מי שלא הגיע- הפסיד ולא סתם הפסיד, בענק !!! כי חגיגה כמו שהייתה הערב בקריית-אליעזר, אפשר לראות לכל היותר בהוליווד. ה"שואו" שאירגנה מכבי חיפה בחודש האחרון ייכנס לספרי ההיסטוריה של החגיגות הססגוניות ביותר בספורט הישראלי. ומבלי לפגוע, זאת הייתה אם החגיגות, אם ההתרגשות, לילה שכל אם ואב בישראל ייאלצו לשמוע שוב ושוב מצאצאיהם שחזו בו מקרוב וב- live ולא ממקור שני. 6 במאי 2006 חג ירוק, טרום חג השבועות הממשמש ובא.
כבר לא עיר של מלכות יופי בלבד
הפעם, לשם שינוי, המשחק מול מכבי פתח-תקווה הפך לשולי, שני בסדר חשיבותו ולא במקרה. כ - ו - ל - ם היו בטוחים שמשהו עומד להתחולל , רק לא ידעו למה לצפות. בינינו, עם מה כבר אפשר להפתיע ילדים, נערים ו"מבוגרים" בני 22 שהספיקו לראות בחייהם עשר אליפויות מדהימות. קולטים? עשר אליפויות ירוקות צמחו להן במקום שבתחילת שנות השמונים לא גדלו בעיר הכרמל מלבד מלכות היופי שלה. היום, אפילו שלגיה כבר לא הייתה זוכה בתואר...
המבצע תוקתק כמבצע צבאי לכל דבר וניצח עליו אל"מ (מיל.) איתמר צ'יזיק, לא במקרה מנכ"ל מכבי חיפה, שאוהב אתגרים מהסוג הזה. "מבצע אירופה" בראשו עמד לפני שלוש שנים, שוחזר בהצלחה מדהימה. רבים וטובים עשו לילות כימים, תוך שהם מסתייעים בגדוד של "גמדים" שעבדו על מבצע גוליבר, וזאת הייתה הפקה שצריך ללמוד ממנה, כי בעונה הבאה, אם חיפה תזכה בתואר נוסף, אוי למארגנים. לעשות משהו טוב יותר צריך להיות גאון של אמא, אמא של אלברט איינשטיין. מאיפה להתחיל ? היכן שתניחו אצבע תקבלו "מכת חשמל", צמרמורת, זיעה קרה והתרגשות. אפילו הענקת הצלחת לקפטן אריק בנאדו, לכאורה מחווה שגרתית, עוררה את מיצי הקיבה. שלא לדבר , להביט בפניהם הקורנות מאושר של כל מי שנטל חלק במבצע האליפות, ואין יותר חשוב או פחות חשוב.
אגדות חיות עמדו וצפו ברגעי התהילה
מתי ראיתם מקבץ של עשרות שחקני עבר שזכו עם חיפה (מכבי, כן ?) בתארים. פה ושם הם מגיעים למשחקי הליגה, היום רבים וטובים שבו ועלו ל"היכל הקודש" שהרעיד המונים, גרם להם להזיע מכף רגל עד ראש, לעמוד בגשם הסוחף, ברוח הסוערת וכל זה כדי לראותם נלחמים ומביאים כבוד למועדון שידע רק אכזבות. ואם שמם לא הרעיד לכם את הפופיק ולא הרגשתם מחנק בגרון, הייתה לכם הזדמנות בלתי חוזרת, כי לא תהייה הצגה שנייה, לצפות בקליפ נדיר בו הוצגו מיטב השערים מכל האליפויות. מהשער של משה סלקטר מול רמת עמידר ועד לחותמת של עדן בן-בסט מול נצרת-עילית. אטרף בירוק.
