בתת ההכרה, עדיין פה ושם נוטים להשמיט את שם העיר משם המועדון. עד לפני עשרים שנים פלוס, אמרו מכבי והתכוונו למכבי תל-אביב. ככה הכריחו אותנו, החיפנים, לחשוב. היום זמנים חדשים. מכבי זה מכבי חיפה, רק מכבי חיפה, ולא יעזרו סאלטות ופילק-פלאקים באוויר. מי שמנסה לשכתב את ההווה אינו אלא משיח שקר. כל הניסיונות להפיח רוח חיים ב"בלון השנאה" בין שני המועדונים, שלעתים תפח לגדלים מפלצתיים ומפחידים, נועד מראש לכישלון חרוץ. עידן השחקנים שעודדו פרובוקציות, חלף מהעולם. כולם חברים של כולם, מהנבחרת, מהבילויים והיריבות מתחילה ומסתיימת ברגע שעולים ויורדים מהמגרש בתום תשעים דקות. וחוץ מזה, למכבי ת"א אין סיבה לכעוס על החיפנים העדיפים. בזכותם הם זכו באליפות אחת שלא הגיעה להם (2003) ובשני גביעים (1987 ו- 2002 בפנדלים).
משעשע להציץ היום לנבכי העבר ולראות את שני "מציתי האש" הראשיים, החיפני ברוך ממן וה"צהוב" מוטי איווניר, ערב מפגש ביניהם. אחל'ה "בומבות" לגזברים כי ההצהרות הלוחמניות הביאו המון קהל משולהב. היום, רעש וצילצולים. תנו למחנות מקום בצמרת וגם עם מדורות ל"ג בעומר, כמו בימי בר-כוכבא, בלומפילד מלא מפה לפה. לפחות השחקנים מכבדים האחד את השני. ג'ובני רוסו מודה שמכבי חיפה טובה מקבוצתו- ואיש לא יקום ויסתור את דבריו, ובחיפה של אחרי פרטיזן עסוקים בניסיון להמשיך את המומנטום אותו החלו בניצחון הדחוק על הפועל פתח-תקווה. מכסימום , אחרי "חקירות ועינויים במרתפי השב"כ תוציאו הודאה: "הולך להיות משחק קשה וחשוב". איך אמר הנשיא יעקב שחר אחרי פרטיזן: גם המשחק מול הכח היה חשוב. ל"ירוקים" חסרות ארבע נקודות מהמפגשים מול הכח ומכבי הרצליה, ומי שטורח להפסיד אותן, חייב להחזיר אותן במקום אחר.
הניצחון החיפני על פרטיזן לא יוצר פייבוריטיות אוטומטית על מכבי תל-אביב. נכון, יתרון הביתיות ניטל ממכבי תל-אביב, אחרי שחיפה הפכה את בלומפילד ל"ביתה השני". אחרי שתי הופעות מול אוקזר ופרטיזן ובליגה מול ה"אדומים" ( הנה לכם דוגמא של קבוצה שגם מבלי לציין את שמה, יודעים שמדובר בהפועל ת"א. כי ...אין עוד מישהי אחרת שלובשת אדום בליגת העל), חיפה של רוני לוי חוזרת למקום בו התקבצו 30 אלף מאוהדיה. גם במוצאי ראשון יהיה "מפוצץ", לא רעש כמו ב"אייברוקס" של רינג'רס או אנפילד אבל מספיק כדי להכניס את שחקני שתי הקבוצות לאטרף ספורטיבי.
אחרי תוצאות התיקו מול הכח ומכבי הרצליה, וההפסדים למכבי נתניה ולהפועל תל-אביב, חיפה תנסה להפגין את כוחה גם בליגה. צחוק בצד, קבוצה עם עוצמה כזאת אינה יכולה ולא רוצה לזגזג ביכולתה. אולי אוהדי הקבוצה בשנות ה- 50 יכולים להיזכר במשחקים בהם חיפה ניצחה בשבת אחת 0:4 את האלופה וכעבור שבוע הפסידה לאחרונה בטבלה. כמו ההצהרות הבומבסטיות, כך חיפה שינתה את פניה, ועד שהעניינים מתחברים לוקח זמן. הרבה יותר זמן מאשר לאיש תקשורת לשנות את דיעותיו (ע"ע חבייאר אנדרסון). חוסר היציבות גורם למאמן רוני לוי לעבוד שעות נוספות ול"שפוך עוד דבק" לתוך תבנית הקבוצה החדשה שיצק. התיקו בטדי, שלושה ימים אחרי ההופעה בסקוטלנד, שלל את הטיעון שחיפה תגיע עייפה לבלומפילד. הפצועים סובלים בשקט אך מי שחשב שחיפה תתפרק, בגלל חסרון של שחקן זה או אחר, טעה. רוני לוי לא סחט דמעות כאשר נמסר לו שדירסאו פצוע, בדיוק כפי שפרנק רייקרד של ברצלונה, אינו נכנס למרה שחורה עקב היעדרם הממושך של חלוציו, אטו ומאסי. כל מאמן וצרותיו, כל מאמן ואמונתו בשחקנים.
