* 17 באוגוסט ניצחון חוץ בלוכסמבורג על דידלאנג' 0:1 * 21 באוגוסט הפסד לבני יהודה בגביע הטוטו 2:3 * 28 באוגוסט ניצחון ליגה על בית"ר ירושלים בטדי 2:3 * 1 בספטמבר ניצחון בית בגומלין מול דידלאנג' 1:6 * 4 בספטמבר ניצחון ליגה על מכבי הרצליה 0:1 * 11 בספטמבר תיקו 0:0 בליגה מול הפועל חיפה * 15 בספטמבר הפסד במוסקבה לטורפדו בגביע המחזיקות 1:0 * 18 בספטמבר ניצחון ליגה על צפרירים חולון 0:5 * 22 בספטמבר משחק חוץ ברומניה עם נבחרת ישראל- חיפה שלחה את השוער רפי כהן, אלון חזן, אלון חרזי, משה גלאם, רוני לוי, אלון מזרחי, ראובן עטר ואיל ברקוביץ. * 28 בספטמבר ניצחון 1:3 על טורפדו בגומלין בגביע אירופה * 2 באוקטובר ניצחון ליגה בבלומפילד על הפועל תל-אביב 0:1 * 5 באוקטובר נבחרת ישראל שיחקה בקפריסין- חיפה שיגרה את אלון חרזי, אלון חזן, איל ברקוביץ, ראובן עטר, רפי כהן ומשה גלאם * 9 באוקטובר הפסד 3:0 בגביע הטוטו להפועל חיפה * 13 באוקטובר נבחרת ישראל מנצחת בפריס את צרפת 2:3 ושישה שחקנים ממכבי חיפה שותפים לניצחון: אלון חרזי, משה גלאם, רוני לוי, אלון חזן, ראובן עטר ואיל ברקוביץ * 16 באוקטובר ניצחון ליגה מוחץ על מכבי פתח תקווה 0:4 * 20 באוקטובר הפסד ביתי בגביע המחזיקות לפארמה האיטלקית 1:0 * 23 באוקטובר ניצחון ליגה על הפועל פתח תקווה 1:3 * 30 באוקטובר ניצחון ליגה מול הפועל באר שבע 1:2 * 3 בנובמבר ניצחון מדהים בפארמה 0:1 אחרי 120 דקות * 6 בנובמבר תיקו 1:1 נגד הפועל כפר סבא בליגה
רוני לוי ואלון חרזי כבר היו בסרט הזה
איך נראה לכם התפריט דלעיל ? קשה ? קל ? מעיק ? מזיק ? מפריע לזכות באליפות בגלל העומס על השחקנים או סתם טיול של שבת אחר הצהריים ? לא כדאי לאמץ את הזיכרון. את המסלול המוזכר עברו, מה זה עברו, טסו שחקני מכבי חיפה בעונת 93/94. בתוך חודש וחצי רוב שחקני הקבוצה הבכירים שיחקו ב- 20 משחקי ליגה, גביע אירופה, גביע הטוטו ונבחרת ישראל ובסופו של עונה אף זכו באליפות ללא הפסד אחד ובליגה הכי ארוכה שהייתה אי פעם בישראל- 39 מחזורים !! (הייתה ליגה ארוכה יותר בת 60 משחקים אך היא השתרעה על פני שתי עונות בעקבות מלחמת ששת הימים). לא במקרה הוזכרה העונה הנפלאה הזאת ולא במקרה היא זיכתה את שחקניה בתואר הוירטואלי של "הקבוצה הכי טובה ששיחקה אי פעם בישראל". היו ניסיונות ל'גרד' כל מיני עונות של קבוצות אחרות, ניסיונות שבטלו בשישים מול הירוקה מודל 94'.
