צירוף המקרים, הרחקתם של חבייאר דירסאו וניר דוידוביץ, באותה דקה ובהפרש שלושה ימים, כבר "הפכו" לשיחת היום ומיד התנפלו עליהם כמוצאי שלל רב, כל מיני "מומחים" שקבעו שהתופעה מעידה על לחץ, מצוקה ובקיצור, קבוצה עצבנית. לא מניי ולא מקצתיי. הפעם יש עשן בלי אש. מדוע ללכת רחוק? בואו נקפוץ לעונה שעברה, לא צריך רחוק יותר. מכבי חיפה 'הוכתרה' כאלופה כבר אחרי 90 דקות (!!) ובפעם הראשונה בכדורגל הישראלי, קבוצה הוליכה את הטבלה החל משריקת הפתיחה ועד שריקת הסיום. 3103 דקות כולל זמן פציעות.
לכאורה, מצב אידיאלי לנשיא המועדון, לצוות הניהולי, המקצועי ולאוהדים. לא כל כך, למי שציפה לעונה מרתקת יותר. מה לעשות? אי אפשר לרצות את כולם. אלא שמבט לעבר רשימת המורחקים בעונה שעברה, מגלה שלא פחות מתשעה "כרטיסים" אדומים" הונפו לעבר שחקני מכבי חיפה שלכל הדעות היו צריכים לסיים עם פחות, הרבה פחות. ...וזה רק מוביל למקום אחד ויחיד: אין קשר בין דרוג הקבוצה לבין מספר ההרחקות שלה. כי אם לחיפה הייתה "סיבה לעצבים"- דווקא הסיבוב הראשון אמור היה מבחינתה, להפוך לסוער. היא צברה רק 17 נקודות מתוך 33( 51 אחוזי הצלחה בלבד) וכעת, אחרי חמישה מחזורים בסיבוב השני, חיפה במקום השני עם 10 נקודות (כמו למוליכה, הפועל ת"א) עם אחוזי הצלחה גבוהים בהרבה (66.6) שמתקרבים לאחוזי העונה שעברה.
ההרחקה של ניר דוידוביץ ממש נדירה. עד אתמול, הורחק רק שוער אחד ממכבי חיפה וזה קרה לפני 50 שנים, כאשר ...בנימין דוידוביץ היה שוער משנה במכבי חיפה. הוא ראה את חיימק'ה לוין עוזב את המגרש (אז לא היו כרטיסים צבעוניים) מול מכבי נתניה (1958). היה מקרה נוסף, הפעם במשחק אימון מול ספרטק מוסקבה (1997) במשחק אימון במלון דן קיסריה שבו הורחק החיפני, בוני גינצבורג. וזהו, אין יותר. עד כמה שחקני חיפה רציניים בגישתם למשחקים, אפילו בגביע הטוטו, תלמד העובדה שהשנה הורחקו שלושה שחקנים במסגרת האפרורית הזאת, לכאורה חסרת החשיבות. שלומי ארבייטמן בנתניה, אלן מסודי מול הפועל פתח- תקווה במפגש הקודם (0:3 לחיפה). למי שהספיק לשכוח, המשחק ההוא התפתח למימדים ברוטליים שלא זכו לתגובה הולמת של השופט מנשה משיח.
ובשבת, תום אל- מדון חוזר לשער חיפה מול הכח עמידר רמת-גן. בדיוק כמו לפני סיבוב שלם. גם אז נכנס לראשונה אל בין הקורות, אחרי שדוידוביץ שבר את אגודלו ונעדר משני משחקים בהם קבוצתו ספגה חמישה שערים ואיבדה ארבע נקודות יקרות מול שתי העולות החדשות. מעט נדוש, אבל לא יהיה זה מוגזם להצביע על שלושת השבועות הקרובים בהם לחיפה צריכה להיות יכולת איסוף נקודות ברמה הגבוהה ביותר. הכח כבר הוכיחה שקשה לשחק מולה, למרות מצבה בתחתית, הרצליה תגיע לכאן בשאיפות דומות ובעוד שבועיים פלוס, הדובדבן שבקצפת- בית"ר ירושלים בקריית אליעזר !!
קשה קצת לדרוש משחקנים שדרכו על כרי הדשא של אולד- טראפורד, אנפילד, מאסטייה ומייברוקס, להתרגש מ"וינטר" שליד הספארי ברמת גן, אבל עבור כל השחקנים של מכבי חיפה, זאת הולכת חוויה חדשה. למעט אלון חרזי שזה היה מגרשו הביתי עד גיל 18 כשעבר מהכח לחיפה, השאר לא הופיעו בו, לא בליגת העל ולא במדים הירוקים. כדאי שיידעו שחיפה שיחקה במגרש הזה בפעם האחרונה ב- 1987 ומעולם לא נוצחה שם. ניצחון 0:1 ותיקו 2:2 מול בעלת הבית בשמה הקודם, הכח רמת גן, שתי תוצאות 0:0 נגד בית"ר תל- אביב וניצחון 0:1 מול מכבי פתח- תקווה.
