מכבי חיפה לא הייתה זקוקה לקמפיין הנוכחי כדי להוכיח שהיא אכן כבר אינה בבחינת "עולה חדשה" באירופה. 60 הופעות במשחקי הגביע השונים מהווים תקופה מספיק רצינית כדי שהמועדון מספר אחת בארץ ינער מעליו את שאריות הסטיגמות שהדביקו לו. למזלה הטוב של חיפה, היא נמצאת בידיים שאינן מתלהמות והכל נעשה בשיקול דעת מכסימלי, החל מההופעה למשחק וכלה בהופעה במגרש. שום תחום אינו פרוץ ליד המקרה, הכל מתוקתק כולל הארגון המופתי במשחקי הבית וה"רדיוסים" עליהם אמון המנכ"ל איתמר צ'יזיק. אירופה כבר אמרנו ?
המחציות מול ליברפול, אוקזר וליבורנו
באותה מידה יכולתי לקחת גם את המשחק מול רינג'רס, פרטיזן וליטקס לובץ', שלוש קבוצות בליגות טובות, טובות מאוד, חיפה שברה את המיתוס השלילי שדווקא בארץ אוהבים לשלוף אותו ולנסות לעקוץ אותה. ה"שדים" בדמותם של שערי הסיום האומללים מול רוזנבורג ומאלמו, עלולים לעוות את המציאות העולה על כל דימיון. חיפה חרקה שן ולא מיהרה להציב טיעוני נגד. אלף, כי זה לא יחזיר לה את מה שאיבדה, ובית, אם בבאיירן מינכן לא מתאוששים עד היום מהפסד גביע אירופה בתוך דקת הסיום (!) מול מנצ'סטר יונייטד ובמילאן לא מבינים איך יתרון 0:3 לא הספיק להם מול ליברפול בגמר האלופות לפני שנתיים, גם חיפה במאוכזבות. מותר לה, כולן כן והיא לא?
האתר "וואלה" הביא הערב (שישי) נתון המלמד עד כמה חובבי הספורט בישראל מטילים יהבם על מכבי חיפה. עד השעה שש בערב הצביעו למעלה מ- 13 אלף גולשים שהתבקשו לסמן עד היכן חיפה מסוגלת להגיע. 28% הצביעו רבע גמר, 20% שמינית, 19% לגמר, 12% עד חצי הגמר ורק 13% קבעו שהשלב הבא הוא הסופי, מבחינת האלופה הישראלית. מספרים כאלה לא היו מתקבלים אפילו בחלום הכי פרוע לפני שלושה חודשים, כשחיפה נכנסה למעגל. אז כתבו ב"הארץ" ואני מצטט את הכותרת: " ליברפול, הקונוסים הירוקים בדרך". אז נכון, העיתון לאנשים חושבים כבר אינו מה שאתם חושבים ( מחליפים את הכתבים שלהם בחיפה כמו זוגות גרביים...) ומי זוכר את הכותרת הזאת? כותב אחד (שמסתתר במיקלט ועדיין לא הודיעו לו שחיפה כמעט הדיחה את ה'שדים האדומים') וקורא אחד שמזכיר לכם עד כמה האמונה הייתה קטנה. חבל שרפא בניטס לא קרא- היה רגוע הרבה יותר...
כל תירוצי העבר, התרסקו בקמפיין הנוכחי ויותר אי אפשר יהיה להשתמש בהם. גם לא מכבי חיפה. כמו לדוגמא, בעיית הכושר הגופני. אוקזר קרסה בבלומפילד, ליטקס התמוטטה בביתה, ליבורנו 'נחנקה' ברחבת ה- 16 של עצמה וציפתה/ התחננה לשריקת הסיום של פיטר וינק, ההולנדי שלא ראה פנדל קלאסי וליברפול העבירה את חצי השעה האחרונה בהרחקות כדורים סתמיות. מסכן דקל קינן, אם הייתה לו הזדמנות להחליף דאחקות עם פיטר קראוץ', גם זו ברחה לו כי החלוץ המסוכן התעסק במגננה מול חיפה ה'קטנה'. כשגוסטבו בוקולי שב לארץ מליבורנו, נשאל כיצד היה לו ולחבריו כוח לתקוף במטרה להשוות והברזילאי החייכן שלף: " לא רצינו להחמיץ את ההזדמנות לעשות תוצאה מצוינת או להפסיד, למרות שכבר במחצית ידענו שעלינו". שאפו לדידי חממי וכל החבר'ה העסוקים בכל ימות השנה ב"עבודה האפורה" שכובשת אט-אט את מקומה הנכון בהיראכיה של הכדורגל. עכשיו כולם גם מבינים מדוע רוני לוי התעקש לצאת לשני מחנות אימון באירופה. שילם בינתיים ביוקר בליגה, לא יותר מדי, השתלם באירופה.
