13 ניצחונות מתוך 14 משחקים, שלוש שלישיות מתוך ארבעה משחקים, בנתניה, פתח-תקווה ומול בית"ר ירושלים- אם כל כך טוב, למה להפסיק? השבת האחרונה, פרשת "וישב", הייתה הדבר הכי טוב שנפל על מכבי חיפה, למרות שלא זכתה בניצחון ליגה נוסף. הפגרה הגיעה לקבוצה בזמן, ואם שמתם לב, חיפה היא הקבוצה היחידה בליגה ששרר אצלה שקט מוחלט. לא חילופי שחקנים דרמטיים- איש איש הלך לדרכו ולמשימותיו בחמשת הימים בהם הקבוצה לא התאמנה. שבתה ולא מאונס.
אפילו מאזן הנשואים לא הופר. רוברטו קולאוטי נישא לעלווית בקפריסין, אך מכבי חיפה "תיהנה" מכך רק שבוע, מאחר ויניב קטן יעזוב לווסטהאם, מיד אחרי ההופעה בבלומפילד מול הסגנית, הפועל תל-אביב. איך הוא ישחק? אם הוא הבטיח לא לשמור על הרגליים, הולך להתפתח מאצ'אפ מעניין בינו לג'ון פנסטיל, המגן הגנאי של ה"אדומים" שלא רצה להפסיד אף הוא את המשחק מול המוליכה. בדרך כלל, פגרה עלולה לקטוע מומנטום של קטר דוהר ומרסק. ומה שקרה בחודש האחרון, דומה לדהירה וריסוק. גם מספרית. מתוך 31 השערים שכבשה עד כה, בארבעת המשחקים האחרונים הירוקים כבשו 11 שערים כאשר בעשרת המחזורים הראשונים "הסתפקו" ב- 20 בלבד. משמעות הדבר, שהמכונה המשומנת החלה לנצל כראוי את ההזדמנויות שניתנו לה.
פגרה יכולה לבלום מסע הצלחות, וביא כאן רק שתי דוגמאות בולטות. בעונת 98/99 חיפה ניצחה בחמישה משחקים רצופים לפני הפגרה שנמשכה אז חודש (!!) וכששבו הקבוצות למגרשים, החיפנים, אותם אימן דושאן אוהרין הצ'כי, הפסידו פעמיים( לבית-שאן ולהפועל חיפה) וסיימו בתיקו מול בית"ר והאליפות ברחה. מקרה שני, בעונת ההשתתפות בצ'מפיונליג. חיפה הוליכה בגאון, הפסידה לפני החופשה למכבי תל-אביב ומיד עם חידוש המשחקים, סיימה בשתי תוצאות תיקו( הפועל פ"ת ומכבי נתניה), הפסידה לבית"ר ירושלים וניצחה בקושי 0:1 את אשדוד. כל מי שחלם על אליפות התקרב עד מרחק נגיעה. המכנה המשותף לשתי האליפויות האבודות: שני הסקוררים, אלון מזרחי ויעקובו איגביני, עזבו לאירופה, הראשון בכוח ולא הצליח לו, השני מככב במידלסבורו וכבר הבקיע שמונה שערים.
בעידן רוני לוי, ההכנות הטרום-עונתיות כל כך קפדניות, כך שאין משמעות גדולה להפסקה קצרה בפעילות. אשתקד, חיפה יצאה לפגרה כשמאזנה נקי מהפסדים. את שני המשחקים האחרונים סיימה בשני ניצחונות, אחד מהם הווה מעין "רעידת אדמה"- 0:6 ביתי מול הדולקת אחריה, אשדוד. ולחובבי הפיקנטריה: המשחק הראשון שהמתין לחיפנים (2 בינואר) היה בבלומפילד מול...הפועל תל-אביב שהסתיים בניצחון מרגליו של עידן טל. חיפה המשיכה אחר כך בשרשרת של ארבעה ניצחונות נוספים( בני יהודה, סכנין, הפועל באר שבע והפועל חיפה) ותיקו אחד( מכבי פתח תקווה)- כולם "על האפס" ובמחזור ה- 21 נבלמה על ידי קבוצת התחתית דאז והיום, מכבי תל-אביב. אסור לשכוח שמכבי חיפה, בגלל הכנותיה למשחקי גביע אירופה, החלה את ההכנות לעונה הנוכחית שבועיים לפני כל שאר הקבוצות. מדובר בפער משמעותי, לטובה ולרעה. טובה- כי אחרי שהודחה בידי מאלמו, נותרה חיפה עם הכושר הטוב ביותר וצוות השחקנים המובחר. רעה- לשחק ללא הפסקה במשך חצי שנה, כאשר רוב השחקנים שותפים גם להופעות הנבחרת במשחקים הקדם-עולמיים (וגם לשם הביאו את רוח הווינריות ולא נוצחו...), מעט מוגזם. בניגוד ליצחק שום, מאמן בעונת השיא באירופה, שרצה באמת ובתמים לקטוף את שלושת התארים, ולא העניק מנוחה לכוכביו, גם לא בגביע הטוטו, ולכן זכה בו (אבל רק בו!!!), רוני לוי מהלך בין הטיפות ומסתבר ששחקני הספסל ידעו להמשיך את ההצלחות ולא במקרה חסר לחיפה ניצחון אחד כדי להעפיל לחצי גמר גביע הטוטו. בינתיים האחרים הספיקו לנוח מעט. מדוע מעט? כי קצב האימונים אינו נופל מזה של המשחקים הרשמיים.
