63,439 באולד טראפורד, 40000 באנפילד, 40000 בליסבון, 30000 בפריס, 24000 בולנסיה- איפה בדיוק "פחד הבמה" המשתק עליו מרבים לדבר השבוע, ערב משחקה של מכבי חיפה בטדי, מול המוליכה בית"ר ירושלים. ממילא, מלאי הכרטיסים אזל, וזאת תעודת הכבוד הראשונה המוענקת למחנות שני האוהדים. לפחות הפעם לא יזכירו לנו שבאנגליה או ספרד כל הכרטיסים SOLD לפני המשחק. כל השאר שייך להיסטריה סביב המשחק שמטבע הדברים מעורר התעניינות מאחר ומדובר באלופה 'נצחית' ובבית"ר שמנסה להחזיק צלחת אחרי שמונה שנים שרק הרימה מבט צפונה וראתה אותנו כאן חוגגים, חוגגים, חוגגים, חוגגים ו...חוגגים.
לפי מספר האוהדים החיפנים המגיעים למשחקי הבית, לא בדיוק רואים שקבוצתם זכתה בחמש אליפויות בשש השנים האחרונות. בתחילת השבוע קראתי בדיחה טובה, פרי עטו של פרשן מוכר (רמז: הקרחת שלו מזכירה את זו של אלן מסודי...) ולטענתו, שימו לב, האוהדים מדירים רגלם מהמשחקים הביתיים בגלל... התנאים באצטדיון קריית-אליעזר. כן, מותר לחייך, לצחוק ואם מישהו בסביבתכם לא מבין, דגדגו אותו. תשע אליפויות שהם מילאו את היציעים מבלי לשים לב אם יש מקום להטיל מימיהם או לא, ובום, טראח, בוקר אחד הם קמו ואמרו: לא עוד. לא דובים ולא יער.
עכשיו באמת הראש בירושלים ולא כפי שניסו לצייר שחיפה לא תיטיב לשחק ב"אייברוקס" בגלל משחק הליגה. טדי לא מפחיד את חיפה, כשם שאנפילד, אייברוקס ושאר המגרשים לא הפחידו. חיפה באה לשחק, לנצח ולהוכיח שהספידו אותה מוקדם יותר. מזכירים שחיפה לא ניצחה בירושלים בשלוש העונות האחרונות, ולמרות זאת זכתה באליפות- יש קופצים על ההצעה שלא תיקח אליפות בתמורה לניצחון בטדי? כמובן שלא. אלף, כי העובדות אינן נכונות וחיפה עם רוני לוי כבר ניצחה שם פעמיים (גם בעונה שעברה), בית, כל משחק לגופו. תמיד המשחקים בין חיפה לירושלים היו מדהימים, ללא קשר למעמד, לרמה או לכבוד. כל כך הרבה 2:3 והשיא כמובן לפני שלוש שנים ב- 3:4 הפנטסטי של חיפה שחוללה מהפך ענקי (המחליף רפי כהן כבש שלושער ברבע השעה האחרונה) ואז, חיפה של שום...לא זכתה באליפות.
השנה, היריבות בין השתיים הוקצנה, בעיקר ביציעים, מאחר והירושלמים המוכנים להישבע ש"חיפה היא הקבוצה השנייה אותה אנו אוהדים" מבינים שהזמן חולף ועדיין לא זוכרים את סגנו של בר-כוכבא. הם רוצים להיות בר-כוכבא בכבודו ובעצמו, ומספרי האוהדים מדברים בעד עצמם. בעבר, כבר היו 20,000 צופים במשחק בטדי, כאשר גרנט אימן בחיפה ואלי גוטמן בירושלים. מה"שחמט" יצאנו עם 0:0 מזעזע ומשמים. שלא יספרו לכם מעשיות, חיפה לא מגיעה לירושלים כאנדרדוג. אולי נוח להציגה ככזאת, המציאות שונה. אמנם, מצבה בטבלה אינו מזהיר, בעיקר נוכח היכולת ה"רזה" שהיא מפגינה לעומת המפגנים באירופה, אך לא חכם להיתפס לפאניקה. אם לחיפה יהיו שלוש נקודות נוספות מהמשחק החסר מול בני-יהודה תמצאו אותה נקודה פחות מהמקום השני. לדבר על ה"ירוקים" של רוני לוי במושגים של תחתית- מצחיק. אין הגדרה אחרת. עוד מעט יתחילו לומר שהם לא "בנויים למשחקי תחתית" ואז (אחל'ה דאחקות) יזכירו שמשומר, קינן, מגרלשווילי, סואן, גזל ואחרים דווקא היו, גם היו. אין סוף לדימיון פורה.