לא חסרים שחקני בית בהרכב הראשון ?
הנה לכם אגדה מספר שתיים, והיא עלולה לשוב פה ושם, אם למישהו ישעמם ויחשוב שצריך למלא שני עמודים כדי להביא פרנסה הביתה. כמה שחקני בית הופיעו מול פרטיזן בלגרד וליבורנו ? בואו נספור יחד, כדי שלא תחשבו שעבדו עליכם. בשער ניר דוידוביץ. מכירים? האיטלקים חשבו שאם הם 'גונבים' לו את צבע החולצה עימה הופיע בגביע אירופה, יצליחו יותר. שני בתור: דקל קינן. בלם בן 22 (מישהו בכלל זוכר שהוא בתחילת הדרך?) שחשבו שאם יעזוב את הקיבוץ, יחזור על ארבע לרפת, כמילות הבלדה לעוזב קיבוץ. והוא לא עזב. השלישי, יניב קטן. חצי קפטן שהפך היום לסמל, ולו בגלל מסירותו למועדון ולנשיאו שידעו לעמוד מאחריו גם בימים שאינדיאנים ים-תיכוניים קראו לו ללכת הביתה. אז קטן הלך לווסטהאם, כולם התגעגעו אליו והוא חזר בגדול. והרביעי שכבר לא צריך לשאול מיהו, ליאור רפאלוב. כישרון ענק בדרך שמבין עכשיו שרוני לוי לא ויתר עליו אלא שכב על הגדר כדי שלא יסיים באיזו קבוצה שחושבת רק על הישארות בליגה.
נספור שוב כדי לבדוק שאף אחד לא נשכח: דוידוביץ, קינן, קטן ורפאלוב. שאלת מיליון הדולר: כמה קבוצות בליגת העל אתם מכירים שמשלבות ארבעה שחקני בית בהרכב הראשון ? ולא סתם: כולם בנבחרות הלאומיות, נאבקים על כל התארים ורוצים להצליח באירופה. מכסימום תמצאו עוד קבוצה אחת-שתיים עם כמות כזאת של שחקני בית וגם הן מתרכזות רק בליגה. נבחרות? אירופה? לא שמעו. כשנשיא המועדון, יעקב שחר, משנן מדי שנה ומדגיש ש" לא נשלב שחקני בית רק כדי להגיד ששילבנו" והוא גם הראשון שקם להריע לליאור רפאלוב אחרי ההופעה מול פרטיזן- הדברים נאמרים כחזון. כן, כן, מכירים את אלה שיקפצו (מי שקופץ לא ירוק...) ויתחילו לחבר את העובדה שפציעתו של דירסאו גרמה לשילובו של רפאלוב והתשובה מאוד קלה. טרמפיסטים על חולצת ההרכב הראשון תמיד היו ויהיו- וזאת שעתם היפה. אחרת לא היינו מגלים שחקנים גדולים בחיפה כמו השוערים אבי רן ז"ל ועמנואל שוורץ ועוד. לקחו את הצ'אנס והפכו אותו לתהילה. ליאור נתן שתי הופעות מרשימות. ברגע שהוא ביצע את העבירה שהביאה לשער היתרון בליבורנו (עם כל הכאב) ומאידך מציל שער בטוח מקו השער, כדור שאיים על הרצון לשוויון, הבחור קל הרגליים נכנס לראש של רוני לוי ולא ייצא משם רק אם יקרה משהו דרמטי. לא במקרה, עידן טל ומיכאל זנדברג משבחים כל הזמן את מאמנם לשעבר ומודים לו על שדרוג ברמתם.
