שמעתם ביום ראשון, ולו פעם אחת, את עשרת אלפי אוהדי מכבי חיפה מבקשים מיניב קטן "תישאר, תישאר" ? לא, כי אוהדי מכבי חיפה כבר מתורגלים ששחקנים מצטיינים עוזבים את המועדון מדי שנה, מי לחו"ל ומי לקבוצות נחותות בארץ. איזה מקום, לדעתכם, יכולה לקחת קבוצה שופיע בליגת העל עם ההרכב הבא: דודו אוואט, אבישי ז'אנו, אנדריי אוסטרובסקי, אריק אג'יפור, אדורם קייסי (בינתיים חזר), ריימונדס ז'וטאוטאס, יוסי בניון, ננאד פראליה, ג'ובני רוסו של פעם, ואליד באדיר ואיגביני יעקובו. מחליפים: רדוסלב מיכאלסקי, ראובן עטר, סרגיי קלשצ'נקו, רפי כהן ואליניב ברדה.
הרכב לא רע, נכון? שלא לדבר על הספסל עטור היהלומים. אין קבוצה בארץ ש"איבדה" כל כך הרבה שחקני מפתח בתוך חמש שנים. אין ספק שיכלה בשקט לתת פייט רציני למוליכה הגאה של ליגת העל. עכשיו יניב קטן מצטרף ל"נבחרת החלומות" שמחוץ למכבי חיפה ואני לא מקנא ב"מאמן הוירטואלי" של אוסף השחקנים הזה. מזל שהם בבחינת שחקני עבר ולא מרוכזים במועדון אחר. אולי ההכרה שיניב קטן חייב היה לעזוב לטובת מועדון בחו"ל, אחרי שמיצה את עצמו (ארבע אליפויות בגיל 25), אולי הרצון לראות נציג נוסף של המועדון באירופה, ובקבוצה משובחת. מאידך, אם חיפה איבדה כל כך הרבה טונות של "קאנונים", ועדיין מצליחה להתבודד בפסגת הכדורגל הישראלי, מלמדת שקו החשיבה של נשיא המועדון, יעקב שחר, וסגנו עוזי מור, כבר מזמן חצה את גבולות המדינה ונמצא אי שם בין הקבוצות הגדולות ביבשת. מוכרים את הטובים, קונים לא פחות טובים והסירקולזציה משביחה את הקבוצה שמקבלת מנות חמצן חדשות, כששחקנים שמעולם לא חלמו על תארים במחוזות אחרים, באו, הציצו ופגעו. תשאלו את ואליד באדיר, עידן טל, מיכאל זנדברג, יוסי בניון ובעצם מי לא.
גם השאלה, אם מכבי חיפה ללא יניב קטן, תישאר אותה קבוצה, כבר לא רלוונטית. על פניו נראה שעזיבתו לא תשאיר צלקות במכבי חיפה, שנערכה מראש למצב שיעזוב. במבט ראשון, כולם ודאי ימהרו להסיק מסקנה ששלומי ארבייטמן אינו מסוגל למלא את מקומו של ה"פטיש החדש". חריצת דין נמהרת, כי מי שזוכר את יניב קטן בגיל 20 (לפני חמש שנים), יוכל להעיד בקלות שלארבייטמן יתרון מסוים. הוא כבר שיחק בנבחרת הלאומית וכבש שלושער במדיה, נהנה מביטחון ואם יצטייד בתכונות הנפלאות של קטן, סבלנות ועבודה קשה, גם כאשר נוצרים אצלו "פצעי לחץ" מהספסל, יגיע רחוק. המספר הבא מסמל את ההתמדה והנחישות של יניב קטן. מתוך 226 הופעות הליגה שלו, בלמעלה משליש (66) נכנס כמחליף. רק שחקן אחד, ראובן עטר, מקדים אותו בקצת ומוביל את הטבלה המשונה (68). המאסטרו מוליך רק בזכות שיבתו לשתי עונות אצל גרנט, אחרת יניב קטן היה בראש. בומבה של סבלנות.
