אף אחד לא שכוכח את המערכון המשובח של ה"גשש החיוור" שבו מצפים לבואו של העולה המיליון. ניצב לו עובד ניקיון (שייקה) והופך בעל כורחו למתורגמן ברוסית, מבלי שיבין ולו מילה אחת ממה שה"עולה" (פולי) מדבר. כשנשאל לבסוף איך הוא מבין את השפה ענה בציניות: "כולכם אותו הדבר, שואלים אותן השאלות ומקבלים אותן התשובות". המערכון המשעשע תפור ככפפה למידותיה של מכבי חיפה. מאז שהחלה להופיע במשחקי גביע אירופה השונים, אלופות, אופ"א ומחזיקות הגביע ז"ל, שחקני חיפה יצאו כבר 27 פעמים למשחקי חוץ ביבשת (לא כולל משחקי הבית שנערכו בגלות) ותמיד ענו בנחישות, ללא טיפת שחצנות: "אנחנו נוסעים לנצח, למרות שהיריב עדיף. במשחק אחד ניתן לנצח כל קבוצה. יהיה קשה אבל אין בלתי אפשרי". ולא השתמשו בנייר העתקה.
ככה זה היה נגד היריבה האירופית הראשונה, דידלאנג' מלוכסמבורג וכך זה נשמע מול ליברפול. באירופה הכל יכול להיות. ל"ירוקים" לא צריך לספר על זה. אין תסריט בכדורגל שהם לא עברו באירופה, לטוב ולרע. מי שמסתכל על חצי הכוס המלאה לא ישכח את הניצחון על טורפדו מוסקבה 1:3 כאשר חיפה נזקקה לניצחון בהפרש בן שני שערים. וגם לא את הניצחון על פארמה בביתה 0:1 שלא הספיק בגלל פנדלים. אני זוכר היטב את המאסטרו, ראובן עטר, מתבטא בטבעיות לפני העלייה לכבש המטוס: " מה זאת אומרת למה אנחנו נוסעים? הם ניצחו אותנו כאן ואנחנו ננצח אותם שם". קולטים? פארמה הגדולה במבצרה וראובן עטר לא "עושה במכנסיים". פטה מורגנה שהפכה למציאות אחרי 120 דקות מצוינות בהן חיפה ניצחה 0:1 ורק אלילת המזל הפנתה את גבה ברגעי הפנדלים.
ולא מיותר להזכיר את הניצחון הענק על פריס סן-ז'רמן בשניות הסיום, או התיקו בגראץ, כשחיפה פיגרה בשני שערים ועוד שער היה ממוטט את היתרון החיפני מהמשחק הראשון (2:0). ומה היו אומרים במחוזותינו? שוב, הישראלים לא מסוגלים להחזיק מעמד בדקות הסיום. ואין "שגרירת אכזבות" טובה יותר ממכבי חיפה כדי שתסביר את המסורת הבלתי מוסברת הזאת. גם כאן ניתן להיתלות באנשים ומספרים. מול שערי הסיום האכזריים בשלוש העונות האחרונות, פלוס עוד כמה משחקים בדרך (טורפדו במוסקבה, ס.ו.ריד, פארמה), גם חיפה ידעה לכבוש בדקות הקריטיות. את טורפדו הזכרנו, מה עם השער של יוסי בניון בפריס(1:1), מה עם השער של אלון מזרחי בגומלין בקריית אליעזר (2:3), מה עם השערים בסלובניה (רוסו) ועוד. תמיד יזכרו את מאלמו ורוזנבורג, בעיקר את הנורבגים כי בגלל דקה נמנעה מחיפה השתתפות שנייה בבית האלופות. הכבוד נשאר בגלל האליפויות בישראל- הכסף ברח.
