פעם, לפני ארבעים שנים, משחק כמו שראינו בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה היה זוכה לכותרת "ההר הוליד עכבר". בכמה שורות היו מספרים לנו שלא היו אירועים ליד שני השערים, מציינים את חוסר הספורטיביות של חלק מהשחקנים ומסיימים בתיאור השער של ליאור אסולין באותיות מודגשות. ומה עם השופט שי שטרית ? אפילו לא היו מזכירים אותו. כי לא היו מצלמות, השופטים נחשבו מורמים מעל והכדורגל זרם. טוב או לא טוב. כולם ספרו תארים. גם היום שטרית חייב להיות מחוץ למשחק. ברגע השופט מתראיין ברדיו חיפה ומצטט את מה שכתב עליו ליצן הטריבונה לשעבר ("הוא נתן לי ציון 10"), הויכוח סגור. ואם הוא עוד מזכיר שנתן שלושה פנדלים לחיפה מול נצרת, חמור יותר. כי אחריו הגיע יצחק בן-יצחק, הבינלאומי לשעבר, וקבע נחרצות שהשופט קבע את תוצאת המשחק. וחיפה ודאי לא צריכה להתערב בויכוח בין שופטים. רק זה עוד חסר לה...
תעלומת הסגן של בר-כוכבא על סף פתרון
היתרון החיפני הצטמק לעשר נקודות ( בעונה שעברה עמד על 15 במחזור מקביל) ותיירים שנחתו הבוקר בישראל, ולא קשורים לכדורגל שלנו, לא היו מאמינים שהמשחק החלש הובלט יותר משפעת העופות המפחידה. אשרי העם שאלה עדיפויותיו. במישור המקצועי אין בחיפה פאניקה. למרות העייפות המצטברת, היא לא תיתן ליתרון הענק לברוח בין אצבעותיה. ארבעה ניצחונות בית לא קלים, מול בני יהודה, מכבי נתניה, מכבי פתח-תקווה ונצרת-עילית, יבטיחו את תואר האליפות. כולם שואלים: מה הם עייפים כל-כך ? שאלות של אנשים תמימים. הכי קל היה לעוף מגביע הטוטו, להפסיד להכח או להפועל עכו בגביע ( סליחה, שיחקנו מולן ?...) ולפתוח פקולטה חדשה שבה איזה רקטור יטיל על הסטודנטים למצוא לא פחות ולא יותר את...סגנו של בר-כוכבא !!
אין לרוני לוי ושחקניו את הצ'ופר להתחיל את העונה בקול ענות חלושה, וככל שתתקדם, הם ישתפרו ויזרימו חשמל למאבק על המקום ה...שני. ללא ספק, זאת המצאה ישראלית שאולי מישהו יקבל עליה בעתיד פרס נובל. כבר שש שנים הפסיקו להתעניין מי האלופה, ורק במכבי חיפה הרצינות שולטת, וכל הזרקורים מופנים לעברה. אז במקרה אחד ויתרה למכבי תל-אביב והעניקה לה תואר, שגם שחקן העבר של חיפה, ניר קלינגר, יסתובב בהרגשה שמחיפה יוצאים גם מאמנים ווינרים. מלבד רוני לוי, כמה מאמנים ששיחקו במדים הירוקים כבר זכו באליפויות במועדונים אחרים? פינאטס. מודה ועוזב ינוחם, אני אישית מעריץ אנשים שמסוגלים לזכור את העונה מהסוף, לנתח אותה כאילו החלה בפברואר ולא באוגוסט ולבסוף גם מוכנים לשים כפם בנפשם ולחזות מה יהיה בשנה הבאה. אם אלה לא אמיצים, מי כן ? והכי מצחיק, הם נכשלים פעם אחר פעם וממשיכים בשלהם.
מצבי הרוח התוקפים את אלה שבונים על הזיכרון הקצר של כולנו, אינם נחלתה של מכבי חיפה הבורחת מהם כמו מרוח רפאים. הפעם אין שמות, כי אחר כך הם מתקשרים, נעלבים, מנסים להסביר למה שינו את דעתם והכי חשוב מדגישים: " זאת הפרנסה שלנו". עם כל הכבוד למכבי חיפה, היא לא תפגע ב- 100 "מומחים" המתפרנסים ממנה ישירות. בבחינת החתול נושך את היד המאכילה אותו... מקבץ קצר, מספיק מלוח: " העונה הזאת היא אתגר גדול עבורי" (קלינגר, 3.7.05), ז'וזה דוארטה הבטיח : "יהיה מה לראות השנה" (1.7.05). הצהרה הזויה של קוסם מצוי( " שמח שאני, רוסו ונמני נמלא את היציע"- 26.6.05) רוסו: "הצבע הצהוב יפה מאוד" (8.6.05) והבונטון: "ניקח דאבל" (7.6). את ההבטחה האחרונה לא שיחרר אריק בנאדו...
