שלומי ארבייטמן, מספיק ודי. שישה חודשים הם יותר מדי זמן להתייסרות, הלקאה עצמית ובמקרים קיצונים, התבטלות מסוימת. מכבי חיפה, כקבוצה המובילה בכדורגל הישראלי, אינה יכולה להרשות לעצמה לסמוך על כדורגלנים מתוסכלים. יאללה, שלומי ארבייטמן, בבקשה למחוק את העבר הקרוב ולהביט קדימה. קיבלת את הצ'אנס של חייך. אם לא במדים הירוקים, אין מקום אחר כדי להתקדם ואינסטנט.
למעשה, החלוץ הצעיר הופיע השנה ב- 16 משחקי ליגה אלא שניתוח מעמיק מגלה שבסך הכל קיבל 835 דקות משחק וארבעת השערים שהבקיע, צמד בשבת האחרונה לרשת נצרת-עילית, מהווים בהחלט עדות שההספק שלו מעבר לסביר, גם מול "תותחני הליגה" האמיתיים, המוליכים את דרוג הכובשים המצטיינים. ארבייטמן חייב להמשיך ולהתרכז במה שהוא יודע הכי טוב לעשות- כיבוש שערים. בגיל 20.5 עם מאזן של 25 שערי ליגה (21 במדי בית"ר ירושלים והפועל פתח-תקווה) אינם הולכים ברגל. נכון, ליוסי בניון כבר היו בגילו הרבה יותר ( 64 מתוכם 48 במכבי חיפה !!!) אבל כמה "בניונים" עם תפוקה כזאת שיחקו במכבי חיפה?
עדיף שייקח דוגמא מסינדרלה אחרת. ארבייטמן טרם נולד כאשר למכבי חיפה הגיע חלוץ בשם זאהי ארמלי. זה קרה בסך הכל לפני 21 שנים, לא בשנות החמישים המוקדמות. החלוץ של מכבי שפרעם הגיע למכבי חיפה, אז עדיין ללא אליפות אחת, כאשא מאחריו רקורד של מאות שערים בליגות הנמוכות, מליגה ב' ועד לליגה הארצית. לבעלי הזיכרון הקצר: ארמלי היה מושא רצונה של מכבי חיפה ו...דוביד שוויצר ז"ל, מאמנה של הפועל תל-אביב שרצה אותו בכל מחיר ואף עלה לביתו לרגל בניסיון לפתותו. לבסוף, חיפה זכתה בו ושוב בדרך משונה שנראית כיום משונה ומצחיקה. " תעבור לחיפה לעשרה משחקים, תחזור לשפרעם להמשך הליגה, ואחר כך תעבור סופית לחיפה"- זה היה ההסכם בין הכדורגלן ואגודתו. מישהו מעלה על דעתו מצב דומה ב- 2006 ?
וכאן כדאי לארבייטמן להתרכז. ארמלי שיחק 833 דקות בקדנציה הראשונה שלו במכבי חיפה ובסך הכל כבש שני שערים. מכל ה"הו-הא" הגדול, הוא לא הועיל לקבוצה בכלום. שני ניצחונות, שלושה הפסדים וחמש תוצאות תיקו- מאזן של חלוץ שהגיע מליגה נמוכה, וכאלה שיחקו במכבי חיפה רבים ומאכזבים. התפוקה הנמוכה שלו לא גרמה לאיש במכבי חיפה להרהר שמא מדובר ב"תחול בשק". אלא שארמלי חזר לחיפה פעם נוספת וכאן, גם כאן, הצפרדע הפכה לנסיך. איזה נסיך ? מלך !!! מלך השערים של כל הזמנים במכבי חיפה. בשש העונות בהן שיחק במכבי חיפה כבש 90 שערי ליגה ב- 179 משחקים. בכל עונה הבקיע כמות דו-סיפרתית, מאזן שאין לשום חלוץ עבר אחר במועדון. אין בכלל ספק שאם ארמלי היה מגיע לליגת העל בגילו של ארבייטמן, אלון מזרחי היה משקיף עליו היום במשקפת ולא מאחריו...
