צרוף מקרים או גורל עיוור? ב- 20 בנובמבר 2004 הצפינה לקריית אליעזר קבוצת מרכז טבלה ולה 14 נקודות בלבד. בצומת אולגה החל האוטובוס להתנדנד, ורק אחרי שהתברר סופית שמדובר בשקשוקים מבפנים, המשיך בדרכו. בדיוק במחזור העשירי, בדומה להיום, כאשר מכבי חיפה מובילה את הטבלה עם 25 נקודות (בשתיים פחות מההווה) וללא הפסד, השלימה חיפה ניצחון 0:3 על מכבי תל-אביב, סילקה אותה סופית מחלום מתוק, לחזור ולהיות גורם בכדורגל הישראלי, וקבעה תחנה תשיעית ברציפות ללא אובדן נקודה. מזכיר משהו ?
אם תעבירו שנים עשר עמודים בלוח השנה, ותגיעו ליום ראשון הקרוב, 20 בנובמבר 2005 באותו מקום, פחות כמה דקות, תסתכלו האחד על השני ותשאלו, ולא צריך לחכות להגדה של פסח, כדי לשאול את ה"מה נשתנה". לפני המשחק כלום. אלמלא ה"פצוע האנגלי" וה"איש שנולד עם שש-בש ביד"- לא הייתה מהומה כזאת גדולה, שמזכירה את ימי העבר, משהו לפני עשר שנים. הרי בעשור האחרון חיפה זכתה בארבע אליפויות וה"צהובים" רק באחת (עלאק, זכו, קיבלו מתנה מחיפה..) ומאזו הכוחות הלך והתרחב, ולא בגלל שהאחות הקטנה שלנו מהמרכז נחלשה.
אדרבא, היא אפילו הצליחה להגיע לבית גמר האלופות, ומי העניקה לה שוב את השי הנאה שהכניס לקופתה עשרות מיליוני שקלים? נכון, מכבי חיפה. אלמלא ההפסד בקריית אליעזר (1:0), מכבי פתח תקווה הייתה מגיעה למשחקי גביע האלופות מהמקום השני, ולא מכבי תל-אביב. לא נורא, בשביל מה יש משפחה ? אליפות אחת ושני גביעים (1987,2002) זאת מתנה יפה לכל הדעות. גם בעונה שעברה יחסי הכוחות היו זהים. הבדלים קטנים. ההתקפה של חיפה כבשה 25 שערים(היום 18) ההגנה ספגה רק 5 (היום 6) וכאמור, מספר הנקודות מצומק יותר (25 מול ה- 27 בהווה). ה"אורחים" כבשו גם אז 8 שערים בלבד בחלוף תשעה מחזורים וספגו כמות זהה (לעומת 5 היום). משעשע לראות כיצד מנסים לדחוף לנו בכוח את תקדים האליפות מהעונה בה חיפה הופיעה בגביע האלופות, דהיינו עם הקפטן יצחק שום שהוביל ספינת פאר ועלה על שרטון.
אם מדברים על השפעת גביע אירופה במשחקי הליגה, ולאור התפרקותה של מכבי פתח-תקווה השנה, ומכבי תל-אביב בעונה שעברה, ניתן ללמוד שרק מכבי חיפה הצליחה לשרוד בצמרת, גם כאשר "מסע האלונקות" שלה הסתיים בכי רע, ומקום שני, מה לעשות, נחשב לרע. עניין של השקעה, רצינות ומסורת. אם מדובר בפיקנטריה, זאת אחל'ה עונה לעודד את הפחות טובים. מזכיר לי את עונת 1983/84 ושם הייתה "קומדיה אמיתית". אל דאגה, גם שם חיפה הייתה עמוק בעסק, רק שהסתיים בהיסטריה והיסטוריה. בית"ר ירושלים הוליכה בהפרש של 13 נקודות ממכבי חיפה שדורגה בכלל במקום החמישי. לפתע, ירושלים החלה לאבד גובה וחיפה התחילה לנצח בהפרשים קטנים. ברגע שחיפה התקרבה יותר, הירושלמים התחילו להפסיד וחיפה לסיים בתיקו. היה מרוץ בין צב לחילזון. הקרב הסתיים בפוטו-פיניש, שלמה שרף מאמין שהוא הביא את התואר, השחקנים חושבים שהם ועם 48 שערי זכות ב- 30 משחקים, אין עם מי להתווכח. העיקר הצלחת בארון.
מכאן נולדו שעשועי התקווה לפני שלוש שנים. מי שמסתכל על הטבלה, בכל מחזור שהיה, גילה שערב המחזור ה- 14 מכבי חיפה נהנתה מיתרון בן תשע נקודות. דווקא היום, כאשר מנסים להחיות את האליפות היחידה של התל-אביבים בעשור האחרון, חובה לעמוד על ההבדלים לעומת המצב הנוכחי. לשתי הקבוצות היו מאמנים טירונים. יצחק שום (חיפה) מעולם לא זכה בתואר כמאמן. היום הוא על הסוס, קיבל הכרה בזכות מכבי חיפה, כמו שלמה שרף ואברהם גרנט שבאו לחפש אתונות בעיר הכרמל ויצאו עם כתר המאמן הלאומי. כנ"ל, ניר קלינגר.