ברור כשמש שחיפה תעשה הכל כדי לנצח בטדי. אין לה כלים לשחק על תיקו, החל מהדקה הראשונה, אין לה מאמן שדוגל בכך ואין לה מסורת המחזקת סגנון דוחה שכזה. למה שתפחד מטדי אם לא עשתה זאת בליברפול, גלזגו ומקומות אחרים. לתוצאות שהושגו שם אין משמעות לצורך ההשוואה. כמו שכתוב בפרסומות, להמחשה בלבד. ההפרש הבלתי צפוי שהתהווה כרגע, שמונה נקודות, הוא שיוצר את הפאניקה בכל אתר ואתר, תרתי משמע. יש כבר מי שמלהיב, ולא לשם קידום מכירת הכרטיסים. SOLD כבר אמרנו ? מעבר לנקודות, רבים וטובים מתמקדים במספר נקודות ציון, אפילו חשובות: א. האם מכבי חיפה מסוגלת לסגור חודש בלי ניצחונות בליגה והמחמירים ישאלו: זקני חיפה לא זוכרים...- לא צריך להיות בן יותר משלוש כדי לזכור שבעידן הנפלא של רוני לוי, בכל עונה היו שלושה משחקים בהם הקבוצה לא ניצחה. בעונת 03/04 (מחזורים 7-9) 04/05 (מחזורים 29-31) ואשתקד במחזורים 23-25. ב. מי מהמאמנים מוצלח יותר ? - לא פייר, לרוני לוי שלוש אליפויות בגיל 40 ולעמיתו בן ה- 53 רק כשחקן. אולי ניתן לגלוש למשחק-שניים ביניהם. חיפה של רוני הביסה את אשדוד, אז קבוצתו של יוסי 0:6 ובגומלין חטפה 4:0 מאותה קבוצה. לפחות נתנחם בעובדה שלא יהיה 0:0 וזה באחריות מלאה. אילו המשחק היה נערך ב- 4.12 אולי. מדוע? כי שני המשחקים העקרים משערים שוחקו באותו יום (4 בדצמבר) בהפרש של ארבע שנים (2000 ו- 2004).
ג. נשארנו עם אריק בנאדו מול קולאוטי ומיכאל זנדברג נגד הקבוצה שהפכה אותו מעוד שחקן לכדורגלן איכותי ומשפיע. בנאדו כבר הספיק לשחק מול מכבי חיפה לפני 11-12 שנים כשעבר להשתפשף בירושלים ולא זכה עימה בכלום. בלם העבר מעולם לא ניצח את חיפה. שלושה הפסדים ותיקו. בארבעה משחקים, בית וחוץ, בית"ר ספגה 10 שערים. אותם הדברים לגבי מיכאל זנדברג. הוא עזב את הפועל פ"ת שלא הצליחה לנצח את חיפה למעלה מתריסר שנים. אחר כך, במדי האלופה ברור שלא. כעת תהיה לשניים הזדמנות חוזרת.
ניתן גם להיתלות במספרים היבשים. מעשרים המשחקים בטדי- חיפה ניצחה בתשעה, הפסידה בשישה וחמישה סיימה בתיקו. עם כל הכבוד לסטטיסטיקה, הפעם הדו-קרב שונה לחלוטין. בגלל השינוי הדרמטי בהרכבי שתי הקבוצות. את חיפה עזבו בנאדו, זנדברג ועידן טל- לבית"ר הגיעו שמעון גרשון, בנאדו, טוטו תמוז, פביאני ועוד כמה שמות. אין קשר למה שראינו בעונה שעברה. חיפה, ללא קשר לבית"ר כבר עם מינוס עשר נקודות לעומת העונה שעברה, ומי יודע מתי יקרה שוב שקבוצה מנצחת 11 משחקים ברציפות כפי שחיפה עשתה ? לרוני לוי יש כאב ראש רציני, לא פשוט. לרשותו יעמדו כל שחקני הסגל והוא חייב להחליט מי הכי פחות עייף. ה"תירוץ" הזה כבר לא נחלתם הבלעדית של הישראליות. אם מאמן אינטר מאשים את העייפות בתיקו 0:0 מול אודינזה, כנ"ל נשיא ליבורנו- מי אנחנו, אזובי הקיר, שנזלזל בכך? שתי הרבבות לא יתנו לחיפה להירדם בשמירה. היא גם לא זקוקה לעירנותם כדי לשמור על עירנותה היא. בפעם האחרונה שצמידות כזאת למשחק גביע אירופה התרחשה, חיפה שילמה ביוקר- אולי באליפות החסרה להשלמת רצף של שישה תארים. חזרה מקפריסין השכנה עם ניצחון אדיר- 0:3 על מנצ'סטר יונייטד וקרסה בטדי 4:0. רק בגלל שהתעקשו שתשחק בגלל הטלוויזיה. זה למעשה המבחן האמיתי של חיפה. בית"ר עפה כבר בסיבוב המשחקים הראשון- חיפה מתעקשת לנהל מאבקים בכל הגזרות, אירופה, אליפות, גביע, גביע הטוטו. מרבה נכסים- מרבה צרות? במוצאי יום ראשון כולם יהיו חכמים יותר.
