם ירדו לליגה השנייה ואז כל קבוצה זכתה בניצחון. חיפה 0:1 ומארחתה 2:3. בעונת 92/93 כאשר המנג'ר גיור שפיגל החל לאמן כאן ( ראוי לציון שעונה זו היא נקודת ציון במספר שיאים שליליים במועדון, למרות זכייתה בגביע ובכרטיס ראשון לאירופה), הפועל פ"ת סיימה במקום הלפני אחרון וחיפה במקום החמישי, ואז ה"ירוקים" ניצחו פעמיים 0:2 ופעם סיימו בתיקו אפס.
מעבר לזה, לא היו מפגשים לא דרמטיים. או שפתח- תקווה היו בצמרת וחיפה באמצע (שנות החמישים והשישים), או שחיפה הייתה למעלה ויריבתה למטה או באמצע ( שנות השמונים, תשעים והאלפיים) או ששתיהן היו למעלה או באמצע. קצת מבלבל, לא עקרוני. בשבת אחר הצהריים, משחק נקודות קלאסי. זה שהמארחים מאם המושבות זקוקים לנקודות, רואים מיד בטבלה. אבל לשם שינוי, גם חיפה באטרף של ניסיון לשבור את שרשרת ההפסדים (שלושה) וב"אותה מכה" גם את רצף אי יכולתה לנצח מחוץ לביתה מאז המחזור השלישי, 0:1 על מכבי פתח- תקווה, באותו מקום שייערך עליו המשחק. גם חיפה זקוקה לנקודות כאוויר לנשימה ולא מחשש שמא תיקלע לקרבות תחתית מיותרים. למרות רצף הכישלונות ( ארבעה הפסדים בחמישה משחקים), חיפה מרוחקת רק חמש נקודות מהמקום השני והשלישי, המוליכים אוטומטית לאירופה.
איש לא מבין מדוע קשה לשחקני חיפה לחזור למסלול הניצחונות ולהפגין יכולת טובה יותר. אלף הפרשנויות מתרכזות למכנה משותף אחד: חוסר ביטחון. ואותו ינסו להחזיר כבר מחר מול יריב עיקש מאוד שגם במשחק הראשון (1:2 לחיפה) ובגביע הטוטו (2:2) הווה משוכה קשה. נעים לשמוע את שחקני חיפה ממשיכים לקוות ש" נס האליפות הראשונה" ישוחזר. רק יוסי מזרחי, מאמנה של בית"ר ירושלים, שיחק אז כשוער, וגם הוא זוכר היטב כיצד קבוצתו שמטה את יתרון 13 הנקודות וממש על קו הסיום חיפה נטלה את הכתר הראשון. אם חיפה רוצה להתחיל ולהצהיר על כוונתה, המשחק מול הפועל פ"ת הוא המקום הנכון. כי 14 מחזורים לפני הסיום בעונת 83/84 ( וזה מקביל מחזור ה- 19 היום, כי אז הליגה הייתה בת 30 משחקים בלבד) ההפרש בין השתיים עמד על עשר נקודות. לבית"ר היו 35 נקודות, להפועל תל- אביב 31 ולחיפה במקום השלישי 25.
יחד עם זאת, שחקני חיפה חייבים להיזהר מאוד, כי המגרש בפ"ת תבע מהם אליפות אחת, את זו של עונת 85/86 שבסיומה הוכרע גורל האליפות בשער מנבדל ברור מרגלי גילי לנדאו לזכות הפועל ת"א. חיפה הגיעה לפ"ת האדישה עם יתרון בן ארבע נקודות וסיימה בתיקו 0:0 כאשר ציון מרילי, המגן החיפני מחטיא פנדל. התוצאה הזו הקטינה את מאזן הנקודות והביאה להכרעה הכואבת ב"משחק העונה" האמיתי במחזור הסיום. להבדיל מהמצב היום, כאשר כל משחק, גם במחזור השני הופך ל"משחק עונה". דווקא האצטדיון באם המושבות שנבנה ב- 1968 מאיר פניו לחיפה. איש אינו זוכר שמכבי חיפה הייתה הקבוצה שחנכה את האצטדיון במשחק חגיגי ( 1:4 להפועל פ"ת), אך מאז זרמו מים רבים בירקון. בדרך כלל, לקבוצות ביתיות יתרון משמעותי על האורחות, לא במקרה הזה. השתיים התמודדו במגרש הזה 39 פעמים וחיפה ניצחה בו 14 פעמים לעומת 13 הפסדים ותריסר תוצאות תיקו. הפרש השערים- 54:61 לזכות חיפה שהספיקה לנצח פעמיים 0:5 ( אצל גרנט ב- 2002 ו- 2003 עם יצחק שום). חמישייה נוספת ב- 99' כאשר אלי כהן אימן ורוני לוי היה עוזרו, פ"ת הוליכה 0:2 ונוצחה 2:5 מארבעשער מרגלי סרגיי קלשצ'נקו המולדבי.
הפרט החשוב לא פחות, מכבי חיפה כבשה מול הפועל פתח- תקווה 194 שערי ליגה, יותר מאשר לרשת כל קבוצה אחרת מולן שיחקה. המארחים "השיבו אש" 156 פעמים ורק מכבי תל- אביב (167) כבשה יותר מול חיפה. אם מתוך 39 משחקים רק שלושה הסתיימו ללא שערים, הנה מתכון למה שהולך לקרות מחר, כאשר שתי הקבוצות תהמרנה על כל הקופה. ואסור גם לשכוח: ביום רביעי הקרוב מכבי חיפה תתמודד מול אלופת רוסיה, צסק"א מוסקבה במשחק הראשון בגביע אופ"א, ושחקניה יודעים שחשוב מאוד להגיע במוראל גבוה למשחק הקשה. אמת, ההרכב בפ"ת לא יהיה דומה לזה באירופה, כי ניר דוידוביץ ודקל קינן יוכלו לשחק, אבל רוני לוי מעולם לא תירץ הפסדים בהיעדרות שחקנים. וכך יהיה גם בפ"ת, מי שיעלה יצטרך להתאמץ. השם מחייב.