אלא שחיפה סבלה ממספר בעיות קריטיות שהכריעו אותה במבחן התוצאה. בדצמבר 2002 החיפנים הגיעו למשחק מול האחות הקטנה והמדוכדכת, אחרי מסע בן 34 משחקים. אין כאן טעות. בנוסף למסע ההירואי בגביע אירופה, מוקדמות, צ'מפיונס-ליג ואופ"א, כי חיפה סיימה במקום השלישי (זוכרים את זה במרכז הארץ?), שחקניה השתתפו ב- 13 משחקי ליגה, חמישה משחקי גביע הטוטו (ושום לא ויתר, העמיס על ההרכב הראשון, ולבסוף ראה פרי בעמלו, בגביע הטוטו שנשאר מיותם מהאליפות והגביע..) וארבעה משחקים של הנבחרת הלאומית, מה"חשובים" שהיו לה: ליטא, לוכסמבורג, מלטה ומקדוניה. וגם כאן, כולם הסתיימו בניצחונות.
היום המצב שונה. חיפה כבר פעילה חמישה חודשים ברציפות (החלה את הכנותיה לפני כולם), רוני לוי מפנה את גביע הטוטו לשחקני הדרג השני והיו גם כמה משחקי נבחרת. סליחה על הטעות. מכבי חיפה הופיעה, ללא הזרים, במשחקים המוקדמים לקראת המונדיאל וגם בהם לא הפסידה. רשמית הפסדנו למאלמו בחוץ ולהפועל כפר-סבא בגביע הטוטו.. קלינגר "בנה" אז על העייפות החיפנית. ושום לא קרא נכון את המפה. היום, על כל קריאת "גוועלד" של קבוצה ישראלית, מיד דוחים לה את המשחק. אם מכבי פ"ת מופיעה ביום חמישי באופ"א, היא תשחק רק ביום שני. נותנים לה לנוח, ובצדק, לפחות 80 שעות. ומה עשו אז למכבי חיפה שהתחננה שידחו את משחקיה משבת לראשון ? שיחקה מול מנצ'סטר יונייטד ביום רביעי ואולצה לשחק בטדי, מול בית"ר ירושלים בשבת, עניין של 56 שעות מנוחה. מה זה עבור עסקנים יממת מנוחה פחות או יותר ? אז מה הפלא שחיפה הובסה 4:0 ונקודות כאלה חסרו לה בסיום. ואין כאן עניין של יכולת.
חיפה גם הגיעה ללא ריימונדס ז'וטאוטאס הפצוע מהמשחק מול מנצ'סטר ( תעצמו את העיניים ותחלמו על מעוף ה'טיל' שירה לרשת האנגלית) וג'ובני רוסו, אז על שחקן שחב ליעקב שחר את שיקומו המקצועי, אחרי שכבר היה על הקאנטים. גם תל-אביב ויתרה על אבי נמני, כך שיחסי הכוחות על הספסל היו שווים פחות או יותר. נניח. חיפה פתחה רע את המשחק, וכשהיא פותחת ברגל שמאל, כך נראים ההמשך והסיום. מפיגור 1:0 חזרה לשוויון, מפיגור חזרה לשוויון בדקה ה- 81 מראשו של קייסי, וביום גרוע, לא מהמרים על כל הקופה. לפני שאני ממשיך, הפסקה קלה. בצפיה בקלטת המשחק, בדקת הבקעת שער הניצחון של עמיר תורג'מן (84) נותרו בחלק האחורי של הירוקים שני שחקנים, השוער, דודו אוואט ובלם. זה כאשר חיפה התאמצה להשוות כשהיא עייפה ומפגינה כדורגל מרושל. תיקו לא היה מספיק ?
כעבור שבועיים יעקובו איגביני נמכר והנה חיפה (כן, גם השער העצמי מול בית"ר ירושלים כיכב) איבדה גובה ולמרות הכל, הגיעה אל השוקת ולא שתתה ממנה בגלל שני שערים בלבד !! אז חיפה נתנה או תל-אביב זכתה ? הפעם הכל שונה לחלוטין. כמו בשתי העונות הקודמות, הטבלה אינה משקרת. מה שרוני לוי שכח, ניר קלינגר כבר לא ילמד. אין מאיפה להתחיל. ההתייחסות לשחקנים, הביקורת אחרי הפסדים, היעדר ההכרה בעדיפות היריב. חבל על הזמן, אפשר כל הלילה לשבת ולמצוא. מזכיר לי את המנג'ר ה"אגדי" שלנו בשנות התשעים, גיורא שפיגל. תמיד, כשחיפה הפסידה הוא ראה אותה משחקת היטב, ואנחנו, שצפינו במשחקים, לא ידענו אם בטלוויזיה עבדו עלינו. בגלל ה"אמת" שלו זכינו רק באליפות אחת בשש שנות כהונתו. מטאור כבוי. רוני לוי הרבה יותר מנוסה מקלינגר. יש לו כבר שתי אליפויות בשנתיים בלבד. בבחירת זרים, כדאי לחיפני לשעבר, לעבור קורס מזורז בחיפה ( נא לתאם מראש), והעיקר, צוות השחקנים המיומן והפנטסטי.
לשמוע את עידן טל מדבר על אווירה חייכנית ומפוייסת באימונים ( שומע, שש-בשניק ?), לראות את ההתנהלות המקצועית, הלב מתרחב. בחיפה כולם מגיעים לקריית-אליעזר, ולא מעדיפים לשבת עם האישה והילדים בבית. חיפה מחלקת פרחים וגביעים למי שמגיע, ואם מסכמים בגדול, יחסי הכוחות ברורים מההבט המקצועי והניהולי. שאלת מיליון הדולר: האם מכבי תל-אביב מסוגלת להפתיע קבוצה הגדולה עליה בכמה מספרים? מדוע לא? אם כפר-סבא, קריית גת, אשדוד, בית"ר תל אביב, הפועל חיפה, הפועל ירושלים וסינדרלות דומות, הצליחו, היא פחות טובה מהן? עובדה, בעונה שעברה היא הייתה הראשונה שעצרה את חיפה (מחזור 21) , אפילו שבסוף העונה ההפרש נסגר על 31 נקודות...