המשימה של רוני לוי והשחקנים שנשארים ( לפי הפירסומים האחרונים כולם עוזבים בינואר. מצחיק...)תהיה להוכיח שלמרות הפגיעה במרקם ההרכב הפותח, לא תהיה ירידה ברמת משחקה של הקבוצה, שלא לדבר על אובדן נקודות סיטוני שיסכן את מעמדה בראש סולם המצליחות. עם ארבעה זרים מצוינים ושישה ישראלים מצוינים לא פחות, קשה להניח שהמועדון יתמוטט על יושביו ואוהדיו, כפי שקרה מספר פעמים בעבר. רוני רוזנטל עזב- לא ידעו מי זה בריילובסקי את הניסיון הראשון על בשרה, חוותה חיפה עם עזיבתו של רוני רוזנטל, המנוע של מכבי חיפה באמצע שנות השמונים. כולם חשבו שמשה סלקטר וזאהי ארמלי הם המושכים העיקריים בחוטים, ומסתבר שרוני היה איש המפתח. מיד אחרי שנשמעה שריקת הסיום ל"משחק העונה" בבלומפילד , שעלה באובדן האליפות השלישית (0:1 להפועל תל אביב בשנת 1986), ועוד בטרם יבשו דמעות האכזבה, הציב הקיצוני המצטיין את קברניטי הקבוצה בפני עובדה מוגמרת. נציגה של פ.צ. ברוז' נחת בארץ ו"בונייק" (כינויו של רוני שפריצותיו דמו לאלה של החלוץ הפולני) נמכר לבלגים.
יעקב שחר, אז כספונסר של הקבוצה, הבין מיד שללא תחליף איכותי, דרכה של מכבי חיפה לא תהיה סוגה בשושנים. במהלך דרמטי הצליח לשכנע את דניאל בריילובסקי, כדורגלן שנמנה על סגל נבחרת ארגנטינה(1982), לעזוב את מכסיקו ולחבור ל"יתומי רוזנטל". על פניו, נראה היה שמכבי חיפה התחזקה מאוד ולא תהיה לה בעיה להתמודד שוב על התואר. בפועל קרו דברים שונים לחלוטין. לרוע מזלו של הארגטינאי, המאמן שלמה שרף לא ידע לטפל כראוי ביהלום שנפל לידיו. מעולם לא אימן שחקנים בסדר גודל כזה. לתת את בריילובסקי לשרף היה כמו לתת לילד בן שנתיים מכונית הונדה. שניהם לא ידעו מה לעשות ועניין ה"תאונה" היה רק שאלה של זמן. בריילובסקי נאלץ להתמודד עם תופעות שוליות שפגמו ברמת משחקו, ורק בתום העונה, הבינו במכבי חיפה מי מהשחקנים פגע בו לעיני כל וסילקוהו מהמועדון.
חיפה הפכה לקבוצת מרכז טבלה, ואלמלא יכולת נפלאה של השוער המנוח, אבי רן ז"ל, בשנת חייו האחרונה, ספק אם הייתה שורדת בליגה, למרות ההרכב הנוצץ יחסית דאז. ברקוביץ ורביבו "הרסו" את המועדון אם אחרי עזיבתו של רוני רוזנטל לקח למכבי חיפה זמן מועט להתאוששות (שנתיים) ולאחר מכן זכתה בשתי אליפויות "משעממות", כולל הדאבל ההיסטורי, עזיבתם של חיים רביבו ואיל ברקוביץ (עונת 96/97) הוותה "מכת מחץ" למועדון. חיים רביבו נרכש מהפועל תל-אביב תמורת סכום שיא, וזאת הייתה מתנתו של הנשיא יעקב שחר לאוהדים שכססו ציפורניים אחרי שראובן עטר העדיף את ליטרת הבשר אצל השכנים ממול, הפועל חיפה. לכולם, גם לאוהדיו המושבעים של ברקוביץ, היה ברור כבר אז שבלעדי המתולתל הוא "חצי בנאדם". ברקוביץ מעולם לא היה מנהיג, למרות ששידר זאת, ולא הייתה הזדמנות גדולה מאשר לבחון את הסוגייה בזמן אמת. עטר ברח אחרי שהנהיג את ה"ירוקים" לאליפות פנטסטית (93/94), לתצוגות נפלאות (בה היה לברקוביץ תפקיד ראשי). רביבו, שחקן פנטסטי בזכות עצמו, תרם למכבי חיפה המון עוצמה, אבל הקבוצה המצוינת שאמורה הייתה לזכות בקלות בשני תארים נוספים, נאלצה לחזות בשברון לב כיצד הם עוברים לארונה של מכבי תל-אביב, קבוצה של שואבי מים וחוטבי עצים, שנדהמה אף היא מהקלות הבלתי נסבלת שהחיפנים מוותרים על שתי אליפויות.
