" בכסף לא קונים אותי. אצלי הרגש והסנטימנטים גדולים יותר, הסמל עבורי מעל כל ואני אוהב את מכבי חיפה, הקהל והמאמן רוני לוי. גם תוספת מכובדת של 200 אלף דולרים שתוצע לי במקום אחר, אם תוצע, לא תגרום לי לעזוב את מכבי חיפה. לא כל כך מהר עוזבים בית חם" (סוף ציטוט).
אם הדברים היו נאמרים מפי שחקן ששיחק אי שם בשנות השמונים ומטה, לא צריך היה להרים גבה. הכל מובן מאליו. אבל כאשר יניב קטן, חלוץ מכבי חיפה והנבחרת מדבר כך, ראוי להקשיב, כי קטן אינו מהדוברים האומרים משהו למישהו שרוצה לשמוע. בראיון לרדיו חיפה אמר הערב: " אין לי עניין לדבר כרגע על חוזים כספיים לשנה הבאה. אני מרוכז כולי במטרות של מכבי חיפה, השארת האליפות בחיפה וזכייה בגביע, והשבוע אמרתי אותם דברים לעוזי מור, סגן הנשיא, אותו אני מאוד מעריך ומוקיר. למדתי מהניסיון הקטן שלי בכדורגל לא להתעסק בזה, בודאי לא בשלב הזה של העונה. בקיץ שעבר כל כך התרכזתי בשטויות של ספקולציות אם אעבור לפורטסמות', ושילמתי מחיר כבד. כמובן שיש לי שאיפות ומטרה להגיע לקבוצה טובה בחו"ל, אך כרגע אני מתכוון לכבד את החוזה שיש לי עד סוף העונה ואני צריך להמשיך ולהוכיח שאני שחקן טוב".
מלך השערים הזמני של הליגה, יחד עם אלי ביטון ושי הולצמן ( חמישה שערים), מתפנה להסביר שלא תם עידן הסמלים במכבי חיפה: " אני לא אוהב לשמוע מספר אוהדים שחוזרים ואומרים שמכבי חיפה איבדה את הסמלים שלה. דוידוביץ, בנאדו, אני ואפילו חרזי שמשחק אצלנו שנים רבות, מהווים סמלים. אצלנו מכבי חיפה עמוק בלב וגם 200 אלף דולרים לא יכולים לשנות את ההרגשה. לי קל לדבר, כי עברתי חוויות ותקופות לא טובות עם הקהל, ואם אז לא נשברתי, היום, כאשר אני בתקופה טובה אני מודה שקשה לי לראות את עצמי במקום אחר. לרגש וסנטימנטים עדיין יש מקום של כבוד אצלי ושחקנים אחרים".
קטן מכחיש נמרצות שהיו לו מגעים עם נציגי קבוצה אחרת, גם לא עם אביו או עורך דינו, דן חי, ולעומת זאת מודע לשאיפת מועדון האם שלו למכור אותו לקבוצה באירופה, מאחר ובינואר 2006 יהפוך לשחקן חופשי וכרטיסו יעבור לרשות אביו.
