זכות גדולה נפלה בחלקם של אלון חרזי ויניב קטן, במקרה גם הקפטנים בהווה, להיות השרידים האחרונים מהופעתה של מכבי חיפה ב"אולד טראפורד" המאיים. הם גם יהיו, ולא צריך להיות נביאים, חלק מההרכב שיגיע ביום רביעי בלילה למוסד נוסטלגי נוסף, עוד אתר שרגל של כדורגלן ישראלי טרם דרכה עליו- אנפילד, הנחשב למגרש הביתי ביותר באנגליה. ההיסטוריה ששחקני חיפה נוגעים בה ממשיכה לשבור שיאים מדי שנה ולא במקרה המועדון מספר אחת בישראל נחשב ל"שר החוץ" של הכדורגל כאן.
נודדים ומתרחקים מטווח הקטיושות
זאת הסיבה שעצוב היה לראות את פניהם ולשמוע את קולותיהם של חברי המשלחת הירוקה בעת יציאתם לליברפול. כמו שהשחקנים ונשיאם, יעקב שחר, נשמעו בנתב"ג, חבל על זמן הטיסה לאנפילד. הרקע ברור לכל ישראלי: מלחמה משתוללת בצפון, בתי השחקנים כמו של שאר תושבי המדינה מטווחים על ידי המחבלים, חלקם הגדול החליט להעתיק את מקום המגורים לאזור המרכז ומגרש האימונים של הפועל תל-אביב בוולפסון, הפך לאכסניה שנייה של ה"ירוקים". נקמה מתוקה של ה"אדומים" שלא שכחו כיצד אוהדי מכבי חיפה כבשו בסערה את יציע 7 בבלומפילד לפני חמש שנים, כי האוהדים מחיפה מילאו כל חלקה טובה ולא נותר מקום פנוי אחר...
גם הביקור המרגש שערכו שחקני הקבוצה בבית החולים "רמבם" בסוף השבוע החולף, כשבאו לבקר את פצועי המלחמה, חיילים ואזרחים, חיזק את השחקנים מחד אבל גרם להם למחשבות שאולי באמת לעתים חורגים מפרופורציות ודווקא מוכנים ל"היהרג" על המגרש... אין זאת טעות. זאת הייתה הקבוצה הכי עצובה שמכבי חיפה הוציאה אי פעם לחו"ל. איך אמר הנשיא שחר: "נוסעים עם מועקה כבדה בלב"- משפט קצר שלא יכול לבטא טוב יותר את ההרגשה הכללית. במקום לדבר על טאקטיקה, אווירה, התרגשות וחשש מבעיטות הטילים" של סטיבן ג'רארד, הקפטן והסמל של ליברפול (שלא התפתה לכסף גדול מברצלונה וריאל מדריד), כולם דיברו על טילי קטיושות, ממ"דים, בריחה, בהלה. הכל חוץ מכדורגל.
חיפה לא יצאה כך בדרך לפארמה הגדולה עם כל הכוכבים (וניצחה 0:1) או לפריס סן-ז'רמן (1:1) ואפילו לא לקפריסין שם הביסה בתוצאה זהה (0:3) את מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס היוונית. תמיד, וזה קרה למעלה מעשרים פעמים, הפנים היו מחוייכות, אווירת דריכות ואופטימיות שררה בין השחקנים, ואיש לא העז להתבטא ש"המשחק שולי", והפעם הוא לא נאמר בגלל היעדר סיכויים. במלחמה מרגישים כמו במלחמה. אבל, וכאן הבשורה הגדולה, מהרגע שהשחקנים נחתו על קרקע בטוחה יותר, קולות שונים מתחילים להגיע מהלובי של המלון. "אנחנו מרגישים שגרירי מדינה", "ניתן פה מלחמה גדולה", "נשתדל להפתיע ולהוציא לפחות תיקו"- מילים כדורבנות מקבוצה שייצגה את ישראל ב- 52 משחקים בזירה האירופית ( למכבי ת"א 42 הופעות והפער יילך ויגדל כי ה'צהובים' לא ישחקו השנה בגביע אירופה ולחיפה הופעות גם בגביע האלופות ובמקרה הגרוע, בגביע אופ"א).