מאמן מכבי בהווה ואז מהברגים החשובים בהרכבה, רוני לוי ו"חצי הקפטן", אלון חרזי הנצחי היו בסרט הזה ויצאו ממנו בשלום. לא סתם בשלום, עם הישג שלעולם לא ישוחזר. עונה שלמה בלי להפסיד ועוד 39 מחזורים? הזוי לכאורה. האם חיפה הנוכחית אותה מאמן רוני לוי מסוגלת לעמוד במעמסה המצפה לה? אם תשאלו את הטבלה דאז, היא לא משקרת וגם אין לה סיבה. לא בכל עונה רשומים בקרביה 95 נקודות ו- 97 שערי זכות. צ'ופר נדיר. אם תשאלו את רוני לוי איך החבר'ה הצליחו לא לקרוס, אין לו בעיה לענות כי לדבריו, גם היום חיפה שלו אינה מועמדת להתמוטטות עקב ארבעת המשחקים הקרובים בעשרת הימים הבאים: " לפעמים יש תקופות בחיים שדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר. מעבר למצבת השחקנים שהציגה שחקנים איכותיים, דינמיקה קבוצתית מצוינת, היו בקבוצה הרבה שחקנים עם מנהיגות יוצאת דופן. ראובן עטר הבין משחק, כמוהו ברקוביץ, חזן שהיה מין מאמן במגרש, הרבה לפני שחשב על קריירה דומה באשדוד, רומן פץ כיוון מאחור וגם אני חילקתי לשחקנים, לא בדיוק הוראות אלא הנחיות. היינו כמו מאמנים במגרש".
אם מביטים על ההרכב הנוכחי, אין לחיפה במה להתבייש. אלון חרזי, אדורם קייסי, ניר דוידוביץ, חבייאר דירסאו, יניב קטן, גוסטבו בוקולי ואפילו דקל קינן סוג של מנהיג. כל דור ומנהיגיו. לרוני לוי אין בכלל ספק, גם אחרי משחק פחות טוב מול הפועל פ"ת, ש" אם קיימים כל כך הרבה מנהיגים בפוטנציה, אין סיכוי שחיפה תאבד שליטה ולא תמשיך להיות גורם לאליפות. אם הייתי צריך לבחור בין פגרה ארוכה כמו שנכפתה עלינו לבין שני משחקים בשבוע, ללא ספק ובלי להיוועץ בשחקנים, כולם היו מדברים כמוני. לפני שתים עשרה שנים חשבנו ממשחק למשחק, וכך גם הפעם. טעות לחשוב על מכבי ת"א מבלי להבין שמצפה לנו פרטיזן, ולא פחות חשוב לנצח ביום ראשון בבלומפילד ולהמתין לליבורנו. זו מלכודת שרבים נוטים ליפול לתוכה. אנחנו עם היד על הדופק. השחקנים שלנו עושים את הכל כדי שהסוויץ' בין אירופה לליגה לא יהפוך לתהום ממשית. עובדה, אחרי המחזור הקודם, צ'לסי וריאל מדריד הפסידו בליגה. לא מנחם אבל מוליך למסקנה מסוימת".
נכון לעכשיו, מכבי חיפה קיימה 30 משחקים. 8 בליגה, 5 באירופה, 4 בגביע הטוטו ו- 13 משחקי אימון מחייבים כי דרכם השחקנים אמורים היו לשפר את רמת משחקם. המספר הזה נראה "מפחיד" נוכח העובדה שלקבוצה נותרו עוד 25 משחקי ליגה, לפחות 6 משחקי גביע טוטו, צמד משחקים באירופה ולפחות משחק אחד בגביע. אם לא תהיינה הפתעות- חיפה עשויה להגיע ל- 70 משחקים (!). קולטים? מספר מדהים בכל קנה מידה. איך עוברים את ה"גיהנום" הזה ? רק שחקן אחד, אדורם קייסי, מסוגל לענות על השאלה הזאת. כי רק הוא שיחק בעונה אחת ב- 66 משחקים, זאת העונה שנקרע בין רצונו להופיע בכל המסגרות, כולל בבית האלופות ובנבחרת (עונת 2002/03). קייסי לא ביקש מיצחק שום, מאמן אותה עונה, לנוח והיו מקרים ששום ביקש לשלב את יוסי נגר הצעיר ונתקל בסירוב, ולא בגלל שהמגן הותיק חשש למקומו. התעקש לשחק. נקודה. בסופו של דבר, מכבי תל-אביב חתכה ראשונה את קו הסיום, בהפרש שערים אפסי, וחיפה יכלה להצטער שאיבדה תואר שהיה מונח בכיס. רוני לוי, אז מאמן קבוצת הנוער לא רואה בקייסי ושות' חסרי אחריות. אדרבא: " קשה למצוא שחקן שיגיד למאמן שלו שהוא עייף ושיחליף אותו. אין דבר כזה, כולם רוצים לשחק כל הזמן. הרצון לתת לקבוצה את המכסימום הוא מעבר לכל מחשבה הגיונית". בשולי הדברים, המאמן המצליח צודק. הבעיה ב- 2003 לא התמקדה בעומס, לא רק בו. חיפה איבדה את שני השחקנים הכי משמעותיים בהרכבה. יעקובו איגביני נמכר לפורטסמות' בחלון ההעברות בינואר וריימונדס ז'וטאוטאס, המנוע האנושי נפצע קשה במשחק הניצחון על מנצ'סטר יונייטד בו כבש שער שזכה ל"שער המחזור" בבית האלופות. ללא שני אלה, העומס הפך שולי כי קשה היה למצוא להם מחליפים. העובדה שחיפה משכה עד סיום העונה והייתה רחוקה מרחק שערה מהאליפות, מלמדת על עוצמתה באותה עונה. רוני לוי לא ידבר רעה על מאמן אחר, אך ברור היה אז שאילו הנהיג יצחק שום רוטציה מתוכננת, אפשר והייתה מחפה על חסרונם של הברגים החשובים שהוצאו מהמכונה המשומנת.
