"כבר שיחקנו במגרשים הרבה יותר מאיימים ולכן איננו נלחצים או מתרגשים". את המשפט המרגיע הזה השמיע אלון חרזי, הכדורגלן הכי מעוטר בכדורגל הישראלי ולא ערב היציאה לבלומפילד למשחק מול הפועל תל-אביב. לפני המשחק ב...אנפילד, מול ליברפול. יחי ההבדל הקטן. ככה, בלי שמינו אותה רשמית, הפכה מכבי חיפה ל"שר החוץ" של הכדורגל הישראלי, בארץ ומחוצה לה. לבד מארבעת משחקיה בגביע אירופה שנערכו בנכר, רק פעמיים שיחקה העונה בקריית-אליעזר. אחרי ההופעות בבלומפילד מול הפועל ת"א ואוקזר, יווצר מצב הזוי ברוח התקופה. בלומפילד הפך למגרש הביתי. צריך רק לקוות ששחקני חיפה יזכרו את הדרך לחדרי ההלבשה בקריית-אליעזר...
מצטער, זה לא משחק העונה הקלאסי. מכסימום טוב לכותרת שמנה. הרבה יותר מדויק לכנותו כמפגש בין האלופה למחזיקת הגביע או בין האלופה לסגניתה, עד כמה שניתן לראות בהפרש בין המקום הראשון לשני בהפרש בן 16 נקודות "משחק צדקה". עבור חיפה מדובר במשחק העונה השמיני ומצפים לה עוד 29 כאלה בליגה, ארבעה בגביע אירופה, לפחות ארבעה, ומי יודע כמה בגביע. והמשחק הזה חשוב מאין כמוהו, ולא בגלל היוקרה. נקודות, רבותי, זה המצרך המבוקש במיוחד כאשר שלושה מארבעת משחקי הליגה נערכים מחוץ לחיפה. נגד ליברפול לא היה משחק עונה? נגד ליטקס לובץ, היה משחק לפרוטוקול? גם שלושת משחקי הליגה הראשונים היו "משחקי עונה" בזעיר אנפין. בנתניה רצו לראות איך חיפה מתפקדת אחרי ליברפול, מול אשדוד התבוננו אם האלופה אינה במשבר אחרי נתניה ומול מכבי פ"ת רצו לבדוק אם הראש של השחקנים במשחק או בבולגריה, לקראת משחק הגומלין. אז מה בדיוק הוא "משחק העונה" ? האויב הגדול ביותר של החיפנים, הפגרה הארוכה שנכפתה עליהם. מאז הניצחונות על מכבי פתח-תקווה וליטקס, חלפו 16 ימים, זמן רב מדי שרוני לוי מקווה שלא קטע את המומנטום של קבוצתו. פה ושם היו מספר שחקנים פעילים כמו אדורם קייסי ורוברטו קולאוטי (90 דקות מול רוסיה), דקל קינן (180), תום אל-מדון(180), מאור מליקסון(60) וליאור רפאלוב (40) במשחקים ההרואים מול צרפת הצעירה. כל השאר התאמנו כרגיל ללא מתח משחקים. בשלב כזה של העונה, מעניין יהיה לראות כיצד חיפה תחדש את הליגה.
זאת גם הסיבה שלרוני לוי יש מספיק זמן לחשוב על...עייפות שחקניו. קצת משונה שאחרי 16 ימי פגרה כולם (חוץ ממנו) כבר מתעניינים כיצד קבוצתו תעמוד בעומס הצפוי לה (שבעה משחקים בעשרים ימים- הפועל ת"א, אוקזר, הכח, בני יהודה (דחוי), הרצליה, רינג'רס ובית"ר ירושלים) אתגר שמכבי חיפה כבר עמדה בו בעבר. סביר להניח שאחרי שלושת השבועות הבאים, כבר לא ישאלו את המאמן הצעיר מדוע ולמה הרכיב סגל שחקנים כל כך רחב, חלקם בינלאומיים היושבים כמחליפים וממתינים שיקראו להם. ולוי יקרא להם, ועוד איך...
מאזן לא רע בבלומפילד בעשרים השנים האחרונות
הפועל תל-אביב תנסה לחזור לדבוקת הטוענות לכתר, אחרי שלא הייתה שם זמן רב. שימו לב: בפעם האחרונה שה"אדומים" הקדימו את מכבי חיפה בטבלה זה היה במחזור ה- 31 בעונת 2002/03 וגם אז בהפרש שערים- הפועל היו במקום השני, חיפה במקום השלישי והיוצרות התחלפו בסיום, כאשר מכבי ת"א "גנבה" את התואר. מדובר ב- 101 מחזורים רצופים שחיפה שלטה ללא עוררין ובהפועל זוכרים, אולי מעדיפים לשכוח. חיפה אוהבת את בלומפילד. מאז "משחק העונה" האמיתי, האחד והיחיד, במחזור הסיום שבו חטפה הפועל לחיפה את התואר (0:1 משער של גילי לנדאו ב- 1986) החיפנים הפסידו שש פעמים נוספות ובכל המקרים על חודו של שער ובתוצאה זהה (1:0). לעומתם, ה"ירוקים" ניצחו ב- 13 משחקים בתקופה דומה ובתוצאות המאפיינות את הקבוצה בעלת ההתקפה הטובה ביותר מזה שנים רבות. היה 1:5 אחד וגם 1:4 ו- 2:4 ושלוש שלישיות. וכל זה כאשר עד 1986 ובמשך 24 שנים חיפה ניצחה רק פעם אחת (!) את הפועל במבצרו. אחל'ה מהפך בידידות בין חיפה לאצטדיון שראה אותה מנחת על כר הדשא שלו 14 פעמים, מפסידה 16 פעמים ומסיימת 13 משחקים בתיקו.
נתון נוסף, המעיד על המתח השורר במשחקים בין השתיים: בתריסר המפגשים האחרונים שבו הפועל ארח, התוצאה הכי גבוהה שנרשמה על הלוח האלקטרוני הייתה 1:2 ובשני המקרים חיפה ניצחה. השאר 0:1 (ארבע פעמים), 1:1 ו- 0:0 (שלוש). מתח היה, שערים פחות וזה מסביר את הפרש השערים הכללי של כל הזמנים מאז קום המדינה- רק 125:134 לזכות חיפה ב- 106 משחקים הגם שמאזן הניצחונות שלה (44) עדיף בהרבה על זה של ת"א (31) כשמספר זהה של תוצאות תיקו מלווה את השתיים. חיפה לא הצטיינה עד כה בהבאת יכולותיה לכיבוש שערים רבים (רק שלושה בליגה) לעומת הצלחותיה באירופה כשכבשה לפחות שער אחד בכל אחד מארבעת המשחקים. הכל יהיה במחזור החמישי בבלומפילד. רק לא משחק העונה. חיפה אוהבת לשמור את המונח הזה למשחקים מכריעים באמת, ובעיקר תנסה לנצח כדי שתהיה חלק ממנו. ואי אפשר לסיים ללא "רעידת האדמה" ביציעים. מאז ששמעון גרשון, הקפטן לשעבר, העניק ליניב קטן זר פרחים לרגל יציאתו לווסטהאם, משהו נשבר בעוינות רבת השנים בין מחנות האוהדים. ברגע שאלפי אוהדים באדום קמו והריעו לקטן, והוא החזיר להם בקידה, איבה ספורטיבית בת 42 שנים הגיעה לקצה. וגם זה משהו חדש שנוסף לרפרטואר העשיר שיהיה במשחק.