אפילו בניין אגד הישן, פעם תחנה שוקקת חיים, מגדל בטון חסר הבעה, לבש הערב חג ו"השתתף בחגיגה". הוא, שהביט על כל האליפויות של חיפה, לא כולל השנייה, זכה היום לכבוד בלתי רגיל. שמות השחקנים ומספרי החולצות שלהם הוקרנו על קירותיו במופע לייזר מדהים. כאילו להראות לכל חיפה את הגיבורים שלה, כי עם כל הכבוד, ויש כבוד, יעקב שחר וחבורתו לא חייבים להשתתף בתוכנית "השגריר" כי הם זכו בכבוד. אלפיים אוהדי יציע ג' שכובדו בחולצות ירוקות, אלפי החוברות המהודרות שחולקו למזכרת, ההקדשה המיוחדת לעידן טל שזכה לחולצה ממוסגרת מספר 10 ורק הוא יודע שלנכדים שלו יוכל לספר שזכה באליפויות רק במדים הירוקים, כמו רבים טובים ואחרים, ראובן עטר, ברוך ממן, איל ברקוביץ, זאהי ארמלי, משה סלקטר, יוסי בניון, אלון חזן ובעצם מי לא. לא רבים עזבו את חיפה וזכו לתהילה במקום אחר. משתי אצבעות הידיים תקבלו עודף.
שחר תותח ? שרית, הוא פצצת אטום
ואם אחרי כל אלה נשארתם בחיים, הגיע "שוס" בדמותם של שני הקשרים הנפלאים, סרגיי קנדאורוב וננאד פראליה ש"הוברחו" לארץ במבצע צבאי, שוכנו ב'דן כרמל' והגיעו לחגיגה הגדולה. והסוף עם שרית חדד ולא בזכות להיטיה הגדולים. נפלה בחלקה הזכות להשמיע את שיר האליפות החדש, השלישי, אחרי חיים משה ועוזי חיטמן. שיר יפיפיה שמצטרף למחלקת הלהיטים של חיפה. בקצב שהרגילה אותנו, פתיחת ערוץ רדיו נוסף הוא עניין של זמן קצוב.
הקדמנו את המאוחר, כי חסרי סבלנות אנו לספר ולספר כמו היינו רבי אליעזר ורבי טרפון שישבו כל הלילה. פה יכולנו לעמוד לילה שלם ולצפות שוב ושוב בים השערים שהירוקים כבשו. לא ידענו לאן להביט, לעבר השערים על הבד הענק או לעבר האגדות החיות שישבו באצטדיון וחשבו ששכחו אותם. מי שוכח ענקים ? ילדים שוכחים את גוליבר ? גם לא בגיל 100 . וכששרית חדד שרה "לא חשוב אתמול, הכל אותו דבר"- למעשה התכוונה ללא כוונת זדון אלינו, אל הירוקים שזוכים כל שנה בתואר, אבל שום דבר אינו אותו דבר. כל אליפות מזכירה לידת עכוז בהבדל אחד: ה"מנתחים" כאן הפכו למומחים שופרא דשופרא. חבל שהקדישה את השיר האחרון "אתה תותח" לנשיא המועדון, יענקל'ה שחר. הוא תותח ? מה זה תותח, היום בכל בית כמעט ויש תותח- הוא פצצת אטום ואכן, אין עליו והוא הגדול מכולם. הוא כבר לא זקוק לתעודת הכשר.
כל מה שרציתם בחבילה אחת, קיבלתם. ניצחון על מכבי פתח-תקווה, שער פרידה של עידן טל, שילוב מכסימום שחקני נוער בהרכב הפותח והסוגר, רעידת אדמה אנושית כשקנדאורוב ופראליה ירדו מהיציע אל הדשא והתערבבו עם הגיבורים הנוכחיים. בערב שכזה, כאשר שלמה שרף, אמציה לבקוביץ, אברהם גרנט ורוני לוי מאכלסים את יציע הכבוד, אי-אפשר ואפילו אסור להתחיל להשוות איזו קבוצה הייתה טובה יותר. כולן גרמו לנו לעשות במכנסיים, לשיבוש קצב הלב והיום, הלב התרחב למראה האימפריה שנוסדה, התרחבה ותקעה יתד איתן בכדורגל הישראלי, אל מול עינינו הכלות. איך אמר הנשיא שחר בדברים הקצרים שנשא: " החגיגה הזאת, עבורה אנחנו עובדים שנה שלמה, היא הכוח המניע להמשיך, לדחוף כדי שנחזור לכאן שוב ושוב, שוב ושוב". וכשאיצ'ה מנחם, יו"ר ההתאחדות "איים" כמו בשנה שעברה, שהוא מבטיח לחזור לכאן גם בעונה הבאה, תפסנו שבעצם למילה יש כבוד והבטחה היא הבטחה...
