אזהרת רווח: אין לקשור בכלל בין משחק הליגה בין מכבי חיפה להפועל נצרת עילית לבין ההתמודדות בגביע הטוטו בין ה"ירוקים" וה"צהובים". הרווח כולו של 2000 הצופים שעזבו בחג את משפחותיהם והטריחו עצמם לצפות בשחקני הקו השני של מכבי חיפה. מי ששומר על דיאטה, חבל שהגיע. ליקק את השפתיים והעלה במשקל. שחקני העתיד של מכבי חיפה הצליחו במשחק מצוין להלהיב את מאוכזבי משחק הג'יפה בשבת. אם שחקני נצרת הגיעו במטרה למנוע הפסד צפוי מראש, והצליחו לגרור את החיפנים לרמתם, נתניה באה להפסיד. נקודה. גם הרכב בלתי אפשרי שהציב רוני לוי, עם שלושה שחקני קישור התקפיים (זנדברג, רפאלוב ובירוק) בתוספת לשני המגנים התוקפים, קלמי סבן וחיים מגרלשווילי פלוס רוברטו קולאוטי ועדן בן-בסט לא הותירו שום סיכוי לחניכיו של ראובן עטר. והוא ידע זאת.
כשראיתי את ויקטור סרוסי, יו"ר מכבי נתניה, עולה במדרגות שער הכבוד, הבנתי את גודל המהפך שהתחולל בכדורגל הישראלי. סרוסי, מגדולי החלוצים של נתניה בשנות השישים והשבעים היה גורם לפיק רגליים בקרב שחקני חיפה דאז. לא שאלו מי ינצח, שאלו כמה מכבי נתניה "תדפוק לחיפה" וכמה שערים הוא יבקיע לרשת הירוקה. גם הנוער של נתניה היה עדיף והיום הכל הפוך. חיפה ראשונה גם בנוער ונתניה אחרונה, ואת התוצאות ראינו היום. גם כשהם קמים מהספסל, החמודים בירוק, הם עולים לאין ערוך על עמיתיהם.
קחו לדוגמא את ליאור רפאלוב. על הקו מצדו השני של המתרס, ניצב מאמן מכבי נתניה, ראובן עטר. אוח, איך שהקהל החיפני עדיין אוהב אותו ואפילו שרו לו שירי הלל ו" תישאר, תישאר". גם בלי ראיון סנסציוני בטלוויזיה הוא ממשיך להיות אהוד הקהל לדורותיו. עטר ודאי נזכר שלפני ח"י שנים הקהל בא בנסיבות טובות לראות אותו. כמו את רפאלוב שהולך להיות הלהיט הבא של חיפה, גם אם יקח מעט זמן ל"בשלו" על אש קטנה. זריזות הרגליים, המהירות, שליטה מוחלטת בכדור, כדרור ומעבר בין שחקני יריב כמו לא היו ובעיטה חדה ונקיה- זה הקלף הגלוי של רוני לוי ולא רק במשחקי גביע הטוטו. שלא לדבר על ראיית המשחק שלו והעברת הכדור המהירה והמדויקת מאגף לאגף. לראות וליהנות. בקרוב על המסך בכל בית.
גם שי בירוק, כשרון נוסף שמחכים לפריצה מטאורית מצדו, היה טוב מאוד. כשנותנים לו לשחק תשעים דקות הוא ידע להחזיר בתמורה מסירות פז והחזקת כדור. מעט הרחק אחרי היאנוקות, מיכאל זנדברג, הקפטן הזמני. המשחק הזה נראה קטן למידותיו. אם בליגה הוא מצוין מול "ארזים", על אחת כמה וכמה כאשר "אזובי קיר" מנסים לבלום אותו. זנדברג הביך פעם אחר פעם את הגנת נתניה שניסתה לבלום אותו בכל מיני דרכים, כשרות ולא כשרות. למזלה, שפט במשחק זיו אדלר, עוד אחד מהחמודים, שגרם לחיפה להבין שתמיד כדאי לה להישאר בצמרת כדי שלא יהיו לה יותר מדי הזדמנויות לפגוש את משרוקיתו.
ההגנה החיפנית נאלצה להתאמץ מעט מאוד ולא רק בגלל שנתניה שלחה רק את לירון וילנר ושלומי אדרי ( שניהם לשעברים של חיפה) ומול סבן(טוב), אולארה ודקל קינן( טובים) ומגרלשווילי(בינוני) לא היה להם סיכוי. פרננדו לורפיסה ממשיך להוות חידה בלתי פתורה. המסירות שלו מדוייקות, הלחימה בסדר, חסר הלחץ על היריב וסיכון שערו. ואם לא הוא, היו למעלה רוברטו קולאוטי ועדן בן-בסט שעשו שמות בהגנה הצהובה ופרסו אותה לחתיכות דקות. אם נתניה עזבה את קריית-אליעזר כשבאמתחתה שלושה שערים בלבד מדובר בנס שמחת תורה. מסכן, רועי לייבוביץ, שוער המשנה של האורחים שחשב שמול מילואי חיפה הוא הולך לשלאפשטונדע של חג. מהעומס והעבודה שהוטלו עליו במהלך המשחק הוא שבע למספר משחקים נוספים.