לא יהיה "פייר" להתרכז בארבעת יוצאי מחלקת הנוער. אלון חרזי (שנה 16 בחיפה) ואדורם קייסי (עשירית) נחשבים ל'תושבי חוץ' ? רק על הנייר. עכשיו מבצבצים ניצני "צעירים" בשמי הכדורגל הישראלי. לחיפה לא תהיה בעיה בקטע הזה, היא משופעת בהמון צעירים. כדאי להדגיש, וחובה לשנות את קו המחשבה. בניגוד לשנות החמישים ( קשר כמו זכריה בן-צבי החל לשחק בהרכב הראשון בגיל 16 מינוס) או בשנות השישים (הבלם המנוח ישעיהו שווגר נכנס בגיל 16 לאחד עשר הראשונים), היום קיים סיכוי אפסי שנער בן 17 יתפוס מקומו בהרכב הפותח. קשה לומר על הספסל, כי אשתקד שיחקו במשחק האחרון מול סכנין דודו ביטון ובירם כיאל למרות שהיה זה משחק לפרוטוקול בלבד.
ההצלחה הגדולה בקמפיין הנוכחי היא גם הצלחת האמונה של השחקנים בכוחם. מאז ימי בראשית, שחקנים האמינו שהם מסוגלים להתעלות גם מול נפילים. אחרת, לא היה כדורגל. בעבר, לא פעם תהיתי איך זה להיות כדורגלן בקבוצה נחותה שמגיעה לשחק מול פייבוריטית ממנה בהרבה. צחוק בצד, התבוסות הקשות בבית להפועל כפר סבא (4:0) ובתוצאה דומה למכבי קריית-גת, ואלה רק דוגמיות, הן שגורמות לאהוב את המשחק ההפכפך. בגביע אירופה ניתן לספור על כף יד אחת את התבוסות החיפניות באירופה ( 0:4 מול ליסבון, 0:3 מול לוקומוטיב מוסקבה, 0:4 מול א.א.ק אתונה וולנסיה ומי שרוצה להשלים יד, בבקשה גם ה- 2:5 במנצ'סטר)- וזאת הסיבה שבאירופה מדברים על המסורת החיפנית ארוכת השנים ( כולה 13 ונראה כמו לפני מלה"ע הראשונה) ופרשנים אמיתיים, שחקני עבר ומאמנים מוכנים להמר על חיפה. צ'סנה מאלדיני הגדול, מאמן נבחרת איטליה בעבר, נתן סיכויים טובים לחיפה מול ליבורנו בטור אישי שפרסם ביום המשחק ב- ynet . הוא לא דיפלומט, לא עמדו עם אקדח ליד רקתו ואיימו שיכתוב, הוא זכר את הניצחון הגדול בפארמה ב- 93' כי הפסדים כאלה זוכרים. הניתוח שלו היה מקצועי נטו, חסר חיסול חשבונות אישי, ומסתבר שההופעה החיפנית המצוינת אישרה כל תג ותו בטורו. בניגוד לכמה ישראלים שפלטו "שאפו" רפה ונמלטו לפינה כדי להמתין לימים טובים יותר, מבחינתם.
כדורגל נקי
בעשר הדקות הראשונות לא קל היה לראות את שחקני חיפה נתקלים ב"חומות איטלקיות" ולא מצליחים להעביר את הכדור מעבר לקו האמצע. הנוקשות האיטלקית שבארץ כבר הייתה זוכה לכמה "צהובים" עם איום של "אדום" לא ריגשה את השופט ההולנדי (מצוין עד לרגע בו לא שרק לפנדל). זה קרה לחיפה בכל משחק באירופה ושחקניה התאימו עצמם לזירה. מול פרטיזן חיפה ספגה כרטיס צהוב אחד (לעומת חמישה של הסרבים), גם נגד ליבורנו יכלה לסיים עם אפס לולא 'שיחות מיותרות' של בוקולי וקייסי. עובדות אלה ( 16 צהובים) מול המציאות בארץ (23 ב- 9 משחקים) מלמדות שאם נותנים לחיפה לשחק, נוקשה או לא, אין לה בעיה מיוחדת. גם טור ההרחקות בארץ (אפס) לא מפתיע את החיפנים היודעים להתנהג כרומאים ברומא. הצצה קלה למשחקים אחרים, בהם המחויבות קטנה יותר, מגלה עובדות שונות: מאור מליקסון הורחק במשחק אימון מול גנט הבלגית, גוסטבו בוקולי הורחק במשחק מופסק נגד פ.צ. בריסל, שלומי ארבייטמן ראה אדום בגביע הטוטו בנתניה וכמוהו אלן מסודי מול הפועל פתח-תקווה, גם בגביע הטוטו. חומר למחשבה.
