לראות ולהאמין. בשעה שרבים מחטטים בפצעי הכדורגל הישראלי ומנסים למצוא בו רק מחלות, בא נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, וסילק לשעה קלה את נביאי הזעם המביטים לאחור. והוא מביט רק קדימה, כל הזמן קדימה, ומכניס לכדורגל הישראלי סטנדרטים שהאחרים יצטרכו לחקות. לא תהיה להם ברירה.
מי שמתקשה לטוס לחו"ל מסיבות שונות, ולא כל אחד יכול לחדור למתקני האימונים של הקבוצות הגדולות בעולם, יכול לחסוך לעצמו את מחיר הכרטיס, בתי המלון והאש"ל. אירופה כבר מזמן בחיפה, מהיום גם רואים, ממששים ומתפעלים ולא רק משער ב"ווליי" בקריית אליעזר או מהנפת צלחת אליפות. י ש א ל י פ ו ת !!! רק רגע, לפני שלא רואים את התמונות של המתקן החדש בכפר-גלים, לא לקפוץ. פנטסטיקו- אין הגדרה נכונה יותר. הקומפלקס הנפלא "מסבך" את שחקני מכבי חיפה. מסכנים, נשאר להם רק לשחק כדורגל, להשקיע ולנסות להביא את התנאים למגרש. איך אמר מוטי לובצקי, מגן שנות השישים?- "אם השחקנים יחזירו חמישים אחוז במגרש, אין סיבה לדאגה שיקחו לחיפה את האליפות".
בין הניצחון על אשדוד להתמודדות נגד הבולגרים, שלא ידעו על חנוכת המתקן החדש, אחרת ה"מרגל" שלהם שהתארח אצל איתמר צ'יזיק, היה חוזר לארצו ומספר שביקר באנגליה או ספרד. כך זה נראה בדיוק. חדר אירוח, חדרי הלבשה מפוארים כשלכל שחקן תא משלו לבגדים ומגירות לנעליים, חדר אוכל, חדרי טיפולים, ג'אקוזי, חדרים למאמנים, לטלוויזיה, עמדת אינטרנט, חדר אוכל ולא בקיצור- כל מה שחלמתם על כדורגל, הגיע לכאן, לכפר-גלים. משטח הדשא הנהדר שזכה לשבחים כבר לא יעמוד יתום עם רדת החשיכה. מערכת תאורה חדישה ומשוכללת תאפשר להתאמן ברציפות גם בלילה. השמש ספגה נוק-אאוט, זכותה לשקוע היכן ומתי שהיא רוצה. אפילו יעקב שחר התרגש, ולא הסתיר. חולצתו המשובצת, הירוקה אלא מה, דמתה לסמוקינג בטקס האוסקר. ברומא התנהג כרומאי- בכפר גלים כנשיא ירוק.
אחרי שהרב אבנר מלכה קבע את המזוזה במשקוף דלת הכניסה השקופה וברך את הנשיא והמועדון, שחר נשא נאום קצר: " השקענו כאן לב ואהבה וכל מה שנראה כאן הוא עבור הקבוצה שלנו שזוכה באליפות ועוד אליפות ועוד אליפות ותביא לנו גם השנה עוד אליפות. אנחנו לא מתרגשים שאופ"א שולחת אותנו לקצה העולם, עדיין לא הרחיקו אותנו מקריית אליעזר ונשאיר את התואר בבית. לא יעזור כלום, יש לנו את השחקנים הכי טובים, את המאמן הכי טוב וגם ההנהלה לא רעה...". והנשיא המשיך: " איתמר (צ'יזיק) אוהב לסמן כוכבים, אז ניתן לו לסמן עוד ועוד כוכבים". מאוחר יותר יאמר המנכ"ל, שהפך את המתקן ל'בייבי' שלו: " זה לא רק יום חג למכבי חיפה. כל הכדורגל הישראלי מרוויח, הפכנו מודל לחיקוי בתחומים רבים וכעת גם מתקן האימונים".