ברגע שחיים רביבו הושאל, ומאוחר יותר נמכר לסלטה ויגו, כבר היה ברור שהגיע גם זמנו של ברקוביץ לצאת. ניתן היה לחוש בתחילת עונת 96/97 בשבר הגדול בחדוות המשחק של מי שנחשב פעם ל"קוסם". במחזור הרביעי נפל דבר. נשיא המועדון ראה את מצוקתו של הקשר המצטיין ונקט במהלך בלתי הגיוני, מעין חרקירי. הוא נתן את ברכת הדרך לברקוביץ, בדרך לסאותהמפטון, על אף הפגיעה הישירה בקבוצה. כעבור עשר שנים חזר הטאלנט לישראל ו"הודה במילים חמות", תרתי משמע, לאיש שהתחשב בו. תארו לעצמכם שברצלונה משחררת בו זמנית את רונאלדיניו וסמואל אטו. נתפס לכם לראות את בארסה ללא שניים וכוכביה? במונחים ישראלים, רביבו וברקוביץ היו הרונאלדיניו והאטו של מכבי חיפה. השבר הענק פגע בקבוצה וגם זוהרם של הכוכבים שנותרו, עומעם מאוד.
ה"רוסי" נשבר ושוחרר אירופה המשיכה לקרוץ לשחקניה של מכבי חיפה, שהפסיקה להיות פארטנרית למרוץ האליפות. אחרי עטר, ברקוביץ ורביבו, ומשנדמה היה שמתחילים להחזיר עטרת ליושנה, נפלה על חיפה המכה הרביעית. סרגיי קנדאורוב, שהגיע לחיפה כצעיר אלמוני ובינתיים הפך לקאליבר רציני ולקשר הטוב ביותר ששיחק בשורותיה (כבש 40 שערים), חש מבודד וגם אצלו הורגש משבר. רצה אירופה וקיבל. במחזור ה- 15 של עונת 97/98 עוד מהלך אצילי של שחר, ו"קנדא" נמכר לבנפיקה, קבוצת הפאר הפורטוגלית. אמנם, במקומו הוחזר מאנגליה איציק זוהר, קשר מכבי תל-אביב לשעבר, אבל כולם ערגו לחוליית הקישור הבלתי נשכחת שהתפזרה לכל עבר. בלי עטר, ברקוביץ, רביבו וקנדאורוב וגם ללא רוני לוי שנפצע ופרש, חיפה הפכה לעוד קבוצה בליגה. לא בשרית ולא חלבית. אלון מזרחי נס לניס והמפולת חזרה אם את עזיבתם של "שלושת המוסקטרים" ניתן היה להבין ולהצדיק, כי הלכו לקבוצות מליגות על, עד היום לא מבינים במכבי חיפה מה הריץ את אלון מזרחי, מגדולי החלוצים שהופיעו במועדון (63 שערים ב- 91 משחקים) לקבוצה אלמונית מהליגה השניה בצרפת, ניס. כעבור מספר שנים יירד ה"אווירון" על ברכיו, ויתחנן לחזור למכבי חיפה עמה זכה באליפות, אך לא היה לו סיכוי מינימלי כי הוא פגע בלב הקבוצה ורוקן אותה משאיפותיה. הבגידה של מזרחי השתרעה על פני שתי חזיתות. מעולם, קבוצה ישראלית לא הייתה כל כך קרובה לחצי גמר גביע אירופי, כפי שהייתה בפברואר 1999 בגביע למחזיקות גביע. היריבה, לוקומוטיב מוסקבה, אמנם קבוצה בעלת מוניטין אבל זה עתה שבה מפגרת חורף ארוכה שהגבירה את חששה מהיריבה הישראלית שחלפה בדרכה על פני פריס סן-ז'רמן ( בתקופה בה לא אימן אותה לואיס פרננדז ה"ירושלמי"). מזרחי, ללא אתרעה מוקדמת הטיל את ה"פצצה" לפתחו של יעקב שחר, ולא רק שלא נתן מרחב לשכנעו לחזור בו מהצעד הנמהר, התעקשותו גרמה נזק אדיר לחיפנים. והוא עוד חלם שיסלחו לו...
