ב- 24 במאי 1984 נראתה מכבי רמת-עמידר לאחרונה במדשאות קריית-אליעזר. באותה שנה, במחזור הנעילה, הגיעה הקבוצה הסימפטית על תקן של יורדת בפוטנציה כדי לנסות ולמנוע מהחיפנים את הכתר הראשון. בני עמידר לא היו פראיירים. הם הציבו אתגר של ממש בפני ה"ירוקים", נאבקו שווה בשווה ולקראת סיום המשחק אף סיכנו את שערו של השוער המנוח, אבי רן. הנגיחה של משה סלקטר, ממעוף הציפור, בדקה ה- 20 הייתה הפעם האחרונה שעמידר ביקרה במגרשי ליגת העל. שנה לאחר מכן, הוסיף שערו של זאהי ארמלי מסמר לארון היורדות של הכח רמת-גן שנפרדה בתיקו 2:2 ומאז לא שבה לליגה הראשונה.
עכשיו למתוח פס רחב על העבר כי מחר (שני) חיפה צפויה לפגוש שעטנז של שני המועדונים נגדם "אכלה קש" בעבר. נכון, היו בשני המועדונים שחקנים אחרים אבל לחיפה, גם עם עדיפות גדולה היה קשה. דוגמית: בעונת האליפות הראשונה (עם שלמה שרף כמאמן) חיפה הפסידה לעמידר בסיבוב הראשון 3:2!! חיפה והכח ר"ג שיחקו 34 פעמים, חיפה ניצחה ב- 12 והפסידה ב- 10 כאשר עוד תריסר מסתיימים בתיקו. גם הפרש השערים 34:37 לחיפה צמוד. מול עמידר המצב גרוע יותר. 8 פעמים נפגשו השתיים, חיפה ניצחה רק ב- 3 משחקים, הפסידה ב- 4 וסיימה אחד בתיקו. שימו לב להפרש השערים: 6:12 לטובת עמידר!!!
לקחו נקודות בגוב האריות
קבוצה שמחלצת תיקו בטדי ובפתח-תקווה מול מכבי (0:0) ראויה לתשומת לב מירבית, גם כאשר מולה מתייצבת גיבורת סוף השבוע שגברה במשחק מצוין על אוקזר. לא נעים להסתכל בטבלה ולראות את האלופה במקום התשיעי. אמת, חסרים לה שני משחקים שאם תנצח אותם היא תדורג במקום השלישי, כולם יודעים שנקודות הן כמו חלום, עד שהוא לא מתגשם לא מאמינים שהוא קיים. המצב בטבלה חוסך מרוני לוי להצביע בפני חניכיו על חשיבות המשחק. הוא גם לא יכול להשתמש בקלישאה "חזקים על חשבון החלשים" כי לפי שעה חיפה דווקא "חזקה על חזקים", ולראיה ההופעות המצוינות שלה בגביע אירופה, מול ליברפול, ליטקס, אוקזר והרגל נטויה.
ה"אויב" מספר אחת של מכבי חיפה, והלוואי עליה אויבים רבים כאלה בכל שנה- עומס המשחקים הכבד. לאיש לא היה ספק שההתפרסות בין שלל המטלות עלולה לפגוע. לרוני לוי יש די תוכניות מגירה. הוא היה בסביבה (מאמן קבוצת הנוער) כאשר יצחק שום, המאמן שהצליח באירופה, התעלם מהמונח "רוטציה" ובסוף העונה שילם על כך באובדן אליפות. מה היו אומרים היום אילו לחיפה היו שש אליפויות רצופות? ניר דוידוביץ, רפאל אולארה ואדורם קייסי- שלושת רבעי הגנה ושחקנים מנוסים, פצועים. לכולם יש מחליפים מצוינים. תום אל-מדון לא זקוק להמלצות, אלון חרזי מסוגל לשחק כבלם וחיים מגרלשווילי כבר הוכיח שאליפות אינה מילה מפחידה עבורו. תמיד יהיו כאלה שינסו להמעיט מערכם של ממלאי המקום, לרוני לוי אין זמן להתעסק ברכילויות והוא גם הכין עתודה מעולה. אל-מדון שוער נפלא באולימפית, חרזי בכלל לא מחליף אלא ממשיך להיות כלבויניק גם בגילו ומגרלשווילי, אלמלא היעדר תעודת חוגר כבר מזמן היה בנבחרת.
אין סיכוי ולו הקלוש שחיפה תזלזל בעולה החדשה. סוד גלוי הוא שחיפה מספקת, לפחות אחת לשנה, סנסציה ומפסידה לקבוצה 'אלמונית' והשנה אין די נקודות במאגר כדי לחלק מתנות. איך נאמר: "עניי עירך קודמים" וחיפה של הליגה עשירה במחמאות ובינתיים עניה בנקודות. המומנטום מהניצחון על אוקזר חייב להימשך, לא משנה מה יהיה ההרכב שיקבע שעה לפני המשחק (שני, 20.30). החיפנים גם חוזרים לקריית-אליעזר אחרי חודש וחצי שלא ביקרו בו- עוד סיבה לגעגועים לניצחון שלישי העונה ושמירה על מרחק עין מהפסגה. מבחינה אחת, טוב שהמשחק מול בני-יהודה נדחה ל- 21 בדצמבר, מזווית אחרת, המשחק הדחוי יחסר בכל פעם שחיפה תושיט יד לגעת בכורסא המלכותית.
מאוד מעניין יהיה גם לראות אם הניצחון המלהיב על אוקזר "יזיז לאוהדים" והם ימשיכו להבין את משמעות העידוד הבלתי פוסק. ירידה במספר הצופים כבר אינה מחלה בלעדית של קריית-אליעזר. למעט טדי, שם מבקשים ליטול מחיפה את הכתר וטבעי שמתלהבים, כל המגרשים נטולי אוהדים בכמות מספקת. אם משחק כמו הפועל תל-אביב מול מכבי חיפה מניב רבבת כניסות בשערי בלומפילד- זה הסיפור העצוב של הליגה. בחיפה רוצים לראות מדי משחק לפחות עשרת אלפים צופים. עד כה האוהדים לא איכזבו. באו 7000 מול אשדוד- מעולם לא היו יותר. לפני שנתיים כאשר שתי הקבוצות רצו לאליפות (טוב, לא להגזים, הלכו...) הגיעו 7000 בלבד והם הפסידו תצוגת תכלית ענקית של חיפה (0:6) שחיסלה את סיפור החלום לאחות הנמל התאומה. יום המשחק נוח, יש שידור רק בערוץ בתשלום, שעת המשחק קלאסית. בשעות כאלה הולכים להצגות ולקונצרטים, לא לפני. האם חיפה תיתן הצגה או קונצרט?- המפתחות בפנים, החבר'ה ירצו להתניע.
