בעוד שבועיים נחגוג את חג החנוכה ונזכיר את הנס עם פך השמן שהחזיק מעמד שמונה ימים, את קרבות החשמונאים ואת התבוסה שהעם היהודי נוחל מדי שנה, כאשר אינו יכול לעמוד בפיתוי מול הסופגניות עתירות הקלוריות. עדיין מוקדם להעריך, אולי טרי מדי להוסיף לרשימת הנסים שני אירועים ספורטיביים שנחקקו עמוק בתודעת חובבי הספורט בישראל. הראשון, הפחות זכור, ניצחונה של מכבי תל אביב בכדורסל על חובנטוד בדלונה בשנות השישים, כאשר הצליחה למחוק פיגור בן 32 נקודות מהמשחק הראשון, לנצח בהפרש זהה ולעלות לשלב הבא. השני, קשור לזכייתה ההיסטורית של מכבי חיפה באליפות הראשונה, ב- 1984 כאשר ג'ורג' אורוול כבר ראה את סוף העולם. לאוהדי ה"ירוקים" זה באמת נראה כמו סוף הדרך.
רק שהם לא לקחו בחשבון שלפעמים תחזיות מתנפצות, לחיוב, והאליפות הראשונה שולחת זרועות וחומדת בעוד שמונה תארי אליפות. את בדלונה איש כבר לא זוכר. כדורסלני מכבי תל-אביב לדורותיהם, הספיקו להביא לכאן את גביע אירופה מספר פעמים וההשוואה לגביהם מסתכמת אם הגביע דאשתקד דומה לגביע מלפני שנתיים. צרות של עשירים. בביצה המקומית הולך ומתפתח ז'אנר שונה. מישהו שמע כדורגלן אחד ממכבי חיפה שהצהיר השנה שהאליפות העשירית מונחת בכיס? אם אלוהים נתן צ'אנס למצוא צדיק אחד בסדום כדי להציל את העיר מנחת זרועו, אולי יימצא גם איזה ירוק שאמר משהו מבוסס בנושא האליפות? נאדה.
וכל שחקני ההווה הלכו לגן ולבית הספר היסודי כאשר בקריית-אליעזר נערכה ה"פנטאזיה" שהילולת ר' שמעון בר-יוחאי נראית לידה כמו יום הולדת בגן. דרור קשטן, מסיבות פסיכולוגיות ואמונה אמיתית, מזכיר שוב ושוב את יתרון 15 הנקודות שחיפה מחקה לפני 21 שנים ( היה רק 13 אבל מה זה חשוב היום ?). לרבים זה נראה כמהפך ומה שקרה באמת, שחיפה ניצלה עד תום את הנאיביות של בית"ר ירושלים שהאמינה שניתן להכתירה כאלופה כבר בתום הסיבוב הראשון. לפני שאגע ב"נס חנוכה" הפרטי של חיפה, חובה להדגיש: לרוב שחקניה של מכבי חיפה ב- 1984 היינו מוצאים מקום בהרכב הנוכחי. אבי רן ז"ל, המגנים איתן אהרוני וציון מרילי, הקשרים ברוך ממן ואברהם אבוקרט , החלוצים זאהי ארמלי, רוני רוזנטל ומשה סלקטר.
קבוצתית, עושים עוול עצום לאלופה הראשונה ובעקיפין גם לאלופת השנתיים האחרונות. האלופה הראשונה צברה 57 נקודות בלבד, מספר מצחיק בכל קנה מידה. באחוזים מדובר על 63 וזה מעט מאוד. הפסידה 33 נקודות, כמות אדירה למי שרוצה להיות אלופה. והייתה. ההתקפה המפוארת, ובלי ציניות, הם היו נפלאים, כבשה בסך הכל 48 שערים (!). לראות ולא להאמין, ארמלי, רוזנטל, סלקטר וצדוק מלכה היו שווים בסך הכל שער וחצי למשחק. מדהים. ההגנה? למרות השמות המפוצצים שהיו שם, ובשלב ההוא, איש מהם לא היה בחזקת בינלאומי, ספגה 28 שערים, כמעט שער למשחק(!). הקבוצה הפסידה נקודות לשתי היורדות, מכבי רמת-עמידר והפועל יהוד וקיים נתון הזוי אבל תאמינו, זה קרה בפועל.
נסו לתאר לעצמכם את מכבי חיפה, המוליכה הגאה, מנצחת רק פעם אחת בשישה משחקים. לא פעמיים, רק פעם אחת ובשלבים קריטיים. מה היה נותר מכל עשר נקודות היתרון? עפר ואפר. שלא לדבר על החגיגות ממרכז הארץ שהיו מנחיתות את מפלס הביטחון אל מתחת לקרשים. לאלופת 83/84 היה את פך השמן הפרטי שלה. לא רק שפיגרה במחזור ה- 20 של אותה שנה בשלוש נקודות מבית"ר, תראו מה קרה לה במחזורים 20-25 : תיקו, תיקו, ניצחון, תיקו, תיקו, תיקו. בחשבון פשוט איבדה עשר נקודות (!). ובית"ר: תיקו, תיקו, תיקו, ניצחון, תיקו, ניצחון. פתחה פער של חמש נקודות, אפילו שאיבדה שמונה נקודות(!). כבר לא מאבק על התואר אלא מי הפחות גרועה. ואם חיפה זכתה למרות הכל באליפות, אז מהו "נס חנוכה" האמיתי?