ההתעוררות של ארבייטמן, שיקבל ביטחון ככל שדקות המשחק שלו יצטברו, חייבת לגרום לו להפסיק ולנבור בפצעי העבר. ארמלי לא התייחס לדיבורים מאחרי גבו ולספק אם רכישתו הייתה כדאית או לא. את התשובות נתן במגרש. הלקח מהמשחק הטראגי מול מאלמו יישאר חקוק במוחו עד סוף הקריירה, אך מכאן יש לצאת לדרך חדשה. ארבייטמן לא הגיע לחיפה על תקן של חלוץ שלישי. כוונת המשורר, במקרה זה ראשי המועדון ומאמנו, כוונה למצב שיניב קטן יימכר לאירופה, ואז תגיע שעתו היפה. ולא חסרות דוגמאות בעשרים השנים האחרונות של שחקנים, שהגיעו על תקן של "הבטחות לא ממומשות" ואחרי שרות קצר במכבי, יצאו לדרך חדשה ופוריה.
אלון מזרחי לעולם לא היה חולף על פניו של עודד מכנס בלי 63 השערים שכבש במדים הירוקים. כמעט שליש ממכסת שעריו (206). והוא לא היה הכובש בעל הממוצע הטוב ביותר. חיים רביבו מוליך בראש. מאזנו באמת מדהים. כשהגיע מהפועל תל-אביב כדי למלא את מקומו של ראובן עטר, שעבר להפועל חיפה, רחמנא ליצלן, איש לא ציפה שיכבוש 43 שערים ב- 57 משחקים. ממוצע של 1.3 בין שער לשער. רק אלון מזרחי מדגדג איכשהו את רביבו, שהוכתר פעמיים כמלך השערים הארצי, בתקופה החיפנית שלו. מזרחי (אף הוא מוכתר חיפני) כבש 63 שערים ב- 91 שערים, מאזן נפלא לכל הדעות. והשלישי שניתן להצביע עליו כבעל תפוקה מעל ממוצע הוא יוסי בניון שהבקיע בחיפה 55 שערים ואם אירופה לא קורצת לו, אין בכלל ספק שהיה מנפץ את שיאו של זאהי ארמלי. לא היה כובש 36 שערים בעשר שנים ?
בניגוד למה שניתן לחשוב, רבים וטובים מתעקשים שיניב קטן לא הבקיע מספיק שערים. המספרים מוכיחים את ההפך הגמור. הוא שיחק ב- 227 משחקים, אבל, וכאן הסייג החשוב, הוא נכנס כמחליף ב- 66 משחקים ( מחזיק בתואר סגן "מלך המחליפים") וכבש 40 שערים ובכלל זה פנדל אחד. לא כל כך נורא. בשורות חיפה שיחקו "מפציצים" שהפכו לאימת ההגנות בארץ. שלמה לוי ז"ל, כוכב שנות החמישים, שכבש 26 שערים ב- 45 משחקים, ואחר כך התפתה לעבור להפועל חיפה, עופר שטרית, חזי שירזי, שי הולצמן ואחרים, פחות מסוכנים, כשלבשו את הירוק. מעניין שדווקא שחקני הבית של חיפה לא הצטיינו בכיבוש שערים. להוציא אולי את המאסטרו ראובן עטר שהבקיע 72 מתוך 123 השערים שכבש בליגת העל, כאשר מאזן ההופעות שלו הוא 281 במכבי חיפה בלבד. לזכותו ייאמר, שהשנתיים האחרונות שלו בחיפה, בהן היה שותף לשתי אליפויות בעידן גרנט, גרמו לכך שיהפוך לשחקן המוביל של חיפה ב...ישיבה על הספסל. רובן עלה מהספסל 68 פעמים, נכו את ההופעות החלקיות האלה מהמאזן הכללי, ותקבלו ממוצע נפלא שלו. גם במקרה הזה, אילו לא היה מתפתה ל"הרפתקאה האדומה" שלו, היה חולף בקלילות על פני ארמלי ששיאו נראה כעת יציב כסלע ומצפה לגואל, כי טבעם של שיאים להתנפץ כגלי הים אל החוף.
