השורה הבאה נראית מעט הזויה בנוף הכדורגל הישראלי: מכבי חיפה ומאמנה, רוני לוי, טרם ניצחו את בית"ר ירושלים בקריית-אליעזר בשנתיים ושלושת החודשים האחרונים !! רציני, על באמת, בלי קשר כלשהו ל"מהפכה הצרפתית" המתחוללת בירושלים, מאז 14 בספטמבר 2003 כאשר רוני לוי פתח את הקדנציה שלו במכבי חיפה, ואיש טרם ניחש שמאמן נוער יוליך כבר עם עלייתו לבוגרים, את הקבוצה לשתי אליפויות רצופות פלוס אופציה לשלישית. אז חיפה הביסה את הירושלמים, שהגיעו עם שחקנים צעירים מאוד( כולל שלומי ארבייטמן "שלנו") 0:4 משערים של אדורם קייסי, ואליד באדיר, עידן טל ושי בירוק. בעונה שעברה, למרות האליפות המפוארת עם "פור" גדול, בית"ר הייתה הקבוצה היחידה בליגה שלא הפסידה למכבי חיפה בכל שלושת המפגשים נגדה, לא בטדי ולא בקריית-אליעזר.
לא הפסידה? ירושלים היא הקבוצה האחרונה שניצחה את מכבי חיפה בקריית אליעזר. זה קרה ב- 7 במאי 2005 לאחר שרוברטו קולאוטי העניק יתרון טבעי לחיפה אך ליאור אסולין(פנדל) ואבירם ברוכיאן קטעו לחיפנים משאלת לב, לסיים עונה שלמה ללא הפסד בבית, רק עם שתי תוצאות תיקו מול מכבי פתח-תקווה(2:2- 0:0). מאז ההפסד הביתי הזה, חיפה לא שמטה ולו נקודה אחת במבצרה. אם תוסיפו את הניצחון מהעונה שעברה על הפועל תל-אביב (2:3) לששת הניצחונות בעונה הזאת- מתקבל מאזן של שבעה ניצחונות בית רצופים, כאשר השיא הירוק עומד על עשרה ניצחונות רצופים מעונת 93/94 - העונה שהסתיימה ללא הפסדים בכלל. לעומת חיפה המושלמת בביתה, ירושלים מציגה רקורד נדיר. לא בכל יום מצליחה קבוצה לנצח מחוץ לביתה ולצבור את מכסימום הנקודות. החיפנים היו קרובים לכך, סכנין חשבה אחרת ובלמה אותם (2:2). אמנם הניצחונות של בית"ר הושגו על קבוצות הדרג השני כמו מכבי תל-אביב(2:3), מכבי פתח-תקווה(1:2), אשדוד(2:3), מכבי נתניה(2:3) בני יהודה(2:3) והפועל כפר סבא(0:2)- אך כדאי לשים לב לכמות השערים הפנטסטית שכבשה (16) לעומת 14 שערים בלבד שחיפה כבשה בבית. מאזן ירושלמי "מטורף" לכל הדעות.
גם עם חבייאר דירסאו ומיכאל זנדברג, האלופה לא תיכננה לבנות על פיקניק בחיק הטבע. על אחת כמה וכמה, כאשר השניים לא ישחקו. דירסאו כבר בברזיל, בחופשת מולדת, וזנדברג יגיע ויאכל את הלב מהיציע. ירושלים אוהבת לשחק מול מכבי בחיפה. לא רק בגלל הנתונים שהוצגו דלעיל. אם מנפים ממאזן ההתמודדויות על כר הדשא את ארבעת הניצחונות של מכבי חיפה בשנים 1968-1972 כשירושלים חזרה לליגת העל ונראתה מבוהלת מהמעמד, עד כדי כך שלא כבשה אפילו שער בארבעת המשחקים הללו (0:7 לחיפה), ל"ירוקים" עדיפות קלה בלבד על האורחים: 10 ניצחונות לחיפה, 8 לירושלים ועוד 11 תוצאות תיקו. הפרש השערים 34-49 עדיין מלמד על יתרון חיפני מסוים, בעיקר בשנים בהן ירושלים לא הוותה גורם בצמרת.
