שאלת מיליון הדולרים שבה וצפה הבוקר במגרש האימונים "קצף" שקיבל את פניהם השזופות של שחקני מכבי חיפה באימון הבכורה שלהם. מי עשה את הקילומטראז' הכי גבוה ביום הראשון? האם אלה הכדורגלנים שערכו מספר הקפות לחימום הקנה, מנהל הקבוצה החדש, מיקי דסה שהתעסק עם הכל או האוהד הותיק, ג'ורג' וסליקובסקי שכולם מכירים אותו כואסילי. גם לדני חמיצר אין תשובה נחרצת.
השחקנים הגיעו לתחילת הורדת החלודה, כדי שיהיו מוכנים פיקס לשמונה באוגוסט, מועד המשחק הראשון בגביע אירופה לאלופות. מיקי דסה לא נזקק לשום חפיפה כדי להבין ולהכין הכל, כזהו גורלו של איש ארגון מעולה ו"ואסילי" המסכן, נאלץ הפעם להזיע, ועוד איך, ואפילו נזקק בפעם הראשונה לפיסת נייר כדי שלא ישכח מי משמונת ה"מוסקטרים" שזכו ממנו לזרי פרחים, מנהג אישי שהולך עימו לאורך שנים, גם כשהאימון בשעות הבוקר.
מי שביקש הוכחה שמכבי חיפה הינה הקבוצה ה"כי משעממת" צריך היה להגיע לקופסת הבונבוניירה שהכין ציון ביטון, הבוס על מתקני האימון במכבי. אנשי התקשורת הכתובה כבר מכירים את ה"סחורה" והדירו רגליהם, השאירו את השטח הסטרילי למעט צלמים וכתבים העובדים במדיה המצולמת. דומה שבתוך המועדון הזה, שידע לפני עשר ועשרים שנה לספק כותרות בומבסטיות ומתגרות, השקט הוא הקלף המנצח שלו.
חצי מהאנשים הגיעו כדי לבדוק אם הסניורים, אדורם קייסי ואריק בנאדו בכלל יגיעו. והם בכלל לא העלו בדעתם להפסיד אימון. איך אמר שלמה בנאדו, אבא של אריק? "הם כל כך מנוסים ששום דבר כבר לא מזיז להם. הם ממוקדים". אמר, ואמר הכל. מטבע הדברים, שחקנים חדשים שמגיעים לחיפה, עלולים להפר את השלווה האופיינית. הנהירה הייתה בכוונם. איפה? בקושי שמעו אותם, ובאחריות, לא חלפו ממעל מטוסים בדרך לנחיתה.
קחו את מאור מליקסון לדוגמא. נבוך, ביישן אבל המשפטים שלו חדים כתער: " אשקר אם לא אודה שאני מתגעגע לבית"ר ירושלים. אבל זה מאחרי, באתי לבית חם חדש. אני יודע שיש כאן שחקנים טובים רבים, וכמו שבירושלים הסתדרתי, ברור לי שאאלץ להילחם על חולצת ההרכב הראשון גם בחיפה". יותר תרבותי מזה? הוא אינו מוטרד מכלום, אומר שכל התנאים עם הנשיא יענקל'ה שחר מסוכמים ובקרוב החתימה. לא שמעתי שהוא מחכה לירושלים בסיבוב או במעלה הקסטל, לא חיבוטי נפש ולא דמעות תנין. שחקן.
כשאלן מסודי הגיע לעמדת המרואיינים, איש לא הבחין ב"חרפה"- הבחור נועל נעליים אדומות, רחמנא ליצלן. פעם על דבר כזה היו שמים לב, היום כשכולם יודעים שחיפה ירוקה, כל חיפה, גם פינאטס אדמדם כבר לא מושך את העין. צונאמי ירוק ששטף את עיר הכרמל בפרט והמדינה בכלל. בדרך לשאלות "נודע" למסודי שהוא סוחב פציעה ואינו כשיר. ככה סיפרו לו שהכותרות זועקות, והבחור הסימפטי לא מבין במה המדובר. מי שרואה אותו במגרש לא יאמין כשמסודי יתייצב מולו, יחד עם עבאס סואן, שניים מכוכבי בני סכנין שרק לפני שנתיים זכו עם קבוצת המגזר בגביע המדינה, שהחמוד והביישן המדבר בלחש, מסוגל להפיק מהלכי כדורגל נפלאים. ניכר עליו שכוחו ברגליו ולא בהצהרות. ענה בקיצור שהוא מאמין שחיפה יכולה לשחזר את ההופעה בצ'מפיונס-ליג, ומי כמוהו בעל ניסיון מול...מכבי חיפה נגדה שיחק 180 דקות במדי שטורם גראץ האוסטרית והודח. פעל על פי הכלל של "אם אינך יכול להילחם בהם- הצטרף אליהם". הצטרף בדרך לתהילה.