לא תמיד הרבה ניסיון משפיע לטובה
לא במקרה, משחקי מכבי חיפה מעוררים עניין וכך גם הביקורת, כמו מול רוזנבורג ומאלמו, במקרה של כישלון. מדובר בקבוצה שנתנה את ההצגות הכי מרשימות באירופה עם המון שערים שכבשה (82) ועם לא מעט שספגה (70). חיפה ניצחה יותר מכל קבוצה אחרת (21 מול 17 של הפועל ת"א), סיימה בהכי הרבה תוצאות תיקו בחוץ (6) וגם... נוצחה ב- 14 משחקים (לעומת תריסר של מכבי תל-אביב), והכל פועל יוצא של עדיפותה על פני יריבותיה בארץ. את המשחקים מול פארמה (0:1), טורפדו מוסקבה (1:3), פריס סן-ז'רמן (2:3), מנצ'סטר יונייטד (0:3), אולימפיאקוס (0:3), שטורם גראץ (3:3) ואפילו את ההפסדים ה"מכובדים" כל ילד זוכר, ולא רק אם הוא אוהד מכבי חיפה. היו בהן המון דרמות, אישיות וקבוצתיות, חומר חובה בכל ספריית וידאו מקומית.
הפעם, לשם שינוי, ובזה יכולים לסמוך על רוני לוי, לא יחזרו מחזות אולד-טראפורד, כששחקניה הנרגשים של האלופה הישראלית עלו לכר הדשא כשמצלמות וידאו בידיהם או בסיום, כשרצו- אצו להחליף חולצות עם ה"שדים האדומים". לא עוד. מהמשחק הזה, שרק לפני יומיים היה "מיותר" לרבים, ובצדק, מתחילה להתקלף החלודה מהפגרה הארוכה. כולם סקרנים לדעת כיצד חיפה מתפקדת במשחק "רציני" ביותר שהרבה כבוד ודולרים מונחים לצידו, יותר מעוניינים לדעת אם המגמה שהפער בין הקבוצות הבכירות לישראליות ימשיך לקטון, כשמדובר בפתיחת העונה. ליברפול עברה מהפיכה והיא טובה בהרבה מחיפה. כמו שהייתה פארמה, פריס סן-ז'רמן, מנצ'סטר ואחרות. אולם, מהי המהפכה של רפא בניטס, מאמנה, מול השוקת אותה נאלץ למלא עמיתו ל- 180 דקות (ואולי יותר), רוני לוי. בחיפה לא שומעים פיפס בכיוון של "מי איננו". כל קבוצה אחרת הייתה מבקשת מאופ"א להימנע מלשבצה לו איבדה שחקנים דוגמת עידן טל, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו ואדורם קייסי הפצוע והבלתי כשיר.
הקבוצה הנוכחית מגיעה עם הניסיון המועט ביותר שחיפה הציגה אי-פעם. הרשימה מאלפת: אלון חרזי (46 הופעות במדי חיפה), יניב קטן(33),ניר דוידוביץ(25), גוסטבו בוקולי(6), רוברטו קולאוטי(6), חבייאר דירסאו(4), דקל קינן(4), רפאל אולארה(2), רביד גזל(2), חיים מגרלשווילי(2) ותום אל- מדון(1). ממש קבוצה שנבנית מחדש ובגלל הגרלה אכזרית נפלה היישר לגוב האריות. לעיתים, חוסר ניסיון משחק לטובה. אם לדוגמא לוקחים את ההרכבים מול רוזנבורג ומאלמו, שיחקו בהם מיטב הבחורים בירוק, גיבורי המילניום החדש בכדורגל הישראלי. המון ניסיון, המון חוכמת משחק ומעט...מזל. כבר אמר מי שאמר שסנטימטר של מזל עדיף על קילומטר של שכל- מי יודע, אולי גם הפעם הקלישאה תתגייס בצו 8 לטובת חיפה. הכדורגל הישראלי לא נפגש יותר מדי פעמים עם יריבות אנגליות. מעבר למפגש הכפול מול מנצ'סטר יונייטד, הפועל תל-אביב ניפגשה ארבע פעמים עם צ'לסי ולידס ובני סכנין (עם עבאס סואן ואלן מסודי שכבש שער) נוצחה פעמיים על ידי ניוקסל.
האופטימיות הזהירה והידיעה שב"חודש השחור" של המדינה מצפים לאיזה כוכב מנצנץ- אולי מעל שמי אנפילד. גם הידיעה שמשחק הגומלין לא ייערך בישראל לא צריכה להוריד את המוראל. אחרי ביקור הפצועים ברמב"ם הוא יכול רק לעלות.