עם כל הכבוד לנתניה, לא היה לה מה למכור. מהרכבה חסרו רוב שחקני ההרכב הראשון ובראשם טל בנין ואלן מסודי. בניגוד לחיפה שרשאית להתלונן אף היא על הרכב חסר, והיא לא תתלונן כי כל אחד מאלה ששיחקו ייקרא בבוא השבועות הקרובים לתרום את תרומתו, כל נתניה שיחקה מפוזר ואלמלא השופט הצעיר שהפך את הזירה לשמחת בית השואבה, נתניה לא הייתה כובשת שער וחיפה יכלה לכבוש יותר. בדקה החמישית פתח מגרלשווילי במאוץ שסופו בבעיטה אווירית מרגלי שי בירוק לידי רועי לייבוביץ. שתי דקות מאוחר יותר זיו אדלר שוגה לראשונה. קולאוטי שלח את זנדברג לתוך הרחבה, מיכאל נדחף והשופט שרק נכון והורה על הנקודה הלבנה. פנדל? מה פתאום? כשאין מצלמות טלוויזיה ומותר בשמחת תורה להניף דגלים סתם כך, החליט הקוון שגם הוא במשחק. אדלר רץ להתייעצות והפנדל בוטל. ארבע דקות בלבד נותרה נתניה עם האשליה שהיא לא תספוג במחצית הראשונה. בדקה ה- 11 הגביה מגרלשווילי כדור מדוד לראשו של קולאוטי שנגח מצוין אל בין החיבורים ולייבוביץ, בזינוק נפלא הדף לקרן. רפאלוב הגביה ואת סוף המהלך סיים קולאוטי שירה מקרוב- 0:1 לחיפה.
זאת הייתה המנה הראשונה בדרך לשער היפה במשחק. רפאלוב(16) בעט לקורה, השתלט על הריבאונד, השתעשע מעט ברחבה ושלח בומבה למרכז השער- בראבו ליאור, כבר 0:2 שזכה לתגובה משעשעת לא פחות שלוש דקות לסיום המחצית. האורח שלומי אדרי(42) ברח הצידה לעבר יציאה מרחבת ה- 16 ונתקל בדקל קינן. להפתעת קינן שוב זיו אדלר שלח יד לעבר נקודת הפנדל. " מה איכפת לך,לך להתייעץ עם הקוון" ביקש קינן שידע שאם השופט הולך אין פנדל. הפעם אדלר "יצא גבר", נשאר איתן בדעתו ולירון וילנר בעט בעוצמה שטוח ומהיר- 1:2 שלא שיקף את השליטה החיפנית. במחצית השניה שליטה יותר מאסיבית של חיפה ורוני לוי לא עשה שום דבר מיוחד. בדקה ה- 50 פריצה גדולה של קלמי סבן שנהנה מעבודה בעיניים של קולאוטי, אלא שעדן בן-בסט ( נייד ובעל מיקום פנטסטי) החטיא שער בטוח.
דקה מאוחר יותר שוב משרוקית דוממת. זנדברג פרץ פנימה, רפי סרוסי הכשילו ובמדינה מסודרת, המכשיל לוקח את הכדור ומניחו על הנקודה. כאן דממה. צעירי חיפה המשיכו בלהטוטים ואחד מהם(57) גרר מחיאות כפיים אחרי מבצע ענק שבו נטלו חלק בירוק, רפאלוב ובן-בסט. גופו של השוער הנתנייתי הציל שער ודאי ומדהים. הזכיר את להטוטני שנות החמישים של מכבי חיפה. עוד דקה(58) והפעם אפילו השופט לא הצליח לשתוק. מגרלשווילי חדר לרחבה, עמוק בעורף האויב, ולא להאמין- פנדל !! רפאל אולארה, הבלם הצ'יליאני שמחפש שער רשמי ראשון בארץ הקודש התחנן בפני קולאוטי שיתן לו לבעוט. החלוץ הארגנטינאי שמר על הכדור חזק-חזק, שלח את אולארה להגנה ובעט פנימה- 1:3 מבלי לקחת בחשבון את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.
ואם בדקה האחרונה עדן בן-בסט לא כבש שער, כנראה שנגזר עליו להסתפק בהחטאות. ארבייטמן, שנכנס כמחליף (חלש) שלח אותו לעימות חזיתי מול השוער, עדן מיהר לבעוט לשער הריק ומי אם לא הקורה בלמה, הכדור ניתז לגופו של לייבוביץ וממנו לקרן. תודה, ילדים, שיחקתם אותה ! הרכב חיפה: תום אל- מדון, קלמי סבן, רפאל אולארה( שי מימון/ 63), דקל קינן, חיים מגרלשווילי, פרננדו אולפיסה, שי בירוק, ליאור רפאלוב, מיכאל זנדברג, רוברטו קולאוטי( שלומי ארבייטמן/ 59), עדן בן-בסט. הרכב נתניה: רועי לייבוביץ, עופר טלקר( גיא טוביאק/ 8), ליאו קרופניק( גולן חרמון/ 46), אסף בן-מוחא, אסי וסיהון, עבדול ראזק( חמודי בריק/ 59), אמיר טאגה( אדם וייר/ 72), מהאדי רדואן, רפי סרוסי, שלומי אדרי, לירון וילנר. שפט זיו אדלר לעיני 2000 צופים בקריית אליעזר.
