בקושי עברו 17 ימים מאז שמכבי חיפה ובני-יהודה נפגשו במשחק השלמה בקריית אליעזר (0:2) וכבר הן תיפגשנה שוב, באותם תנאים. האלופה בתנופה חזקה המתבטאת בצבירת נקודות סיטונית וברמת משחק משופרת מאוד, וה"זהובים" ממשיכים להסתבך במרתף הליגה ועד עתה השלימו עשרה משחקים ללא ניצחון כאשר גם למכבי חיפה סדרה רצופה זהה, מניין משחקים, רק בהבדל קטן- היא לא נוצחה בפרק זמן דומה. גם זירת ה"קרב" סמלית- את הפסדה האחרון חיפה נחלה בבלומפילד מול הפועל תל-אביב (2:0) בשעה שבני-יהודה ניצחה באותו מקום את הפועל פתח- תקווה 1:3 ומאז לא טעמה טעמן של שלוש נקודות מלאות.
הפרשי הרמות בין שתי הקבוצות גדול, אך לא מספיק גדול לבטל הפתעה אפשרית. חיפה של משחקי הבית אינה שונה מחיפה של משחקי החוץ ברצון לנצח- היא שונה בתוצאות. ניצחון חוץ בודד על מכבי פתח-תקווה באם המושבות מתוך שבעה משחקים אינו מאזן שניתן להתפאר בו, בפרט לא קבוצה ששועטת לתואר נוסף, וברור לשחקני חיפה שאם לא ינצחו גם במשחקים מול ה"קטנות", כל הופעה מצוינת במבצרם הביתי לא תועיל. ח ו ב ה לנצח בחוץ ויפה שבוע אחד קודם !!! בני יהודה תגיע לחוצה יותר למשחק. גם בגלל שהיא יודעת שככל שהליגה מתקדמת והיא אינה מנצחת, שלבי הסיום עלולים להפוך לסיוט. גם העובדה שמולה תתייצב הקבוצה שכולם אוהבים לפאר ולשבח, עשויה להגביר את המוטיבציה בקרב שחקניה. לעומתה, חיפה שאבה חזרה את הביטחון האישי של הקבוצה ואם גם תשכיל לנצל את המצבים הרבים ליד שער המארחים- "יהיה בסדר".
גם עקב האכילס של חיפה עד לפני חודש, ספיגת שערים גדולה, נעלם וכעת המאזן הדביק את הממוצע השנתי. רוני לוי רשאי לחייך כי נוצרה לו בעיה קשה. את מי לא להרכיב. לכאורה, בעיה בריאה למאמן, אבל עד היום הוא "נהנה" מחסרונם של שחקנים עקב פציעות, הרחקות וכושר משחק פחות טוב שאיפשר לו לתמרן עם שחקנים רבים. הלוקסוס הסתיים. בלם אחד מבין השלושה, רפאל אולארה, אלון חרזי ודקל קינן, יישב על הספסל. קינן חזר מ"צהבת", אולארה היה מצוין מול מכבי פ"ת, שלא לדבר על חרזי הממשיך לשמור על רמה גבוההה לאורך זמן, והנה לכם שלוש סיבות לא להירדם בלילה. גם באגף השמאלי דילמה לא פשוטה: האם לתת לחיים מגרלשווילי את המפתחות לשבוע נוסף, אחרי הופעה מצוינת בשבוע שעבר, או להחזיר את המגן הותיק והמנוסה, אדורם קייסי ששב מפציעה טורדנית.
אם תשאלו את ניצן שירזי, מאמן בני-יהודה, הוא קונה את ה"בעיות" של מאמן האלופה בשתי ידיים. יכולת התמרון שלו נחותה מזו של חיפה ולמרות הכל, ה"ירוקים" חייבים להיזהר שבעתיים מהמשחק הזה. בגלל כמה סיבות. במשחק אחד, בני- יהודה מסוגלת להפתיע ולא צריך ללכת רחוק אלא להסתכל לעבר חצי גמר הגביע בשלהי העונה הקודמת. מי לא ראה את מכבי חיפה בגמר עוד בטרם נשרקה שריקת הפתיחה ? דיברו על "טראבל" (שלושת התארים) והנה במשחק אחד נציגת השכונה חיסלה לחיפה את החלום שמעולם לא הייתה קרובה אליו יותר.
קולאוטי "גנב" לראובן עטר את השיא מול ה"זהובים"
בכלל, בני יהודה מומחית בהכנסת מקלות לגלגלי מכבי חיפה בדרך לתארים. מלבד חצי הגמר שהוזכר, לפני ארבע שנים, בעונת 2002/03 מנעה מחיפה לזכות באליפות נוספת. לחיפה היה יתרון על מכבי תל- אביב, ובני יהודה הגיעה למשחק שלא קבע עבורה כלום. היא הצליחה לסחוט תיקו 2:2 שבסופו של דבר, בגלל קרבת המשחק לקו הסיום, נתן למכבי ת"א מקדמה ובסופו של דו-קרב זכתה באליפות בגלל הפרש שערים. כך גם היה בעונת 83/84 כשחיפה ספק רצה- ספק דשדשה לאליפות. לקראת הסיום חיפה ניצחה רק פעם אחת בשבעת משחקיה, אחד מהם בחיפה מול בני יהודה שסחטה תיקו נוסף (1:1) וגרמה לחיפה נזק עצום שבסופו של דבר תוקן, עקב האטה מקבילה של בית"ר ירושלים. מי שאוהב לשחק מול בני- יהודה ולא בטוח שזה הדדי, הוא רוברטו קולאוטי שכבש במשחק הקודם את אחד משני השערים, שער היסטורי שהוצנע בלהט השמחה על ההתאוששות החיפנית.
קולאוטי הבקיע את שערו התשיעי לרשת ה"שכונה", חלף על פני ראובן עטר (8) וכעת הוא מוביל את דרוג המבקיעים מולה בכל הזמנים, מאז העפילה לליגה הראשונה ב- 1958. ה"מלך" במפגשי שתי הקבוצות הוא דווקא שחקן בני יהודה, יצחק (זכי) מזרחי, מחלוצי שנות השישים שהבקיע 14 שערים לרשת החיפנית. השנה, אצטדיון בלומפילד לא האיר פניו לחיפה בליגה, בניגוד להצלחותיה בזירה האירופית. הפסד להפועל תל- אביב ותיקו נגד מכבי תל- אביב (1:1), אך כדאי לשים לב שאת ניצחונה האחרון של בני יהודה על מכבי חיפה באצטדיון היפואי השיגה בנובמבר 1968!! חיפה ודאי תרצה להשאיר את המאזן על כנו ועם ניצחון...
מעבר לרצון לנקודות וליוקרה, ה"זהובים" ירצו לחזור ולנצח את מכבי חיפה בליגה, דבר שלא עשו במשחקי הבית שלהם מאז אפריל 1999 כשניצחו בשכונת התקווה 0:2. בסך הכל נערכו עד כה 92 משחקי ליגה בין שתי הקבוצות. חיפה ניצחה ב- 51 והפסידה ב- 20 ועוד 21 מפגשים הסתיימו ללא הכרעה. הפרש השערים 92-170 לזכות חיפה מלמד טוב יותר מה ההבדל האמיתי ביניהן. חיפה אינה קשורה בעבותות למשחקי עבר רחוקים- די לה באובדן הנקודות מול שתי העולות החדשות, הרצליה והכח, כדי להבין שקבוצות תחתית באות ל"התאבד" מולה.