כולם מביטים בדאגה לעבר ינואר
עד היום נהניתם מפרפראות, ניחושים פראיים והזיות לגבי מה יקרה בחודש ינואר הקרוב בו נפתח חלון ההעברות. מה יקרה ? רק צמרת המועדון תחליט. הנשיא שחר, סגנו עוזי מור, המאמן רוני לוי- אלה תמיד החליטו מי יישאר ומי יילך. אני תמיד מתפעם מחדש מהמצאה "הכי גדולה" של האנושות. לא טלוויזיה, לא מחשב, לא טיסות לירח- פרחים מפלסטיק !! אלמלא הפרחים מפלסטיק, במכבי חיפה היו צריכים לרכוש חממת פרחים כדי שתספיק לגדל פרחים אמיתיים להיפרד. מכאלה שסתמו עליהם את הגולל. למי ה"פרשנים" לא קנו כרטיסים בכיוון אחד ? לדוידוביץ' סידרו ויזה לצ'כיה, לבוקולי ויזה לאיטליה, לקולאוטי קבוצות כחול על שפת הים, רפאלוב באיטליה, ארבייטמן ברוסיה, קטן בטורקיה, קינן ברוסיה, אנדרסון לברזיל, אולארה לצ'ילה ואם שכחתי מאן-דהוא, סליחה. כל "מבוקש" בימים אלה סתם מטריד את המשטרה העסוקה ממילא. עכשיו אלן מסודי בכותרות, מחר יחליטו שאנדרסון ודירסאו לא יכולים לשחק יחד (מי יחליט ? "ילדי הפרחים") ובקיצור, כמו ששחר נוהג לומר: "אני קורא על השינויים בכותרות וככה לומד מה נעשה אצלי בקבוצה... והוא מתלוצץ. הנשיא ומאמנו אינם פראיירים. מהרגע שהקבוצה עברה לרשותו, ה"רחוב" הפסיק להשפיע במכבי חיפה. והיו ימים אפלים בעבר. לא במקרה כל זר שמגיע לחיפה נבחן תחת זכוכית מגדלת. לפעמים לא מצליח. אהבתי לקרוא היום באתר הרשמי של צ'לסי את דבריו של אנדריי שבצ'נקו, החלוץ האימתני שנרכש הקיץ ממילאן ועדיין לא מספק את הסחורה, בקושי רואה הרכב. אנדריי מודה שהוא מחוייב למועדון ושטרם נתן לו את מה שהוא צריך. "ישנם ימים טובים יותר וטובים פחות" הוא מודה והחלוץ המצוין יכול להודות שהגיע לצ'לסי ולא לקבוצה ישראלית. פה היו חותכים אותו בכל מושב חבובות ואלמלא מקצוענים כשחר ורוני לוי, מי היה מגן עליו ? עדיין לא שכחתי מה עשו לרוברטו בתחילת דרכו. "שחקן חילוש" כינו אותו וסבתא שלי ז"ל הייתה ודאי אומרת באידיש: חלושעס, משמע להתעלף ממנו. כמו אמיליה, שוער ליבורנו. גיבור גדול, חשב שרק הוא יודע לנגוח...
מעייף לחזור על רשימת השמות הארוכה שהגיעה לחיפה, זכתה ל"מקלחות פומביות" שהתייבשו מהר מאוד. קלשצ'נקו היה נמוך מדי, רוסו שובב מדי, פראליה חלוד מדי, יעקובו צעיר מדי, מיכאלסקי כבד מדי, דירסאו עצבני מדי, אולארה איטי מדי ו... להמשיך או מספיק להרגיז ? חלון ההעברות בינואר יכול להיפתח ולהיסגר רק כאשר יעקב שחר יחליט להוציא את המפתחות מכיסו. לא דקה לפני כן. אם שמתם לב, לשחר ורוני לוי אין זמן וחשק להגיב מה יקרה בינואר. מה לדעתכם יקרה בינואר כאשר מכבי חיפה צריכה לשחק בפברואר בגביע אירופה ? לא צריך להיות מגדת עתידות או קוראת בקפה כדי להבין שהאנשים הקובעים יודעים בדיוק מה יקרה בינואר. ואל תביאו לדוגמא את אלון מזרחי שבצעד חסר אחריות התעקש לברוח לניס בינואר 99' והשאיר את חיפה ללא חלוץ. הוא לא דוגמא לכלום. אל דאגה, אוהדי חיפה בידיים טובות, טובות לפסגות חדשות גם באירופה.