אלה שחשבנו פעם שהם "תותחנים", נראים כיום כמפעילי רוגטקות, והדברים אינם נאמרים לגנותם. כל תקופה ותותחניה. דני רום שמולביץ כבש 78 שערים ב- 283 הופעות, אבל נעשה לו עוול , כי בשנותיו האחרונות שיחק כמגן או בלם. לג'וני הרדי ממוצע לא רע, 70 שערים ב- 193 הופעות ומשה סלקטר, מהנוגחים הטובים יותר בתולדות המועדון, הרשית בסך הכל 56 שערים ב- 204 משחקים, מאזן לא מרשים לחלוץ מרשים. רפי כהן, היום בהפועל עכו, הגיע לפני שש שנים מראשון-לציון האלמונית ומנת השערים שלו פנטסטית: 41 שערים ב- 117 משחקים, חלקם הגדול כמחליף. תשומת לב מיוחדת כדאי להעניק למחלקת ה"זרים" של חיפה. היום כולם גאים ברוברטו קולאוטי, עד עתה עם מאזן של 25 שערים. כדאי לארבייטמן לחטוף שיחה קלה עם חלוץ בוקה ג'וניורס לשעבר, ולשאול לאיזו קבלת פנים הוא זכה בהגיעו לישראל. מי לא שלח אותו הבייתה? אלה ששלחו אותו מכאן, מכסחים בע"מ, חייכו חיוך מר כאשר נשיא המועדון, יעקב שחר, פסק נחרצות: " מי ששופט אותו אחרי שני משחקים, לא מבין בכדורגל. הבאנו חלוץ פנטסטי". ושחר לא עבר קורס מאמנים כמו ה"מומחים" בעיתונות, רדיו וטלוויזיה. ולדנטה לופז לא עשו כאן "זובור" ותראו לאן הגיע היום? מזל, שאלה לא מנהלים את מכבי חיפה. ואת דירסאו לא שלחו הבייתה? רוצים דוגמאות חיות? למה להלבין פנים ברבים? שניהם כאן ומצטיינים, וזה החשוב.
קולאוטי, אם ימשיך בקצב הנוכחי, יעבור בקלות את סרגיי קלשצ'נקו (29 שערים ב- 71 משחקים) ואת המוביל, סרגיי קנדאורוב לו 40 שערים ב- 118 הופעות, מאזן מצוין לקשר אחורי. יעקובו איגביני לא התחיל להפגיז במידלסבורו, את הסיפתח הסיטוני עשה אצלנו עם 24 שערים ב- 50 משחקים ואפילו איבן גצקו בריא הגוף הרשים עם 23 שערים ב- 53 משחקים. תמיד יקומו כאלה שינסו לשכנע את מי שאפשר, שבמכבי חיפה קל יותר לכבוש מאשר בקבוצות אחרות, בגלל השחקנים המצטיינים המופיעים בשורותיה, בגלל הרצון התמידי לנצח ובזכות המורשת ההתקפית, נר לרגליו של נשיא המועדון הבוחר את מאמני הקבוצה בהתאם לכך. זאת נקודת החיכוך היחידה המחברת את שנות החמישים לשנות האלפיים, הרצון להפגין כדורגל שובה עין ובאמצעותו להגיע להישגים. בינתיים (טפו...טפו...) תשע אליפויות בעשרים שנה הן עדות שהמשוואה של כדורגל משובח ותארים מסוגלים ללכת יחד. אז נכון שהאליפות הראשונה, השלישית והרביעית (ה"דאבל") היו אפורות משהו, העיקר ששמחנו שהן מונחות לרגלי כיפת הזהב.
חזרה לארבייטמן. נותרו לו 16 משחקים, לא כולל גביע המדינה וגביע הטוטו, כדי להבין שההיסטוריה תזכור אותו, לא כמי שהשאיר את חיפה בעשרה שחקנים מול מאלמו בגלל מעשה ילדותי, אלא כמי שכבש שערים רבים שעזרו, גם הם עזרו, להכתרה העשירית. בפרט, כאשר הוא מקבל את צ'אנס חייו להתייצב בפרונט של הכדורגל הישראלי. עם זנדברג, עידן טל, קולאוטי ושאר החבר'ה מאחור, הגיעה שעתו היפה. עד להודעה חדשה, רק במכבי חיפה מקבלים צל"ש על תואר.