התסריט הכי הזוי בכדורגל הישראלי
בדבר אחד אין ספק: בעוד חמישים שנים, כשיבואו לנבור בחביות ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, תמיד יצוצו מלמעלה המשחקים מול ליברפול. פעם בגלל המשחק שלא נערך ופעם נוספת, עקב התסריט ההזוי שבו נאלצה מכבי חיפה להופיע מול נציגת עיר החיפושיות. אין עוד קבוצה בעולם ששחקניה נאלצים לנסוע 100 ק"מ מדי יום כדי להתאמן. אין עוד קבוצה בעולם ששחקניה הזרים נקלעים למתקפת טילים מפחידה ואינם נמלטים כל עוד נפשם בם. לא תמצאו עוד אלופה באירופה שלא נמצא גוף שיסכים לשדר את המשחק הכי מסקרן של הקבוצה מספר אחת שלו. אמנם, אחרי שמשחקה של הנבחרת מול צרפת לא שודר, והישראלים הדהימו בפריס (0:0), כלום כבר לא מפתיע ובכל זאת, בשנת 2006 נאלץ תורם פרטי לממן את המשחק הכי חשוב של נציגה ישראלית, ותסלחנה לי דומז'לה, בוקרשט או לוקומוטיב סופיה. שלא לדבר שהקריינים ישבו באולפן בגבעתיים. אנחנו באירופה- השאר נותרו בערבות אסיה...
ההופעה של חיפה באנפילד הייתה יותר ממשכנעת. פה מנסים להיתפס בהופעות לא מוצלחות בגביע הטוטו, מול מכבי נתניה והכח עמידר ר"ג, ולא לוקחים בחשבון את ההרכב החיפני, את המוטיבציה ואת ההכרה שכל יריב ישראלי עדיין רואה בניצחון על חיפה, גם אם מדובר בהרכב טלאים שלה, כבוד גדול. ...וחיפה אינה מזלזלת ביריבותיה. שחקניה מחונכים למצוינות מגיל אפס, ואלה שלא גדלו בשורותיה, נדבקים מהר מאוד בחיידק, שכל חולה היה מוכן להידבק בו. אין צורך להתרגש יתר על המידה מהתיקו מול הכח ביום שישי. ואם חיפה הייתה מנצחת 0:6 ליברפול הייתה מסתכלת עליה בפחד גדול יותר? כמו שחיפה אינה משמיעה צהלולים למשמע התיקו בין שפילד יונייטד לליברפול. אין בכלל קשר בין הזירות המקומיות למה שיתחולל ביום שלישי בקייב.
גם הפעם תהיה לדוידוביץ עבודה. מה לעשות ?
גם הפעם ליברפול מגיעה עם יתרון, ולא חשוב אם ג'ון ריסה ופיטר קראגר ישחקו או לא. אדורם קייסי עבור חיפה הוא כמו ריסה בליברפול, מבלי לפגוע בחיים מגרלשווילי, ואריק בנאדו היה כמו קראגר. דקל קינן לא היה גיבור ? בחיפה לא בונים על מי שאין. כשהופיעה באולד-טראפורד בלי שניים מהטובים משחקניה, יעקובו איגביני וז'וטאוטאס, מישהו שמע פיפס חיפני? אין סוף לגל הניחושים "אם ואם...". משחקים עם מה שיש. ולא לצאת ידי חובה. "אנחנו מאמינים בעצמנו ואם לא, לא היינו נוסעים" אומר אלון חרזי, והוא היה עמוק ב'עסק' כשחיפה ניצחה בפארמה ונבחרת ישראל גברה על צרפת בפריס (2:3) סמוך לסנסציה. הפעם לפחות כבר לא מחפשים לניר דוידוביץ בציציות ולא מנתחים לו כל שער שהובקע באשמתו. הגיע הזמן שיעזבו אותו לנפשו. הוא אינו זקוק ל"המלצות" מכאלה שמעולם לא ניצבו בין הקורות. אם על כל עשר עצירות גדולות שלו היו 'שוכחים' לו שער אומלל, ניר היה מרוויח בגדול. ההופעות ההרואיות שלו במשחקים לא מעטים (פריס סן ז'רמן בחוץ, ולנסיה, רוזנבורג בחוץ ו"קטנות") נשכחו כי זה תפקידו. בליברפול ספג שני שערים, רק שני שערים ו...כלום. שכחו ממנו, זכרו דווקא את העצירה המרהיבה של ריינה, שוער ליברפול שהציל שער מרגלי קולאוטי.