באותה עונה חיפה שיחקה מחוץ לישראל. מלבד מחנה האימונים הטרום עונתי, היה עליה לשחק לא פחות, ושימו לב היטב, לא פחות מ- 12 משחקי חוץ באירופה ( פעמיים מול בלשינה בלארוס, פעמיים מול גראץ, פעמיים מול מנצ'סטר יונייטד, פעמיים מול אולימפיאקוס, פעמיים מול לברקוזן ופעמיים מול א.א.ק אתונה בגביע אופ"א). לאלה תוסיפו 3 משחקי חוץ של הנבחרת מול לוכסמבורג, מלטה ומקדוניה והרי לכם 16 נסיעות לחו"ל. לא ייאמן כי יסופר, חבילת תיור שמעולם לא הייתה לקבוצה ישראלית. מלבד קייסי, לחרזי, בנאדו ואחרים היו למעלה מ- 50 משחקים רשמיים בעונה. מדהים.
עונה שלישית הראויה להיכלל ב"עונות הטירוף" היא העונה בה חיפה הפסידה את הכתר להפועל חיפה (98/99) וגם את המקום השני, למכבי תל-אביב. גם בעונה זו, למרות הטיסות הרבות וההופעות המצוינות באירופה (חיפה הגיעה עד לשלב רבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע), חניכיו של דושאן אוהרין, המאמן הצ'כי הסימפטי, יכלו להמשיך להתמודד עד הסוף. הופעתו של ה"מורה לגיאוגרפיה" ( "אני רוצה לשחק בספרד או באירופה") במשרדיו של הנשיא יעקב שחר והדרישה האולטימטיבית לקבל שחרור לקבוצת ניס הצרפתית, טרפה ללמכבי חיפה את כל הקלפים. לא נותר לה מספיק זמן למצוא לו מחליף והיא נאלצה לרפד את התקפתה בשני חלוצים, אחד שרצה ולא יכול (רונן חרזי) ואחד שלא רצה ולא יכול ( האלבני ויקטור פאצ'ה שנשלף בלית ברירה מהפועל ירושלים). האימפרוביזציה עלתה לשני הצדדים ביוקר. ה"ירוקה" איבדה גובה בליגה בגלל חוסר מחץ בהתקפה ובאירופה, החמיצה הזדמנות בלתי חוזרת ( אולי רוני לוי יתקן...) להגיע לחצי גמר גביע אירופה. תופסים? חצי גמר גביע אירופה !
חזרה לעונה הנוכחית. איש בחיפה אינו משלה את עצמו שעם 50 אחוזי הצלחה ניתן להגיע רחוק. הגדולה של הקבוצה שכולם, מכף רגל ועד ראש, מבינים את הבעיה ומנסים לשפר אותה תוך כדי התמודדות במספר חזיתות. לרוני לוי כבר יש את המרשם להמשך הדרך: " הרוטציה כבר קיימת למעשה ואיש לא יתפלא אם במשחק כזה או אחר, ישחק מישהו שרק אני מתכנן שישחק. יש לי עוד 6-7 שחקנים, ולא קוטלי קנים, שמסוגלים להחליף כל שחקן בהרכב הראשון. אני לא מנסה לדחוף בכוח והחילופים יתבצעו בהתאם למצב. בלי פאניקה, עם תכנון מוקדם והערכה שניתן להגיע לרף שהצבנו לעצמנו בתחילת העונה, למרות הפתיחה הצולעת". להתראות בבלומפילד, קודם ביום חמישי (מול פרטיזן) וכעבור שלושה ימים מול מכבי תל-אביב. זאת מכבי חיפה האמיתית- תמלא פעמיים את היציעים ביפו.