מכבי תל-אביב מגיעה למשחק במצב הכי טוב שיכול להיות. אחרי ארבעה ניצחונות רצופים היא מקדימה את חיפה וזאת תופעה שבתל-אביב מנסים להיזכר מתי זה קרה בפעם האחרונה. תזכורת: ב- 10 בינואר 2004 (כן, כן, כמעט שלוש שנים ברציפות) מכבי חיפה הפסידה בבית 2:0 ל...הפועל פתח-תקווה וה"צהובים" קפצו על המציאה (מחזור 15) לשבוע אחד בלבד. מאז ראו רק את הפרסומת על גב החולצות הירוקות. כתוב קופת חולים מכבי? אולי חיפשו תרופה ולא מצאו. בעונה הראשונה שלו במכבי (לא לשכוח, מכבי זה תמיד חיפה) רוני לוי עדיין לא גרס את הליגה כמו בשנתיים לאחר מכן. באו כל מיני 'טרמפיסטים' והשתלטו לרגע על כורסת הפסגה עד שחיפה תפסה את הפיקוד. במדינות בהן מתבצעות הפיכות צבאיות משתמשים בלשון "כוחות הממשלה השתלטו על המורדים".
זה יהיה משחק עם הרבה פיקנטריה. מלבד מאבק בין מכבי למכבי תל-אביב ששיחקו זו מול זו 115 פעמים, כולן בליגת העל ולת"א יתרון גדול בזכות שליטתה בכדורגל הישראלי בשנות החמישים, השישים והשבעים. ת"א ניצחה 47 פעמים, חיפה רק 35 ו- 33 משחקים הסתיימו בתיקו. מאזן השערים מלמד על המהפכה שמכבי חוללה בעשרים השנים האחרונות. העשירייה והמון חמישיות, רביעיות ושלישיות שנחתו ברשת ת"א צמצמו את הפרש השערים עד ליתרון 153-166 לזכות ת"א. האחרונה היא הקבוצה שכבשה לרשת חיפה את מספר השערים הגבוה שזו ספגה מקבוצות בליגה הראשונה. יהיה גם מעניין לראות את רוני לוי מול אלי כהן, מאמן מכבי ת"א. למי שהספיק לשכוח, רוני היה עוזרו של כהן בעונת 1999/00 והאחרון, שהתפטר בשלהי העונה עקב סדרת כישלונות רצופה שמנעה מחיפה אליפות בטוחה, ודאי לא חלם שיבוא יום והוא (עם תואר אליפות אחד) יפגוש במאמן מספר אחת כיום בישראל (עם שלושה תארים ועוד). נציגי שני השמות הכי לוהטים בספר הטלפונים, ירצו מן הסתם לנצח ולא רק עבור הנקודות. המאזן של חיפה עם רוני לוי מול קבוצתו של כהן: ארבעה ניצחונות לחיפה, חמישה ניצחונות לת"א (ארבע פעמים 0:1) ותיקו בסיום העונה הקודמת.
ג'ובני רוסו מול מכבי חיפה מעניין? קצת. בדרך כלל, העברת שחקנים ממכבי לתל-אביב הפכה לחד-סיטרית. מחיפה עברו ישירות ל"אחותה הבוגרת" (בת 101 לעומת 93 של חיפה...) שחקנים רבים וביניהם זכריה בן-צבי (לעונה אחת בשנות החמישים), ניר קלינגר, השוערים עמנואל שוורץ וחיים לוין, אלון מזרחי, מרקו בלבול, ג'ובני רוסו ואחרים שהגיעו ב'דרך בורמה'. בדרך ההפוכה רק בוני גינצבורג בולט. היום, כשמבינים שאי אפשר לקשור את מכבי של הליגה לזו של אירופה, מה שדי מבלבל את ה"מרגלים" שנשלחים לארץ, עדיין הכל תלוי ברגלי שחקני האלופה. אין כאן עניין של עדיפות על הנייר. מושג שמעשית שבק חיים ותיאורטית נותר נחלתם של אלה המתעלמים מהשינויים בכדורגל העולמי והמקומי. לא כל הנוצץ זהב.