על רקע דברי הנוסטלגיה של יו"רים לשעבר או חוויות של שחקני עבר מלפני עשרים ושלושים שנה ( " התקלחנו עם צינור מים" " בעטנו לשערים בלי רשתות"), גזר הנשיא שחר את הסרט, ולא קשה לנחש שהיה בצבעי הלבן-ירוק, ושלח את מאות המוזמנים, רובם חברי "שער הזהב" להציץ היכן מושקע חלק מכספם. הם הביטו זה בזה, מלמלו "וואוו, אימפריה, אימפריה" וראו את העיניים הנוצצות. גם הם, אוהדים עשרים, שלושים וארבעים שנה, כבר חשבו שראו הכל. מתקן כמו בכפר-גלים תואם לתואר אליפות אחד אם לא יותר, ואין ההשוואה מלמדת שחיפה מוותרת ולו על בדל של תואר כזה או אחר.
שחר קרן מאושר, כך גם צ'יזיק שהסתובב כמו אבי הכלה, ודווקא האיש שאמור היה להתרגש הכי הרבה, נראה אדיש. ציון ביטון, שלושים ושמונה שנים פעיל בצכבי חיפה, המוהיקני האחרון מהנהלת האליפות הראשונה והאחראי על המתקנים לא הוזכר במקרה בנאומו של שחר. כל אחד ו"אהובתו". ביטון והמתקנים. תאומי סיאם, בלתי ניתנים להפרדה. מחוברים בראש, בלב ובבטן. המשקפיים הכהים הסתירו את הלחלוחית בזווית עיניו, עלינו הוא לא עבד: " אני מכיר את יענקל'ה כמו את כף ידי. הוא עושה רק את הכי טוב שאפשר, אין אצלו בינוניות. כשהייתי איתו כמה פעמים באירופה נהג לומר לי: "ציון, תסתכל טוב-טוב" וכבר אז ידעתי שלא ירחק היום וגם למכבי חיפה יהיה ארמון משלה. ישבנו המון, יענקל'ה ואיתמר וכל אחד הביא רעיונות. איתמר הוא המוח של המתקן הזה, מומחה מספר אחת ברעיונות, העיריה פספסה אותו וומכבי הרוויחה. תענוג לעקוב אחריו, למדתי ממנו המון".
ביטון אינו מוטרד כשהוא נשאל אם המנטליות הישראלית תבקר גם במתקן הנפלא, ה"בייבי" החדש שלו: " נשמור עליו בדם, יזע ודמעות. זה היה בצחוק, כי הרבה יותר קל עם מאמן כמו רוני לוי. אומרים שדרור קשטן קפדן ומשליט משמעת ברזל? אנשים אינם מבינים על מה הם מדברים. לרוני יש כבוד, לא רק לשחקנים, גם למתקנים. אם הוא מגיע למגרש הוא יודע בדיוק באיזה חצי אסור להתאמן. הבעיה תהיה בעוד דור, כשרוני יעזוב, נצטרך לדאוג שהמאמן הבא יקפיד גם כן...". דאגות נוסח ביטון.
ובערב שכזה, כאשר המועדון זוכה לבונבוניירה, ארנה לאימונים, לא נפקד מקומם של השחקנים. בשולי המגרש ניצבו להן, לבנות וכסופות, נוצצות ומצוחצחות למעלה מעשרים "הונדות" מהמודל החדש. לכל שחקן ספרה במגרש והוא גם לא יוכל להיפרד ממנה על הכביש. מוטבעת על שלט הזיהוי. הבכירים קיבלו, גם הצוות המקצועי, החיילים לא קופחו וכובדו בדגמים "כמעט חדשים" ואיש לא התלונן. רק מאור מליקסון שהתבדח ש"אני זקוק עדיין למלווה". מי שלא ראה את בוקולי קופץ על אנדרסון אחרי כיבוש שער המשווה מול ליברפול , קיבל שידור חוזר, רגע אחרי שקיבלו את המפתחות ל"הונדות". ילדים קטנים יותר רציניים מהם. ורק הנשיא שחר הסתובב בין שחקניו וביקש: חבר'ה, רק תיזהרו על הכביש... מקווה שיטוסו רק במגרשים..