נספח אחרון להצלחות ירושלים בעיר הכרמל- בית"ר הנחילה את הפסד הליגה הכבד ביותר למכבי בקריית אליעזר (1:6 בשנת 1977 כשאורי מלמיליאן כבש ארבעה שערים) והיא גם שהביסה אותה בתוצאה הגבוהה ביותר בגביע המדינה (1:5 בשנת 1999). לכאורה, אין למכבי חיפה עבור מה ל"הגיע" למגרשה הביתי. למעשה, המשחקים מול הירושלמים, שכל אוהד שלהם מוכן להישבע ש"אם לא בית"ר לוקחת אליפות- אני מעדיף את חיפה", מעבר ליציעים העמוסים לעייפה, גרמו לכך שהחיפנים יהלמו בבית"רים ובתוצאות גבוהות ביותר. שתי חמישיות, חמש רביעיות, שתי שלישיות והרבה אירועים- את אלה כבר הספיקו לשכוח בירושלים מאחר ורוב שחקניה כבר לא משחקים בשורותיה. עזבו או פרשו לגימלאות. רק אלון חרזי ואריק בנאדו, הסניורים של חיפה, נשארים וזוכרים את מאבקי הכוחות. והם גם היחידים ששיחקו מעברו השני של המתרס, בירושלים, ויודעים בדיוק כיצד מתכוננים בחדר ההלבשה למשחק מול חיפה, בפרט כשהיא פייבוריטית ומשחקת בביתה.
התבוסות הירושלמיות התחילו אמנם ב- 1955 כאשר קריית אליעזר היה בשלבי סיום בנייתו, וחיפה הביסה 0:5 משלושער של ישעיהו הלד (בנו, ראובן, הושאל בשנות השמונים ממכבי חיפה ל..בית"ר ירושלים ואף היה שותף לזכייתה בגביע), הקפריסאי סאבא ג'ורג'יוס ואלי פוקס. בשנות התשעים חיפה ידעה מפלות קשות בקריית-אליעזר. בעונת ה"דאבל" 4:0 ( ראובן עטר, שגם הוא שיחק בבית"ר (2), איתי מרדכי וטל בנין( עוד חיפני בבית"ר). באוקטובר 92' 4:1 וגם הפעם עטר עם צמד, איבן גצקו ועופר מזרחי. בדצמבר 93' עוד 4:0 משערים מרגלי אלון מזרחי(2) שמאוחר יותר יעבור לירושלים ויכבוש שלושער לרשת מכבי חיפה, משה גלאם ו...רוני לוי. הרבעייה הרביעית, כבר עם רוני לוי כמאמן, לפני שנתיים ושלושה חודשים ואם מתעקשים, נוסיף גם את ה- 4:0 בשנת 68' כשחיפה פתחה את העונה עם ארבעה הפסדים רצופים, ולפני שפיטרה את מאמנה, הבית"רים הגיעו ואפשרו לגבי בליטי(3) ולמשה אדלר לכבוש ולהציל את המאמן והקבוצה. אגב, הניצחון על בית"ר סלל את הדרך לרצף של 16 משחקי ליגה ללא הפסד(!) שתי השלישיות ה"סולידיות" נפלו באמצע שנות התשעים. עופר שטרית (גם הוא שיחק מאוחר יותר בירושלים), חיים רביבו ומשה גלאם כבשו בחיפה - 0:3 ותוצאה זהה הושגה בפברואר 2001 וכאן כבשו ננאד פראליה, אבישי ז'אנו וסרגיי קלשצ'נקו.
מי שבונה על 0:0 במשחק ביום ראשון- שישכח מזה. כבר חמש שנים לא הושגה תוצאה כזאת בחיפה, במפגשים בין השתיים, ובסך הכל מתוך 33 משחקים- רק ארבע תוצאות תיקו. סך כל המשחקים בין שתי היריבות, לאו דווקא הותיקות והמושבעות, הוא 77 כאשר מתוכם לחיפה 31 ניצחונות, לירושלים 25 ו- 21 תיקו. הפרש השערים 94-128 לחיפה. ברור ששתי הקבוצות תגענה במטרה לנצח. שחקני מכבי חיפה ניסו והצליחו, להתאמן השבוע בצל "הרגשת פירוק"- שמא כל שחקני הקבוצה יעזבו לחו"ל או לקבוצות אחרות בארץ. התקשורת, באופן טבעי, העדיפה להתרכז בעתיד במקום בהווה, וזה עדיין מחייך לרכס הר הכרמל. מאידך, גם ירושלים זכתה לכותרות שאינן דווקא נוגעות ישירות לשדה המשחק. שחקני שני המועדונים, הצעירים של בית"ר והותיקים יותר של חיפה, יגיעו להתמודדות כאשר כבר עתה ברור: בשעה 22.40 (כולל זמן פציעות) לא תישאר קבוצה שתראה 6/6 . או שחיפה מפסידה נקודות ראשונות בבית, או ירושלים בחוץ ובמצב של תיקו, השתיים שוברות לעצמן את הרזומה העונתי. לא "משחק עונה" כי מצחיק לדבר על שתי קבוצות שההפרש ביניהן עומד על תריסר נקודות כשוות זכויות, אבל משחק עם פוטנציאל למשחק העונה על הציפיות הרבות. הבטחה אישית: כאן לא יהיה הר שיוליד עכבר..