קיימת כמובן "שאלת מיליון הדולרים"- כיצד מכבי חיפה תתפקד ללא יניב קטן. תעלומה שתיפתר רק במשחק הביתי מול הפועל כפר-סבא. על פי תמונות העבר, חיפה אינה מצליחה להתאושש מעזיבת כוכבים לחו"ל. מסיבות שונות שהובאו בכתבה קודמת (" מצדה לא תיפול שנית- גם חיפה אינה מתכוונת להתקפל") הפעם המצב שונה. הקבוצה הוכנה למצב שקטן יעזוב וגם אם הכל נערך "על יבש", עדיין לא ניתן לראות בסממני פאניקה. ולא בגלל פער 13 הנקודות, יתרון פנטסטי וחסר תקדים בכדורגל הישראלי, בשלב כל כך מוקדם של העונה. בראשו של רוני לוי ודאי מתרוצצות מחשבות כיצד להתגבר על חסרונו של קטן, על כיבושיו ובישוליו הרבים. לכאורה, שלומי ארבייטמן הנלהב והבלתי מלוטש, נראה כדבר הבא. מאידך, ישנם עוד כמה נוסחאות מפתיעות שרק בזמן הקרוב ניתן יהיה לעמוד על טיבן.
נותר מספיק זמן, ושבועיים נחשבים לזמן רב בכדורגל, כדי לתכנן ולהגיע למצב שעזיבת שחקן, כזה או אחר, לא תגרום למפולת. החלק ההגנתי של האלופה לא זז מילימטר. כולם, כולל הקישור האחורי, נשארו בעמדתם. בחיפה לא מייחסים חשיבות רבה לכל אותן ידיעות ששחקנים כאלה או אחרים יקפצו החוצה מחלון ההעברות ויימלטו לאירופה. החורף הקריר הפך ל"קיץ לוהט" ואיש לא מתלונן. כולם נוסעים ובאים, הרכילות גברה על המציאות, והאלופה עומדת יציבה. אפילו הניסיון למצוא סדק בחומה הירוקה הבצורה, ראוי אולי להסבר קצר. נסיעתו של ניר דוידוביץ למבחנים בסנדרלנד, ואין חשיבות מי ידע ומי לא, והחתמתו של שוער המשנה, תום אל-מדון, יצרה גל עכור זמני שהנה יש קשר בין שני השוערים. לא מני ולא מקצתיי. איש לא מיהר להחתים את אל-מדון מחשש שחיפה תישאר ללא שוער או כאמצעי לחץ על דוידוביץ. שטויות במיץ עגבניות. זה הנוהל במכבי חיפה מזה שנים. כדורגלנים מוכשרים המהווים פוטנציאל לעתיד, מוחתמים לחמש שנים אך ורק מסיבה אחת: אחרי השרות הצבאי מבקשת גם מכבי חיפה ליהנות מההשקעה בהם, לפחות שנתיים, ומכאן ההסכמים עם הצעירים. בגלל התקנה שאם לשחקן אין הסכמים, לפני הגיעו לגיל 24 , הוא משוחרר, למרות דמי ההשבחה המגיעים למועדון האם שלו. מכאן ועד לפרשנות שאל-מדון מהווה מעין שוט כלפי דוידוביץ, המרחק ענק וחסר כל ביסוס הגיוני. מאחר ולנייר תכונה נדירה, לספוג כל בדיחה לא מוצלחת, השתרבבה גם "פרשה" זאת.
שובם מהשעייה של דירסאו חבייאר ומיכאל זנדברג, על אף שמחליפיהם עשו עבודה לא רעה מול בית"ר (0:3), מוסיף עוצמה לחיפה. אם הקבוצה ניצחה כשהיא עייפה ומתפקדת על אדי הדלק האחרונים, אין סיבה לא להמשיך וללחוץ על הדוושה כש"טנק הדלק" מלא. יש את בלומפילד, את גביע הטוטו ובעוד חודש נכנסים למעגל משחקי הגביע. מספיק משימות כדי לנער את קורי השינה. ...שמתם לב שהשנה לא מדברים על מכבי חיפה בנשימה אחת עם שבעים, שחצנים, מתנשאים? זה בגלל שהחבר'ה מגלים בכל משחק, גם כשלא הולך, מוטיבציית שיא. גם בעונות קודמות הם נתנו הכל, אבל היה נוח להדביק להם תוויות שלא הגיע להם. וגם לא מזכירים שהליגה חלשה או שרוני לוי יכול לאמן דרך הטלפון. ימים של תהילה וכדאי ליהנות מהם. מה איכפת לכם מי בא באמצע העונה? מי שיבוא- ברוך הבא.
