ה"ירוקים" לא זקוקים לסנסציות של עירוני רמת השרון מול הפועל נצרת עילית או של הכח עמידר רמת-גן שהדהימה את בית"ר ירושלים בטדי, כדי להבין את גובה המשוכה הניצבת בפניהם בשמינית גמר הגביע, הגם שמדובר בקבוצה מהליגה השניה דוגמת הפועל באר-שבע. בשנתיים האחרונות, האלופה חרקה שיניים בשלה הזה, כשהתמודדה מול נציגת הליגה השניה, הפועל ירושלים ורק חמש דקות לסיום הכריע ג'ובני רוסו את ההתמודדות(0:1) בדרך לרבע הגמר. אשתקד, מול הפועל חיפה שכבר הייתה בדרך למקומה הנוכחי, כולם חשבו שמכבי הולכת למשחק קליל, מלבד השחקנים שהשקיעו בדרך ל"דאבל" ונאלצו לרדת בראש חפוי, אחרי שה"אדומים" כפו עליהם תיקו 3:3 והעיפו אותם בדו-קרב מהנקודה הלבנה.
ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. כבר שמונה שנים שחיפה לא זכתה בגביע המדינה, ארבע שנים שלא שיחקה בגמר ( בפעם האחרונה מול מכבי תל אביב וגם שם הפסידה בפנדלים) ומדובר בקבוצת הגביע הכי טיפוסית בעשרים השנים האחרונות, שהגיעה שש פעמים לגמר הגביע ועוד תריסר פעמים לחצי הגמר. אחרי שאורי מלמיליאן, גדול שחקני בית"ר בכל הזמנים, הנחית סנוקרת לקבוצת נעוריו, מטבע הדברים יצפו שגם מרקו בלבול, מאמן הפועל באר שבע, יעשה את אותו הדבר למכבי חיפה במדיה זכה בחמש אליפויות וארבעה גביעים, למרות ששותף רק בשני משחקי גמר בהרכב הזוכה.
הכל תלוי ביכולת חיפה כי רצינות יש
מבלי להמעיט בערכם של בלבול וקבוצתו, אין מה להשוות בין שני המקרים. כי בלבול עזב את חיפה רק לפני עשרה חודשים ועדיין קבוצתו לשעבר נחשבת, ולא במקרה לקבוצה הטובה בישראל, על אף החודש ה"חורפי" משהו שעבר עליה. שחקני חיפה כבר הספיקו לשחק נגד יוצאי המועדון כמו ניר קלינגר וראובן עטר, והמפגשים הנוסטלגים הללו לא עמדו במרכז האירועים. גם הפעם, מכבי חיפה לא תשחק נגד מרקו בלבול וגם הכרותו המעמיקה אינה פקטור. מי לא מכיר את מכבי חיפה, סגנונה וכישרונם של שחקניה? היא מופיעה מדי שבוע בטלוויזיה, ולא כמו בשיר על פורים, אפילו פעמיים-שלוש בשבוע.
על עובדה אחת אין ויכוח. לא תמצאו את חיפה זחוחת דעת. בניגוד לשנים עברו בהם נדמה היה ששחקניה מורידים את הרגל מדוושת הגז, העונה הופיעה לכל המשחקים ברצינות, גם במקרים בהם הפסידה, וזה לא קרה יותר מדי. בשום משחק לא הורכבו שחקנים רק כדי לעורר פנטזיה שהנה ניתנת הזדמנות גם לשחקני הספסל הממתינים לתורם. תמיד ההרכב החזק ביותר עלה לשחק, וזה מה שיקרה בבירת הנגב. חסרונם הצפוי, עקב צבירת כרטיסים צהובים, של הבלם אריק בנאדו והקשר עידן טל, שקיבל את אישור נשיא המועדון יעקב שחר, לצאת לבולטון, לא יותירו את מקומם מיותם. בכל מקרה, חיפה תעלה למשחק המסקרן עם קבוצה שצריכה וחייבת לנצח את הפועל באר-שבע.
תמיד קשה בגביע מול הדרומיים
היעדר התבוסות בגביע, כמו גם בליגת העל, מחזקות את התחזית שלחיפה לא יהיה קל בבירת הנגב. תמיד, ומדובר בשישה מפגשים, משחקי הגביע היו צמודים, למעט משחק חצי הגמר לפני שלוש שנים (בעידן יצחק שום) כשבאר-שבע טיילה לגמר בקלות על חשבון מכבי חיפה, הביסה אותה 0:3 משערים של אלעד בונפלד, רמיק יז'רסקי ואופיר חיים. המאבקים הקשים החלו בשנת 1977 בשמינית הגמר והמארחת האדומה ניצחה את הצפונית שעמדה על סף נשירה לליגה השניה 0:2 משער של מאיר ברד ועוד שער עצמי מרגלי משה אדלר. ב- 1980 חיפה , עדיין קבוצה בליגה הארצית, סיפקה את אחת הסנסציות. גם יתרון מוקדם מראשו של דני איפרגן לא הבהיל את החיפנים שחוללו מהפך מרגלי יוסי קרמר(פנדל) ומאיר בן-שטרית. בפעם השלישית שרגלה של חיפה הייתה על העליונה (1989) השתיים עלו מדרגה ורצו להגיע לחצי הגמר. אז השיטה הייתה שאם אין הכרעה במשחק הראשון, הגומלין עובר למגרש האורחת, כמו באנגליה. באר-שבע ארחה ונכנעה לשער מרגלי עופר מזרחי שראה את יובל אוחנה משווה ומעביר את המשחק לחיפה. בקריית אליעזר התמונה נראתה שונה. ציון מרילי מהנקודה הלבנה וניר קלינגר שלחו את חיפה הלאה, עד לגמר וגם אותו הפסידו בשלומיאליות ב...פנדלים לאורי מלמיליאן וחבורתו מבית"ר, אחרי 3:3 מדהים.
על קבלת הפנים הנלהבת שבאר-שבע מכינה לחיפה, ניתן ללמוד ממשחק רבע הגמר ב- 2001 כשהדרומיים, גם בשנה ההיא על תקן סינדרלה (העיפו את בית"ר ירושלים) שיחקו בליגה השניה וכעבור ארבע דקות מפתיחת המשחק נקבעה בעיטת עונשין לזכותם ודיוויד קורמן הכניע את דוידוביץ. ה"אנגלים" של מכבי חיפה, יוסי בניון ויעקובו איגביני לא רצו לוותר על חלום הדאבל ובמאמץ אדיר הצליח הנשר הניגרי להכניע פעמיים את אסי רחמים ונצח 1:2 בתום מאמץ אדיר. כעבור שנה, זירת המשחק הועתקה לחיפה (שלב ראשון בו השתתפו קבוצות ליגת העל) וגם במבצרה חיפה לא ניצחה בקלות. ננאד פראליה כבש במחצית הראשונה והמשחק הפך לשקול עד שואליד באדיר הכריע אותו חמש דקות לסיום. שער ניחומין מרגלי רמי אבו-לאבן לא הועיל. התבוסה בחצי הגמר והסנסציה בירושלים, בתוספת לרצון להתקדם בגביע- אלה הממריצים של אלופת הליגה ב"שדה המוקשים" הבאר-שבעי.