בוטח יותר היה עבאס סואן. כן יגיע, לא יגיע- הקשר הקשוח לא נראה מטיל אימה כשהוא במדים ירוקים. כאן בטוח שמפלס הכרטיסים הצהובים שלו ינחת פלאים כי בפסגה נושמים אוויר צח. " אני מאמין שהסיפור בין חיפה לסכנין ייסגר בתוך יומיים. אני כבר מרגיש כאחד מהמועדון. האנשים שהזמינו אותי לפה הם הכי רציניים שפגשתי בקריירה. הם יודעים בדיוק לאן הם הולכים. הזמינו אותי ואני שמח שאני כאן. לא שוחחתי עם היו"ר שלי בסכנין, מאזן גנאים, אבל קשה לי להאמין שענייני יגיע לבית משפט". סואן מתקדם לעתיד: " כשהייתי ילד חלמתי לשחק במכבי חיפה, לא חלמתי שהחלום יתגשם. אם הגעתי לכאן, אלוהים אוהב אותי ואת כל מי שעבאס סואן אוהב. אייצג את כולם בכבוד". וגם הוא לא מבקש לשריין לעצמו מקום בטוח: " אני אוהב לעבוד קשה ואם יגיע לי לשחק, אהלן וסהלן. כל שחקן במכבי חיפה נבחר אחד-אחד, וכל אחד יכול לשחק בכל קבוצה בארץ. אני יודע שיהיה לי קשה להיכנס להרכב ואיני מיואש. כך גם אמרו לי בנבחרת שהחולצה תהיה גדולה עלי ושיחקתי 12 משחקים. היו לי הרבה חלומות, זכיתי בגביע, שיחקתי בגביע אירופה, עכשיו הולכים קדימה". מה שסואן לא ידע שחיפה הגשימה חלומות דומים לעוד למעלה ממאה שחקנים שיכלו לפרוש מבלי שיהיה להם מה לספר לנכדים.
דקל קינן, חצי אורח לשעבר, שחקן בית בהווה, לא מתמסר בקלות. כמו במגרש, מול חלוץ מסוכן, הודף כל ניסיון לקשור בינו לבין מה שעובר על אריק בנאדו, חושב רק אופטימי ולא מתעמק בסוגיה מה יקרה אם לא יזכה לשחק ב"מאני איים". את החיוך היחיד הוא משחרר כששואלים אותו על אלן מסודי, חברו לחולצה הצהובה אשתקד: "שחקן-שחקן". כנראה שהחבילה, קינן את מסודי, נודדת ומצליחה. לפני שנתיים בסכנין, אשתקד בנתניה וזהו, הגיעו לטופ.
קבלת פעמים סנסציונית הקבילה את פניו של יניב קטן. בכלל לא שאלו אותו אם הוא מצטער שחזר ארצה. כנראה ידעו את התשובה וכמו במגרש, יניב שעט ללא מעצורים: " לא שיחקתי מעל חצי שנה, המון זמן לשחקן. חובת ההוכחה כעת עלי ותמיד תהיה עלי, עוד מהימים שעליתי לבוגרים. תמיד הסתכלו עלי בזכוכית מגדלת ואני מציע לא לצאת מהפרופורציות ולחשוב שרק יניב קטן בא לשחק. מכבי חיפה אינה קבוצה מסכנה, משחקים בה שחקנים מצוינים רבים. הליגה אמורה להיות קשה יותר, כולם רוצים לדעת מה אנחנו חושבים עליהם. אנחנו מכבדים אותם אבל לפני זה חייבים להסתכל על עצמנו ורק על עצמנו". תגידו, אפשר למכור עיתונים עם 24 כמו יניב קטן?
אחרון הדוברים, ועד להודעה חדשה לא יהיה לו מה לחדש, כי הוא איש עבודה- המאמן רוני לוי. מה כבר לא אמרו עליו? מי שימציא שאלה יקבל צל"ש. גדולתו בראיית הנמצא. " אין לי מחליף לעידן טל" יורה המאמן בעל מאת אחוזי ההצלחה- "אבל התחליף לכל שחקן הוא המשחק הקבוצתי שלנו ועליו אנו חייבים לשמור. כל עונה מורכבת וקשה ואנחנו מסתכלים לעשות אותה טובה יותר" מבטיח רוני לוי, וגם הוא לא ימצא את הנוסחא שתביא לחיפה 33 נקודות מ- 11 משחקים כמו בעונה שעברה. על שני המחנות שחיפה תקיים העונה על אדמת אירופה, עוד תקדים של קבוצה ישראלית המאמן מרחיב: " המחנה הראשון בהולנד אמור להעניק לשחקנים כושר גופני ובין היתר גם נקיים משחקי אימון. באוסטריה נקיים משחקי אימון רבים ככל הניתן כדי שנגיע למשחק הראשון בגביע אירופה ביכולת המכסימלית לאותה תקופה.
באשר לדו-שיח בין קייסי ובנאדו, רוני לוי אינו מתרגש: " אני לא רואה תסריט שהשניים לא ממשיכים במכבי חיפה. מדובר בשחקנים מובילים, והכל יסתדר. כשמדובר בכסף, איני נוהג להיכנס בין השחקנים לנשיא. הם ביקשו, יענקל'ה כמחווה של רצון טוב יילך לקראתם. הם מרגישים שמגיע להם יותר לאור השינויים בכדורגל שלנו ושחר מוכן להתחשב. אני מתייחס אליהם כשחקנים שלנו וכל הדיבורים על כעסים, חסרי בסיס מוצק".
ובתוך כל הקרירות התקשורתית, כל הנוכחים הביטו וראו כיצד מתחילה המכונה הירוקה ל"רקוד". עד כדי כך המנוע שקט שכמעט ולא שמנו לב שה"אנגלי", עידן טל מתאמן אף הוא כדי להתכונן להופעה מחודשת באי הבריטי. רק ממכבי חיפה לא יחוש בטלטולי המעבר. אירופה ב"קצף".