המלחמה בעיראק מנעה בריחה המונית
במדינה נורמלית, כאשר ספינים כאלה עפים באוויר, עוד בטרם הליגה החלה, חובה היה לסגור את מכבי חיפה ולברוח. כן, לברוח לארבע כנפות תבל. לאן לברוח ? במערב יש את הים התיכון, ואם פעם רצו לזרוק אותנו לים, למה שנקל עליהם את העבודה ? צפונה ? רק זה חסר. דרומה, שממת סיני. מזרחה ? האופציה הכי טובה אלא שהמלחמה בעיראק, שחגגה השבוע יומולדת שלוש, מונעת זאת. "בלית ברירה" חיפה נאלצה להישאר בליגה כנגד כל הסיכויים. הבטיחו לנו קבוצת צמרת ולא קיימו. קיבלנו מוליכה אולטימטיבית שכבר 57 שבועות רצופים לא מוותרת על הבכורה. בגן של הליגה, גם ה"גננת הקשוחה" הבינה שהמקרה מיוחד ואי אפשר ליטול מהמנהיג את הצעצוע הכי מדובר בעיר. רץ הסגן של בר-כוכבא עם דמעות תנין בעיניו והגננת "הבטיחה" לו שבשנה הבאה, הצעצוע, קרי: האליפות, תגיע לידיו. לסייעת היא קרצה: "הוא יזכור ?"
וכאן הבעיה הבריאה של האלופה. לאורך 19 מחזורים שלטה בליגה ללא עוררין, הפליקה לכולן בישבן וזכתה בים של ברכות. לפתע, נבלמה, בדיוק כמו אשתקד, וכבר יוצאים מכל החורים אלה שכבר מוכנים להישבע שבשנה הבאה תהיה מלחמה אחרת. אולי. או שכן, או שלא. באידיש אומרים שהבטחות לא עולות כסף... מי שעוקב אחרי הליגות באירופה מבחין מיד שהתופעה מתפשטת גם לשם. פתאום צ'לסי הגדולה מנצחת בזמן פציעות את טוטנהאם ומפסידה ל"כפר סבא" שלהם, פולהאם. ברצלונה מפסידה שלושה מתוך ארבעה משחקים, מילאן רצה כמו מטורפת, הבעיה שהיא מפגרת בעשר נקודות אחר יובנטוס. מדוע מכבי חיפה צריכה להיות שונה? הכי קל היה לקברניטיה להרגיע ולומר: בגלל עזיבת יניב קטן. בהחלט כוח רציני שלא שיחק בניצחון 0:6 על נצרת עילית ו- 0:4 נגד אשדוד. אז כולם אמרו שחיפה קבוצה גדולה. הזכירו שבגלל עזיבת יעקובו באמצע העונה חיפה הפסידה אליפות והפעם זה לא יקרה.
ספסל ארוך לי עד ברכיים
מאמנים רציניים יודעים שרוני לוי מצליח לעשות גדולות ונצורות. שתיים וחצי אליפויות רצופות- לא הולך ברגל. אין לו ספסל עמוק ? העובדות נכונות. גם מוריניו לא לוקח בחשבון, כשהוא מרכיב את הסגל שיוכל להביא את כל העולם לשבת על הספסל. דוגמית קטנה. בחודשיים האחרונים צויינו עשרות שמות של שחקנים שמועמדים להגיע למכבי חיפה. מחשש שאשכח מישהו והוא ייעלב עד עמקי נשמתו, לא אכנס לפירוט. נראה לכם ששחר ורוני לוי לא רוצים לראות על הספסל שחקנים משובחים? הבעיה שהמשובחים רוצים גם לשחק ולא צריך להיות חכם ציון כדי להבין שפיפ"א לא תשנה את כללי המשחק בגלל הספסל של מכבי חיפה. לא קל להיות מאמן, על אחת כמה וכמה בירוק. שחקני הספסל הקיימים אולי אינם מנוסים אבל מדובר בשחקנים מצויינים המתפתחים לאט אבל בטוח. בסוף יהיו כמו צ'ולנט.
ולא פחות חשוב. שמועות עקשניות זולגות מצד רשעים, שמכינים קמפיין מספר 10 ש"גם האליפות הזאת תסתיים עם טעם מר". נסו להתרכז: אליפות עם טעם מר. ניסיון מספר שלוש: אליפות דלת סוכר. לחיפה לא מפריע והיא לא סובלת מ"הרעלת אליפויות". הדעה שאליפות בלי גביע לא נחשבת כבר הפכה למותג, רק כשמדובר במכבי חיפה. ב- 1985 לקחנו אליפות שניה ברציפות ובגמר הפסדנו 1:0 לבית"ר. ב- 89' אליפות שלישית ובית"ר גנבה את הגביע. ב- 91' "דאבל" ואז שאלו מה עם גביע הטוטו. וכך הלאה והלאה עמוק לתוך המילניום החדש. אם היא הייתה היום במקום השני, בפיגור עשר נקודות, ומחוץ למעגל הגביע, גם אז 0:1 קטן היה מסחרר את הראש לסגנו של בר-כובא ומצביע עלינו, הירוקים, כדבר הבא של הכדורגל הישראלי. תודה, כמו יין וגבינה, מה שיותר ישן, משובח פי כמה. לפעמים חשוב שהסועד מגיע עם מצב רוח מעולה. נותרו חמישה חודשים עד לפתיחת העונה הבאה. תנו ליהנות ממה שיש ויש המון.