הפעם לדוידוביץ יהיה קשה יותר כי הוא חוזר למציאות הישראלית בה חיפה יוזמת ותוקפת עם כל הכלים, במטרה להכריע מוקדם את היריב. בבקשה להרגע, חיפה לא תשתגע, לא תהמר על כל הקופה כדי לחפש את ה- 0:1 ה"קטן". כבר ראינו עד כמה הוא שביר באנפילד. אילו זאת הייתה תוכנית כבקשתך, סביר להניח שרוני לוי היה מבקש שהשער היחיד יובקע בשנייה האחרונה של תוספת הזמן, והמבין יבין. זאת הסיבה שלדוידוביץ הולך להיות קשה הרבה יותר בקייב מאשר במשחק הראשון. בכלל, שוער במכבי חיפה נדון מראש להיצלות תחת זכוכית מגדלת, ולו בגלל משחקה ההרפתקני והפתוח של הקבוצה. ישנן המון דוגמאות של שוערים שהגיעו מקבוצות בעלות אופי הגנתי לקבוצות צמרת ונכוו קשות. ושוב, אין שום קשר בין יכולתו במשחקה של הנבחרת בסלובניה במחצית השנייה, להופעה מול ליברפול. ה ו א יודע מה צריך לעשות. האחרים י ו ד ע י ם איך הוא צריך להיות. יחי ההבדל הקטן.
"מאזן הכוחות ברור אבל יש לנו את הגאווה הקבוצתית, עם זה נלך למלחמה ונעשה את המכסימום. בכדורגל ישנם ימים משוגעים"- רוני לוי לפני המשחק, והוא מאמין בדברים, כי גם הוא שייך לאלה שהיו שותפים לרגעים מעטים אך גדולים בכדורגל הישראלי. אם לא משעמם לכם אז שוב פארמה, ישראל בצרפת, אליפות עם בני יהודה ושלוש אליפויות רצופות בחיפה. בתקווה שסטיבן ג'רארד המצוין לא ייעלב, מישהו ראה אותו מגלה יכולת טובה יותר מזו של חבייאר דירסאו במשחק הראשון? או שקרייג בלאמי היה מוצלח יותר מגוסטבו בוקולי? שניהם כבשו והטרידו את הגנת היריב. מי שאולי בעל חוב מסוים, החלוץ הישראלי הטוב בליגה, רוברטו קולאוטי. מצחיק לחשוב שעם תעודת תושב ארעי ועם 32 שערי ליגה בשנתיים, אחרי ההופעה הקודמת שלו באוקראינה, מול דנייפרופטרובסק (2:0) היו מומחים "עולמיים" שיעצו לנשיא יעקב שחר להיפטר ממנו ובמהירות המכסימלית... ההחטאה שלו בסיום המשחק באנפילד מנעה לא רק סנסציה ראשונה אלא מצב שחיפה יכולה הייתה להגיע לקייב ולשחק על תיקו 0:0 או במקרה הגרוע 1:1- חלומו של כל מאמן. ואז רפא בניטס חייב היה לשבור את הראש איך מנצחים את חיפה. המשחק במוצאי יום שלישי פתוח, במלוא מובן המילה. לחיפה יש מה להפסיד, בניגוד למה שחושבים. גם כסף גדול ובעיקר תקיעת יתד נוספת בבית האלופות. אם תצליח לעקוץ את ה"שדים האדומים", יזכרו לה את ההישג שנים רבות. ואם לא? מדוע לאבד תקווה, למרות התנאים ההזויים שחיפה עברה. עדיף להקשיב ליניב קטן שאמר לפני הנסיעה: "לפעמים בחיים, כשהכל הולך קשה, זה נגמר מתוק". כמו שנאמר בפתיחה. מלבד שמות השחקנים, התלבושות ועגלות הדיוטי פרי, האופטימיות החולנית חיה, נושמת ובועטת בין כותלי מכבי חיפה.
