אילו היה לאיצטדיון בלומפילד פה או דובר, ללא ספק שהיה מצביע על מכבי חיפה כקבוצה הכי אטרקטיבית שדרכה על משטח הדשא הנפלא שלו. אולי אפילו יותר מהיריבה העירונית, מכבי. על אחת כמה וכמה, ביום ראשון הקרוב, כאשר המוליכה הגאה מהצפון תגיע בפעם ה- 120 לאצטדיון היפואי המיושן ( בן 44) ותפגוש מכרה ותיקה. לחיפה "מניות רבות" בהעלאת קרנו של בלומפילד, ולו בגלל המאזן הפנטסטי ששחקניה לדורותיהם השאירו. מתוך 119 המפגשים שנערכו בין חומותיו (כולל ניצחון 1:6 בדרבי חיפני, משחקים מול מכבי תל-אביב, בני יהודה, שמשון, בית"ר ירושלים, בית"ר תל-אביב ואחרות), מכבי חיפה ניצחה ב- 43 משחקים, הפסידה ב- 42 ו- 34 סיימה בתיקו. הפרש השערים צמוד: 143-144 לחובתה. אם זה לא מגרש ביתי, אז מה כן?
גם 14 הניצחונות על בעלת הבית האמיתית, הפועל, מלמדים שחיפה אכן חשה כדג במים ביפו. מאז 1977 הצליחה הפועל ת"א לנצח בשבעה מפגשים וכולם בתוצאה זהה- 0:1 והנה המתכון למשחק ליגה מרתק ומסקרן. לחיפה אין בעיה עם הברכה המסורתית "עד 120", בתנאי שגם הפעם תצא מהמשחק הזה עם מלוא הנקודות. למרות שלמארחים יש כוונות אחרות לחלוטין, אם לשפוט על פי הצהרות חלק משחקניהם. אלה נועדו מן הסתם לחפות על דברים שאינם קשורים דווקא למשחק עצמו. בניגוד לעבר, כאשר שחקני חיפה נגררו להצהרות פרובוקטיביות נגדיות, ולמשחקים הגיעו כדורגלנים עצבנים וחדורי רצון יתר על המידה, בעיקר באמצע שנות השמונים, הפעם חיפה רגועה ושלווה.
לאו דווקא בגלל פער 13 הנקודות שיצרה בחלוף 14 מחזורים בלבד, פער שמעולם לא נפער כמוהו בין המקום הראשון לשני. אמנם, אחרי המחזור ה- 13 כאשר ההפרש קטן לעשר נקודות, אפילו דרור קשטן השתקן יצא מגדרו, והאמין שלא הכל אבוד במאבק האליפות, אבל אחרי ההפסד בנתניה וניצחונה המשכנע של חיפה על בית"ר ירושלים (שמתם לב שכולם התעלמו מקטיעת מסע ההצלחות של שחקני המנורה במשחקי החוץ?)- הקולות הפכו לחירחורים... עדיין שום דבר לא אבוד, רק כללי המשחק נותרו כשהיו. כל הקלפים, כולל הג'וקר והאס, נמצאים בידי חיפה. היא מוליכה, היא כבשה הכי הרבה שערים, היא בלתי מנוצחת והיא הקבוצה היחידה שבפגרה הנוכחית נותרה מאחרי הקלעים, ולא ביצעה חילופי גברא היסטריים בהרכבה. קבוצת פלדה ש"הלכה אצל הנמלה, למדה דרכיה" והכינה קבוצה מצוינת בקיץ.
הדרמות היחידות, עזיבתו המתוכננת של יניב קטן לווסטהאם, נסיעת המבחן של ניר דוידוביץ לסנדרלנד, משאים ומתנים עם שחקנים לעונה הבאה והזכרת שמם של שחקן כזה או אחר כמועמד להצטרפות, רק מחזקים את ההערכה לה חיפה תזכה בבלומפילד. עיזבו אתכם מהשטויות על "נקמה" של ואליד באדיר או אליניב ברדה. בחיפה כבר מזמן הפסיקו להתייחס לתופעות שוליות שכאלה. על מה באדיר צריך לנקום? על שיעקב שחר "הדביק" לו ארבע אליפויות, אחרי שחזר שפוף מוימבלדון? על מה ברדה צריך לנקום? על שתי האליפויות שזכה עם חיפה, כאשר בבאר שבע לא עלה בהרכב הראשון? באר-שבע, לא מכבי חיפה. מדובר בשני ספורטאים למופת שמנסים לגרור אותם ולחמם את האווירה. לא יצליחו.
אפילו "משחק עונה" אין כאן. ולא בגללו יגיעו 15 אלף צופים למגרש. הפעם באים לצפות במשחק כדורגל נטו. בין הקבוצה הטובה בישראל (ובכל תוצאה היא תישאר כזאת) להפועל תל-אביב שמנסה לשחזר ימיה כקדם, אחרי העונה הטראומטית שעברה עליה אשתקד, כשרק מחזור אחד לסיום הבטיחה את הישארותה. תל-אביב תעשה הכל כדי לנצח, למרות נחיתותה האיכותית. אם סכנין הצליחה, מדוע היא לא. "אחד על אחד"- אין בהפועל אפילו שחקן אחד(!) שיכול לשחק במדים הירוקים. חיפה מרכזת את כל השחקנים הישראלים הטובים ביותר. וגם הזרים. הפועל תרצה להוכיח, בפעם הלפני אחרונה , כי מאמנה דרור קשטן (בשני המשחקים האחרונים שלו בקריירה מול מכבי חיפה בליגה- מכאן הוא יהיה בנבחרת) שהיא מסוגלת לנצח את האלופה ולפתוח מיני-דרמה בליגה. עצם העובדה שבלומפילד יהיה מלא, מלמדת שחיפה נותרה מושכת הקהל מספר אחת.
