לאן נעלם המתח, לאן נמוגה הדרמה ערב המשחק בין מכבי חיפה לאחותה הקטנה, מכבי תל-אביב ? איש כבר לא מזכיר את משחקי העבר הסוערים, את קרבות הצמרת בין השתיים. מי בכלל משקיע מחשבה עמוקה יותר מאשר מדובר בעוד משחק ליגה. אמת, בבלומפילד, מקום בו לא נוצחו השנה שתי הקבוצות (חיפה אפילו לא ספגה שער במשחקיה מול בני יהודה והפועל תל-אביב) היציעים יתמלאו, כאילו לא קיים פער בן 24 נקודות בין "מלכת היופי" של הכדורגל הישראלי לבין ה"גברת הזקנה" של הכדורגל הישראלי, שרצתה לחגוג ברוב הדר ופאר את יום הולדתה ה- 100 ומהצפון נפתחה הרעה, והמתנה היחידה שתקבל, את עדיפותה הברורה של חיפה.
אפילו את התענוג להיות הקבוצה הראשונה שתעצור את דהרת הקטר הירוק, שדדו מהתל-אביבים. הפועל פתח תקווה הקדימה אותם בשבועיים. בעונה שעברה, שנה פלוס יום, גם במחזור ה- 21 חיפה הגיעה לבלומפילד בלתי מנוצחת וחזרה צפונה מאוכזבת מהפסד הבכורה (1:0 משער של תמיר כהן), וגם אז פגשה קבוצה מארחת נבוכה שפיגרה אחריה ב- 25 נקודות. בשנתיים האחרונות מכבי תל-אביב הפכה לבלתי רלוונטית במאבקי הצמרת.לעומתה, חיפה התחזקה שבעתיים, הגדילה את הפער התהומי וכעת ברור, גם לאלה שהאמינו בקיץ שחיפה תזכה לפייט צמוד, שכל מה שה"צהובים" יעשו, חיפה תעשה טוב יותר. אולי בגלל שהיא רק בת 93 ותל-אביב כבר בת 100 ...
עם כל ההערכה ליוקרה שבכל משחק מול מכבי תל-אביב, גם הפעם אין במשחק זה (יום א' 20.50) מעבר לשלוש נקודות. החיפנים טרודים בשלוש חזיתות, וכבר ביום רביעי הבא מצפה להם משחק קשה מול הפועל תל-אביב בחצי גמר גביע הטוטו. לא יהיה זה מוגזם להצביע על שני המשחקים מול מכבי והפועל ת"א כמי שפותחות את החודש המכריע של הקבוצה החיפנית. בחודש הזה, חיפה יכולה להתקדם מאוד לעבר ניסיון מספר שלוש שלה לזכות ב"טראבל" ( אליפות, גביע וגביע הטוטו), כאשר מכבי תל-אביב משמשת כניצבת ותו לא. עד כדי כך, המשחק בין השתיים לא חשוב למטרותיהן הספציפיות.
פטור בלא כלום אי אפשר. תל-אביב ומאמנה, טום קאנן, היחיד שטרם הפסיד למכבי חיפה מבין כל מאמני ליגת העל ( הגיע לירושלים אחרי שבית"ר הפסידה בטדי 1:0 ופוטר לפני שהובסה בחיפה 3:0), ינסו לחזור למאבק על אחד משני המקומות מאחרי גבה של חיפה, וניצחון ביום ראשון יגביר את המוטיבציה אצל שחקניה. מכבי חיפה מודל 2006 רוצה למחוק את השיא האחרון שאלופת 84' עדיין מחזיקה חזק-חזק. מאז חיפה זכתה באליפויות רבות, מהן יצירתיות יותר או פחות, אבל ניצחון כפול על מכבי תל-אביב בליגה, אין לה כבר יותר מעשרים שנה. וניצחון כפול, משמעו בשני הסיבובים הראשונים. תשאלו את אלי דריקס, סגן הנשיא הצהוב, ששיחק בשני המפגשים בעונת 83/84 , פעם כבלם ופעם כחלוץ, איך היה להפסיד 2:0 בקריית אליעזר ו- 3:2 בבלומפילד. אם לא הוא, ניתן לקפוץ למוטי איווניר בנצרת. גם הוא היה במפסידים הכפולים. לרוני לוי ושות' ודאי יש "עיניים גדולות" גם בקשר לשיא הזה. חיפה תפגוש בפעם הראשונה בתולדותיה, את איל ברקוביץ מעברו השני של המתרס. הקשר, שברקורד הספורטיבי שלו רשומות שתי אליפויות ושלושה גביעים במדי מכבי חיפה, ואלה ההישגים היחידים שלו, לא יכיר את השחקנים שישחקו מולו. הכיסים שלהם מלאים בתארי אליפות. ניר דוידוביץ (4), אלון חרזי( 6), אריק בנאדו(5) אדורם קייסי (3), עידן טל(2), מיכאל זנדברג(2) ואחרים שישוו, בלי נדר את השיא שלו, לא צריכים להוכיח כלום, מעבר לחיזוק העובדה היבשה שמכבי חיפה השכילה למצוא מחליפים לכל אחד שעזב. גם לברקוביץ שלא תינתן לו יותר הזכות להוכיח שבלעדי ראובן עטר, הוא סמל ומנהיג לשעבר. לא מני ולא מקצתיי. ברקוביץ מחזיק עדיין, וכנראה קשה יהיה לקחת ממנו את תואר "אלוף הבישולים" של מכבי חיפה (71 ), אך מעבר לנתון זה, חיפה אינה מתגעגעת.
פער הנקודות כיום(24) אינו השיא ביחסי הקבוצות. אשתקד חיפה כבר הגיעה ל- 32 נקודות הפרש מתל-אביב, ובסוף העונה הפער ירד בנקודה. שיא ההפרש לטובת ת"א נרשם בעונת 91/92 כשזכתה באליפות בהפרש 27 נקודות מחיפה שסיימה במקום השלישי ה"מכובד". בסיכום כל המפגשים שנערכו בליגת העל- 112 במספר- תל אביב יכולה להתגאות שהיא עדיין מוליכה. לזכותה 46 ניצחונות מול 35 לחיפה ו- 32 תוצאות תיקו. ה"צהובים" עם הפרש שערים חיובי מול חיפה 152-164 הם אחת משלוש קבוצות שלחיפה מינוס בקטע הזה. שתי האחרות, לא להאמין, הן מכבי רמת-עמידר והפועל מרמורק...