חיפה נאלצה לשחררו, אך מרבית הכסף שקיבלה בוזבז לריק בניסיונותיה למצוא תחליפים נאותים בזמן קצר. הפור נפל על רונן חרזי, חלוץ הנבחרת שהיה רשום בקבוצה טורקית (והדגש על רשום ולא שיחק...) וויקטור פאצ'ה, חלוץ הפועל ירושלים שלא התלהב במיוחד לנחות בקבוצה הגדולה על מידותיו. בחיפה הבינו שרק נס יגשים את חלום חצי הגמר האירופי, ובזמן אמת, ניתן היה לראות, בפרט במשחק הראשון במוסקבה, עד כמה גדול הנזק שמזרחי גרם. ההפסד 3:0 היה תולדה של חוסר אונים שפקד את חוד ההתקפה ובתוספת שגיאה גסה של השוער ניר דוידוביץ, חיפה איבדה את אופציית החלום. גם בליגה זועזע מעמד החיפנים עקב העזיבה. לפני שאלון מזרחי ברח, שתי החיפניות היו צמודות זו לזו ( 38 להפועל לעומת 35 למכבי), הירוקים ניצחו חמש פעמים ברציפות והיה ברור שהמתח יישמר עד לקו הסיום. אחרי שה"עפיפון" נחת בניס - חיפה ירדה מנכסיה ובארבעת המשחקים מיד עם פתיחת הסיבוב השני צברה רק נקודה אחת, כן, רק נקודה אחת (!) וסיימה את חלום האליפות. ההפסדים להפועל בית-שאן(2:1), הפועל חיפה(1:0), מכבי תל-אביב(2:1) ותיקו 1:1 מול בית"ר ירושלים הרחיקו את הצמרת ממכבי. ואחרי נזק כזה, כספי ומקצועי, הוא עוד רצה שישכחו לו את ה"ויברח". ברררררררר.........
בניון עזב כמו גדול- יעקובו קצת מוקדם יוסי בניון, החבר שיקלוט את יניב קטן בווסטהאם, המתין ארבע שנים עד שעזב את מכבי חיפה. והיו לו הזדמנויות לעזוב לפני כן. אלא שהוא, שהגיע מקבוצה קטנה כהפועל באר-שבע, ידע להעריך את המקפצה שמכבי חיפה העמידה לרשותו וסיים את החוזה. לא בכדי הוא זוכה להערכה גדולה בחיפה, בפרט כשהוא דואג מדי פעם להזכיר מאיפה הוא בא ולאן הוא יחזור בעתיד. סביר להניח שעד שיחזור לישראל, לא יצליחו לפתות אותו בכסף גדול במקומות אחרים... בניון השאיר בחיפה קבוצה בריאה עם יסודות ברזל, עזיבתו לסאנטאנדר הספרדית כלל לא הורגשה, למרות הגעגועים לתעלוליו במגרש. חיפה הגיעה רחוק מאוד בבית האלופות, ועם קצת מזל יכלה לעלות גם לשלב הבא, אבל בליגה הישראלית היא דרסה כל מה שזז. משחקה שובה העין והתקפתה הדורסנית, בניהולו של איגביני יעקובו, לא הותירו ספק שסוף-סוף, חיפה תצליח לזכות באליפות אחרי שכוכב כזה או אחר עוזב אותה. אלא שאז הגיעה "מכה" מכוון בלתי צפוי. אחרי המחזור ה- 13 כשהיא בראש הטבלה, בפער בן שתי נקודות מהפועל תל-אביב, חיפה נאלצה, והפעם במהלך יזום, להיפרד מה"נשר הניגרי" שלה שהפך לחביב הקהל, הן בזכות איכות משחקו כמו גם בחביבותו. אחרי הופעה הירואית בגביע אירופה, היה ברור שעזיבת תותח מסוגו, תפגע בקבוצה. פורטסמות' זכתה בחלוץ ענק, חיפה במחיר מצוין אבל בליגה העניינים הסתבכו. אפקט העזיבה של יעקובו תבע תשלום מיידי: בארבעת המשחקים הבאים חיפה תקושש רק חמש נקודות מתוך תריסר, תבקיע שני שערים בלבד (!) לעומת 34 עד שעזב. בהמשך, הקבוצה תתאושש, אבל אז כבר נכנסה למאבק האליפות מכבי תל-אביב ולמרות השיעמומון שסיפקה, דווקא היא חצתה את קו המטרה ראשונה, ולא היה איכפת לה שרק פער בן שני שערים מנע מחיפה לזכות באליפות נוספת. אלמלא הפנצ'ר הזה, שנבע מחלוקת כוחות מוטעית , לה היה אחראי המאמן יצחק שום, ספק גדול אם גם עזיבה דרמטית נוסח יעקובו עלולה הייתה לחבל במאמצי האליפות.
נכון להיום, והסטטיסטיקה לא משקרת, לרוני לוי יש הזדמנות פז להוכיח שהקבוצה שבנה במלאכת מחשבת לא תתפרק עם הליכתו של יניב קטן. גם אם שחקן נוסף יעזוב, יש לזכור שחיפה נהנית מיתרון עצום על פני יריבותיה, ולו בגלל הניסיון העשיר שצברה (בעיקר ההגנה האיתנה) ואיכות שחקניה. יותר מסביר להניח, שבשעות אלה, שוקדים בחיפה על מציאת פתרונות לחידוש וריענון פני הקבוצה. חיפה לא תיפול שנית בגלל אירופה. כמו מצדה.