בעונה שעברה "הואשמה" בהריסת הליגה, והיא היחידה ששיחקה כדורגל. ראשי המועדון ידעו בסתר ליבם שהסיבה האמיתית לחוסר הפירגון נובע מנחיתת התל-אביביות על קרקעית הטבלה. היום כולם מבינים על מה דיברו. כמובן שאלמנט התחרותיות נותר הדובדבן שבקצפת. במילניום החדש מכבי חיפה חוללה מהפך וחלפה בקלילות על פני ה"אדומים". תשע אליפויות ירוקות מול שבע של הפועל. מי האמין שפעם יקרה כדבר הזה? התואר האחרון של הפועל נרכש לפני שש שנים (99/00) וגם הוא באדיבותה של מכבי חיפה, אותה אימן אלי כהן ולקראת סיום, אחרי התפטרותו, רוני לוי. גם אז חיפה שיחקה כדורגל טוב יותר, אלא שקבלת החלטות גרועה של מאמנה, דרדרו אותה למקום השני (קולטים? מקום שני נחשב לדרדור...). בכלל, בשש העונות הללו, לחיפה יש מקבץ פנטסטי- ארבע אליפויות, פעמיים סגנות וגם אלה בטעות, כי בשתי העונות הללו, כאשר הפועל ומכבי ת"א זכו באליפויות והוכח שהטבלה משקרת, חיפה שיחקה טוב יותר.
שלא לדבר על קצב כיבוש השערים שלה. מאז קום המדינה, שתי הקבוצות הותיקות, נאבקו שש פעמים על המקום הראשון ולא להאמין, התוצאה היא 2:2 בהצלחות. עד עונת 69/70 חיפה נחשבה לקבוצה אטרקטיבית, בעיקר בשנות החמישים. תמיד רחוקה ממאבק הסיום. בעונה זו קרה משהו. הגיע מאמן חדש, אדמונד שמילוביץ ז"ל, והחדיר בחניכיו את המושג צמרת. ה"צמרת" שהוא הכיר, התבטאה בניצחונות של 0:1 או תיקו. לבסוף, את האליפות לקחה מכבי תל-אביב, שוב בהפרש שערים טוב מהפועל. השתיים סיימו עם 39 נקודות אך שימו לב להפרש השערים של חיפה (33 נק')- 24:29 כלומר, פחות משער למשחק! ומתוך שני התריסרים שספגה, הפועל ת"א החדירה לשערה 8 שערים ( 2:3 בקריית אליעזר ו- 1:5 בבלומפילד).
בעונת 1985/86 שחיפה ו..השופט צבי שריר, ירצו לשכוח חיפה הייתה עם אליפות נוספת בכיס. מאות פעמים כבר שחזרנו את השער בנבדל של גיל לנדאו שגרם לת"א לחלוף על פני חיפה בפוטו-פיניש ולסיים את העונה ראשונה. עם כל ה"פקה-פקה" החיפני בזכות ההתקפה הטובה בליגה, עם רוני רוזנטל, זאהי ארמלי ומשה סלקטר- מאזן הכיבושים שלה עמד על 47 בלבד. עלבון בפני עצמו. כאמור, הפועל ניצלה משבר מנהיגות של מאמן חיפה בעונת 99/00 וזכתה בתואר האחרון שלה כשהיא מקדימה את חיפה בתשע נקודות אבל שימו לב לסטייל של שתי הקבוצות: מכבי כבשה 86 שערים והפועל 76 "בלבד". בעונת 2000/01 שוב השתיים במאבק ראש בראש והפעם חיפה סיימה ראשונה בהפרש שבע נקודות, כאשר גם הפעם כבשה 68 שערים מול 55 של האדומים. שנה אחר כך, שתי הקבוצות נשארו בעמדות דומות, הפועל גם הבקיעה כמות זהה אבל מכבי כבשה 17 שערים יותר. ובפעם האחרונה שהשתיים היו מעורבות במאבקי אליפות (02/03) באה השלישית ו'גנבה' את התואר. חיפה כבשה 75 שערים מול 53 של הפועל ת"א ו- 63 של האלופה, מכבי ת"א.
נקודה לא פחות מסקרנת, מה קורה לאליפות כאשר השתיים מתמודדות ביניהן. למעט משחק העונה האמיתי היחיד (!) ובלי מרכאות, זה שנערך ב- 1986 אין קשר בין המנצחת לאלופה. הפועל ניצחה פעמיים את חיפה (69/70) ולא זכתה בתואר, מכבי חיפה ניצחה את הפועל פעם אחת וסיימה פעמיים בתיקו (99/00) והפועל הוכתרה, מכבי חיפה לא ניצחה אפילו משחק אחד מתוך הארבעה בעונת 2000/01 (שלושה תיקו וניצחון אדום) וזכתה בקלות וכך גם בעונת 2002/03 כשמכבי ניצחה בבלומפילד ופעמיים סיימה בתיקו בקריית-אליעזר (1:1), ואלה לא הספיקו לה לזכייה. בקיצור ולעניין, תהיה התוצאה אשר תהיה, האליפות לא עוברת בבלומפילד. עד היום קיימו שתי הקבוצות 104 משחקים, כולם בליגת העל. היתרון החיפני מוחלט: 44 ניצחונות לעומת 30 של הפועל וכמות זהה של תוצאות תיקו. הפרש השערים 124-134 למכבי.