ועם כל הכבוד למהפך, אותו חווינו על בשרנו ולעולם לא נשכח את הפעם הראשונה, כי אף פעם לא שוכחים את הפעם הראשונה, מכבי חיפה הנוכחית היא קבוצה חזקה ובעל קווים ברורים של מועדון חזק, מה שאי אפשר לומר על הסנונית שבישרה על הקמת האימפריה. הכל שונה בין שתי הקבוצות שהמכנה המשותף להן הוא רק צבע החולצות. אז רק חלמו על האליפות, היום זאת מטרה מוצהרת. על המקום השני לא מעיזים לחשוב. אז חיפה הוליכה את הטבלה רק בשני המחזורים האחרונים והיום החבר'ה התנחלו בפסגה כבר 45 שבועות ורגלם עדיין נטויה. גם אם חס ושלום יחליטו לצאת לחופשה ממשחקי הליגה, כאשר האחרות משחקות, כשיחזרו אחרי שלושה שבועות, חיפה עדיין תישאר במקום הראשון עם 48 "התנחלויות"- ועדיין תישאר לה נקודת יתרון, בתנאי שהדולקות אחריה תנצחנה בכל משחקיהן.
ולא פחות חשוב. בקרבות 84' היה משקל רב לפסיכולוגיה. אין לזלזל בה גם היום, אך פעם משפט כמו שדרור קשטן הוציא, ולזכות השועל הוותיק, דווקא בחיפה מזדהים עמו ומתאמצים כדי שדבריו יישארו בבחינת הצהרת כוונות בלבד, משפט כזה היה גורר תגובות מוחצות נגדיות שהיו מלהיטות את היצרים והאווירה. זה קורה קודם בגלל הבדלי הגישות בין השחקנים והמאמן. שחקני מכבי חיפה נמצאים כבר שנים בצד האירופי, בכל הקשור לתרבות דיבור והתייחסות למועדון. לא במקרה חלה ירידה אדירה בשטח החשיפה, וזה כולל ראיונות, מאמרים ושאר ירקות. הירידה הדרסטית , המתקרבת ל- 40% נובעת מהעובדה שאנשים רואים טלוויזיה, מבחינים מיהי הקבוצה הדומיננטית וכל טור או רשימה , כזאת או אחרת, נקראים כאילו היו ספר ילדים. סבתות מסוגלות היום לנתח לכם כיצד מכבי חיפה משחקת והן לא תזגזגנה כפי שמנסים להרגילנו.
גם המאמן רוני לוי זוכה לעדנה. והנה עוד הבדל בין האלופה הראשונה לאדריכל השמינית והתשיעית. לוי שוטט בג'ונגלים של ברזיל כדי לחפש שחקני חיזוק מתאימים, בשעה שהמאמן דאז, המקום הרחוק ביותר אליו הגיע הייתה עכו, בחומוסיה של סעיד. ולא בגלל שלא רצה. לא היה צורך. אסור היה לשתף שחקנים זרים ואת כל הקבוצה בנה ג'וני הרדי שהכין תשתית פנטסטית. רק הביאו את ציון מרילי מהפועל ירושלים. היה גם מצב ששחקנים לא רצו להגיע למכבי חיפה. "למה לנו לכתת רגלינו עד הצפון, אם נוכל לשחק ביותר כסף ליד הבית"- עוד מהפך בחשיבה מאז נשיא המועדון, יעקב שחר, רכש את המועדון ב- 1992 .
המסקנה המתבקשת, וספק אם ייענו לה בקרוב, כל עוד יישאר פער "סביר" ( לא להאמין, עשר נקודות 'פור' וכבר מספידים את ההפרש...) תמיד יזכרו את האלופה הראשונה וטוב שככה. בניגוד לריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, מילאן וקבוצות גדולות בהרבה ממכבי חיפה, שם מזכירים את אלופות העבר כנוסטלגיה עליה ניתן להתרפק. בהקבלה, אוהדי הפועל חיפה, הכח רמת-גן, הפועל באר שבע, הפועל רמת-גן- קבוצות שהצליחו פעם-פעמיים לגנוב כותרות עם אליפות, ימשיכו לספר לנכדים שבמאה הקודמת סבא ראה אלופים, ולו לשנה קלילה. במכבי חיפה לא שוכחים לשנייה את שחקני העבר, ומופע 90 השנה שנערך במאי האחרון, ריגש והעלה זיכרונות. היום המשימה אינה לנצל שלומיאליות של קבוצות אחרות שהצליחו לשמוט יתרון נקודות ענק, בלתי סביר למהפך, אלא להמשיך ולחזק את המועדון מספר 1 בארץ ולנסות להכריע את המערכה, מוקדם ככל האפשר. קבענו: אין קשר בין שתי האלופות, וכל אחת כבודה מונח במקומה. הרי ברור שאם חס ושלום, חיפה תיסוג, ברמתה ובצבירת הנקודות, לא יסתכלו על הפועל תל-אביב או כל קבוצה אחרת כמהפכנית, אלא "יבכו" את כישלונה של חיפה שהרגילה, בין אם זה טוב או רע, את אוהדי הכדורגל בישראל שבכל זאת יש בה משהו שונה. כמעט שכחתי. רצוי להתעלם מתגובות פזיזות אותן אני שומע ממוצאי יום ראשון. הנוסח כמעט זהה, הדוברים מאותו מקום: " קשה להשיג את חיפה כאשר היא לא משחקת ומנצחת". אתה הבנת את זה ברוך? נותנים שניים וחצי משחקים טובים ויוצרים פסטיבל והרגשה שהמקום הראשון בכלל תפוס על ידי קבוצה "אקראית"...
